|
זיכרון : הספר המפחיד ביותר שקראתי בילדותי הרחוקה ( אי שם בסוף שנות השבעים , או אמצע שנות השמונים)היה ספר שהופיע בראשית שנות השישים בהוצאת ספרי כיס בשם "מצפן". הספר נקרא "החורף האחרון" מאת סופר בריטי מאת צ'רלס אריק מיין, ועסק במאבק ההישרדות של תושבי העולם בעתיד שבו אין יותר גשמים כתוצאה מההשפעות הבלתי צפויות של פיצוץ רעיני כל שהוא. כמדומני נותרה לבסוף רק קבוצה קטנה של מליונרים פוליטיקאים ומדענים במחבוא תת קרקעי. הספר הנ"ל יצא במהדורה חדשה בעברית בהוצאת "היפריון " (המוציאה לאור של מגזין המדע הבדיוני "פנטסיה 2000") בגירסה חדשה ושונה של המחבר והפעם תחת שם חזק הרבה יותר "צמא". העלילה בכל אופן נשארה כשהייתה רק אולי קצת מפחידה יותר אם זה בכלל אפשרי: על המאבק הנואש של האוכלוסיה בעולם שבו המים הם מצרך שהולך ונעלם. בפנטסיה 2000 הופיע מאמר ארוך על הספר הזה מאת "יוחנן נאגל " על הספר הזה, אבל הוא באמת לא אמר שום דבר חשוב. בכל אופן שני הספרים האלה נשארו עימי עד עצם היום הזה כשנים מהספרים המבעיתים ביותר שקראתי אי פעם ,ומדי פעם יש לי חלומות זוועה שבהם אני נאלץ לחיות את העלילה בעולם שאין בו מים.
|
|