בתשובה לליאור גולגר, 12/01/02 20:26
 |
|
 |
||
|
||||
 |
היא בדרך חד-סטרית לשם, משום שהמונח "יהודית-דמוקרטית" הוא אוקסימורון שסופו להתמוטט לאחד משני הכיוונים: מדינה תיאוקרטית או מדינת כל-אזרחיה, או לפירוק מדינת העל לתת מדינות שיתאימו לקטגוריות כלליות אלו. ארה"ב של היום היא בהחלט לא מדינת מופת, אך נדמה לי שלישראל יש עוד הרבה מה ללמוד ממנה במונחים של בסיס חוקתי ומשפטי הולם. בסדר, נו, "ביתי" במובן הלאומי, לא הפיזי... |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הסתירה היא רק בהגדרות שלך. כשמדברים על מדינה יהודית-דמוקרטית מדובר לא על היהדות כדת אלא כלאום, זו התפיסה הציונית הקלאסית של בית לאומי לעם היהודי, בין אם היהודי דתי ובין אם הוא חילוני. המהפכה הציונית היא שגיבשה תודעה לאומית יהודית בעידן המודרני, תודעה זו היתה תנאי הכרחי להקמת מדינה יהודית, היא מדינת ישראל. הן מגילת העצמאות והן אמנת כנרת, תהא חשיבותה אשר תהא, מכירות בתפקידה זה של הציונות. לציונות יש שני אויבים עיקריים מבפנים: החרדים והשמאל הקיצוני. החרדים רואים בציונות איום על הדת והשמאלנים הקיצוניים הרואים בה תנועה קולוניאליסטית. הציונות הקלאסית אינה דתית, כידוע. אולם,גלעד, מתגובותיך עד כה התרשמתי שהיית מתנגד גם למונח מדינה ציונית-דמוקרטית. אמנת כנרת נראית לי כנסיון לשרטוט עדכני של הקונצנזוס הציוני. מבחינת תוכנה היא נראית לי כמעט מיותרת, אין בה שום חידוש של ממש, אולם בפארפראזה על לחישתו של נתניהו לכדורי, היות ששכחנו מה זה להיות ציונים, תזכורת אינה יכולה להזיק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא שכחתי מה זה "להיות ציוני", אבל ויתרתי על זה במודע. נכון, הביטוי "ציוני-דמוקרטי" גם הוא סתירה פנימית, לדעתי. אני חושב שהציונות טומנת בחובה אלמנטים גזעניים ובדלניים מובהקים (הן רעיוניים והן מעשיים) וככזו נוגדת את ערכי הדמוקרטיה. כמו כן, למרות ההצהרות הציוניות בקשר ל-"יהדות כעם", הרי שהתנועה בפועל נמשכת בקצב גובר והולך אל נקודת המשיכה הדתית היהודית (כיום, מכריזים על עצמם אנשי המפד"ל כ-"ציונים האמיתיים", וראש הממשלה משבח את המשיחיות המטורפת של המתנחלים כ-"מעשה הציוני הגדול של זמננו". [ציטוטים חופשיים]) הקונצנזוס הציוני שמשתקף מ-"אמנת כנרת" מדגים, כפי שכבר ציינתי, את הגזענות המובנית עליה דיברתי לפני שני משפטים, ובתגובתי הראשונה למאמר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנצל הזדמנות זו להמליץ על קריאה בכתביו של יוהן גוטפריד הרדר מי שנחשב לאבי התנועה הלאומנית. הנ''ל עמד על הקושי בהבנת תרבויות זרות מתוך תרבותך אתה, על הוויתה של אוטנתיות וכיו''ב (אני מצאתי הרבה חן בעיקר בכל האמור לניתוח קשיי השפה ומשמעותה). המרחק בין דבריו לבין פרשונויות בדלניות לאומניות רב ועצום, לפחות בעיני, ואע''פ נחשב אותו הרדר לאבי התנועה הלאומנית (...שאין צורך לומר לאן הובילה אותנו וגו'). ללמדך שבין חזון לאומי לבין בדלנות קצרה הדרך אך הראשון הוא בעל חשיבות עצומה גם לאלו בינינו שזועקים איה זהותנו בעיברית וגם לאלו שמגדירים עצמם ''...ישראלים. לא יהודים'' (ודומני כי בי יש גם מזה וגם מזה) העמידה על היותך ציוני, למרות הרעות בעיניך שמנית לעיל, הינה בעלת חשיבות עצומה. ובאופן כללי בהרבה, אם יותר לי, אל לך לקבל את הגדרות הקונצנזוס של גורמים קיצוניים תוך שאתה מציב עצמך מחוץ לגדר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם הציונות הקלאסית (הגדרת היהדות כלאומיות ליברלית) עדין תופסת? או שיש לה איזשהו כוח ממשי אקטיבי כליבה שמסביבה חגה החברה הישראלית? הנה דיון ישן תגובה 36108 האם יש באמנת כנרת בשורה כל שהיא לדעתי זהו מיחזור של גישה שצריכה להמציא את עצמה מחדש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם יש מדינה דמוקרטית בלי צביון לאומי או דתי כלשהו? אני לא מדבר על חוקי דת כמו אי נסיעה בשבת או גזענות על בסיס לאומי כמו שיש בארצנו, אלא על דברים כמו חופשים רשמיים, "דת הממשל" (בארה"ב, למשל, הנשיא נואם בכמה חגים נוצריים) וכדומה. האם כשאתה אומר שהמונח "יהודית-דמוקרטית" היא אוקסימורון, אתה לא מתכוון לדברים האלו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי נסכים שמדינת ישראל נמצאת בסופרפוזיציה בין יהודית לדמוקרטית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נקווה שלא תקרוס... | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |