 |
|
 |
||
|
||||
 |
נו, תקרא שוב את הפתיח לסעיף 3 בתגובתי הקודמת ותגיד אם יש מקום להטיח בי (כמו שעושה האלמוני בהתלהמות ואתה בעדינות) שאין לי נתונים סטטיסטיים ושבהעדר נתונים כאלו כל הניחושים טובים. אני לא יכול לטעון (ולא עושה זאת) שההתרשמות שלי מבוססת. אמרתי בהערת אגב מה ההתרשמות שיש לי מניסיוני. שאלת לפי מה - זו התשובה. לא הבנתי את ההערה שלך לגבי הפגומים נעדרי היוזמה וכו'. הרי מלכתחילה אנחנו מדברים על שכירים שבאופן טבעי אהבת הסיכון והיוזמה שלהם פחותה מאלו של היזמים. זה מובן מאליו - בהגדרה. אבל בתוך קבוצת השכירים לבדה, למה לא נראה לך הגיוני - אפילו בלי נתונים - שלעובד שהוא יותר טוב מהממוצע, ויודע שהוא כזה, יהיה ביטחון עצמי גבוה יותר ולפיכך כושר מיקוח טוב יותר? לדעתי (גם בלי הנסיון) המתאם הזה ממש מתבקש. נראה לי סביר אפילו שאדם שמטבעו/ילדותו הוא חסר ביטחון, ישפר את בטחונו העצמי אחרי מספר שנים של הצלחה בעבודה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא בהכרח שמי שחסר ביטחון ומצליח בעבודה, גם יהפוך לבעל בטחון עצמי. מה שיותר גרוע - שההנחה גם עובדת הפוך: "מי שיש לו בטחון עצמי גבוה ויודע שהוא כזה, גם עובד יותר טוב מהממוצע". בלימודים האקדמיים שמתי לב למשהו מעניין. בכיתה שלי היינו בערך 50%-50%, גברים ונשים. הבחורים לא היו כשרוניים יותר מהבחורות. חלקם ממש לא. אבל גם אלה שלא היו כשרוניים מי יודע מה, והיו מעצבים בינוניים מינוס, הסוו את זה היטב בהרבה מאוד רוח וצלצולים ובטחון עצמי שופע כמו הירדן ב-1992. רוצה להמר מי מרוויח יותר היום? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
===>"לא בהכרח שמי שחסר ביטחון ומצליח בעבודה, גם יהפוך לבעל בטחון עצמי." נכון. לא בהכרח. לא תמיד. אבל האם זה נראה לך בכלל לא סביר שבנדאם שמצליח במעשיו יקבל יותר בטחון עצמי מזה שעובד לידו ולא מצליח במעשיו? ===>"הבחורים לא היו כשרוניים יותר מהבחורות. חלקם ממש לא" הנושא מספיק מסובך אז אני לא חושב שכדאי להכניס לתוכו אפליה מגדרית. זה שגברים מקבלים יותר מנשים אנחנו יודעים. אני לא חושב שזה בגלל שהגברים יותר מרעישים ומצלצלים מהנשים, אבל בכל מקרה צריך לדון בזה בנפרד. בדיון כאן צריך לשאול האם בין הגברים בלבד והנשים בלבד, המרעישים יותר מרוויחים יותר. ואם התשובה היא כן גורף אז לדעתי זה אומר שכל המקצוע הזה הוא קיטש (אבל אני מנחש שהתשובה היא לא). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יצא לי לראיין ראיון טכני פעם קבוצה גדולה של מהנדסי תוכנה. הראיונות התחלקו לשלוש חלקים, בראשון המרואיינים סיפרו על עצמם ועל הכישורים שלהם, בשני שאלנו אותם שאלות פשוטות מאד, ובשלישי נתנו להם משימה פשוטה (משהו כמו לקרוא קובץ טקסט ולספור כמה מילים ייחודיות יש בו), סביבת פיתוח וזמן, ובסוף הסתכלנו על התוצאות. הפער בין החלק הראשון לשני היה פשוט מדהים, ככל שהמרואיין בחלק הראשון היה יותר בטוח בעצמו, ככל שהוא העיד יותר על היכולות שלו, ככה חוסר הידע שלו בחלק השני וחוסר היכולת שלו בחלק השלישי היה מביך יותר., וההפך, ככל שמועמד היה צנוע יותר, ככה הוא ידע יותר, והוכיח שהוא יודע לכתוב טוב יותר. האמת, זה דווקא נשמע לי הגיוני, חלק לא מבוטל מהיכולת נרכש על ידי לימוד מטעויות, ולכן דווקא מי שמסוגל לזהות את הטעויות שלו יהיה גם מוכשר יותר אבל גם צנוע יותר. מצד שני, אולי גם הנדסת תוכנה זה קיטש? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא הנותנת. לא התרשמתם מהסיפורים אלא הגעתם לשלב השלישי והכרעתם על פיו. אתה כנראה עובד אצל מעביד די חכם. אבל אני, אם יורשה לי, הייתי מגיש לו הצעת יעול: אם המראינים שלך לא מנוסים (בראיונות!) לחיסכון בזמן הפוך את סדר השלבים בראיון. אגב, פעם יצא לי לצפות במספר ראיונות ביחידת מחשב באחד הבנקים המובילים. אמרתי להם שאישתי (לדעתי היא בחורה אינטלגנטית, אבל אפס מוחלט במחשבים) הייתה עוברת את הראיונות האלו אחרי הדרכה של שעה אחת. בגדול, הם הסתפקו בשלב הראשון שאתה מתאר. כאמור, יש מעבידים טיפשים. אני חושב שבפסקה השניה אתה מתבלבל בין צניעות וחוסר ביטחן. לדעתי - אמנם קשה לשכנע בה ציניקנים צעירים - צניעות היא סממן של בטחון עצמי ולא להפך. אני חושב גם שככל שתרבה לראין מהנדסי תוכנה תלמד להבחין בין המתרברבים לבטוחים ובין הצנועים לחסרי הבטחון. אבל אם "יצא לך" עוד פעם לראיין תשתדל לזכור ש"לא כל הנוצץ זהב הוא". והכי טוב, גש ישר למבחן המעשי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |