בתשובה לאפופידס, 08/09/09 8:34
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נראה לי שרובנו כאן גדלנו בתנאי שפע ואנחנו מתקשים להבין את עומק תחושות הנחיתות שלתוכן עלולים אנשים לגדול במצב כזה. ההורים שלי מסייעים למשפחה מאיזור מצוקה מסוים. לאחר שהאם פוטרה מעבודתה כמנקה במשרד ממשלתי הם הצליחו לסייע לה לעבור איזשהו קורס של מזכירות ולמצוא עבודה כמזכירה במשרה חלקית אצל איזה רופא שיניים או משהו מעין זה. לאחר כמה שבועות הם שאלו אותה על ההרגשה, והיא סיפרה להם על הגאווה שהיא מרגישה כשהרופא פונה אליה כשווה אל שווה. ''אני מרגישה כמו אשכנזיה'', כך היא אמרה בעיניים קורנות. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יפה! דוגמא עם דמיון מה: לפני כמה חודשים שמעתי את אחת הקופאיות הצעירות בסופר אומרת כמה מילים ברוסית. דיברנו קצת והיא ביקשה שאאחל לה הצלחה כי היא מתגייסת עוד כמה ימים. איחלתי ושאלתי אותה אם היא למדה את הרוסית בעבודה. היא ענתה לא, נולדתי ברוסיה. מה חשבת שאני? מרוקאית. תודה, זה נעים לשמוע (זה נאמר ברצינות מלאה). אני מניח שמרוקאית בשבילה זה סוג של ישראלית ותיקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם עוד טיפת מזל היא היתה נדרסת ע''י אברך שברח ממגרש חניה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למען האמת, כשהתפרסמה ההערה של השופט דרורי על כך שהמעמד בבית המשפט גרם למאבטחת להרגיש כחלק מהחברה הישראלית כיוון שהיא זכתה ליחס מכבד ממנו ומעורכי הדין נזכרתי בדיוק בסיפור הזה, וזו היתה אחת הסיבות לכך שההערה הזו של דרורי נתפשה בעיני כדבר שיכול להיות לו בסיס מציאותי ולא רק כהתנשאות בלתי נסבלת. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |