|
||||
|
||||
לא כך. האושר לא נובע ממקומך במגדל הסטאטוס. כאשר הקומות במגדל מבודדות הרמטית, כולם מאושרים בקומותיהם ויכולים להאזין בשיוויון נפש לעצותיהם של קארנגי ושל הסבתא. לעומת זאת כאשר הקומות פרוצות לגמרי, הדיירים בכל הקומות אחוזים בחרדת הסטאטוס. הדייר בפנטהאוז מפחד ליפול והדייר בקומת הקרקע מאשים עצמו על מקומו במגדל. (מזכיר קצת את תורתו של הבודהא). |
|
||||
|
||||
מעניין. (אבל עדיין זה לא רציונאלי להאחז בסטאטוס. פשוט צריך לשים לב לא להיכנס למלכודת הזאת. יש דברים אחרים בחיים, כמו שיספר לך כל דייג יפואי. תשאל אפילו את מר אנטילופה). |
|
||||
|
||||
בטח. וגם אפשר לסדר שהדיירים יבחרו, האוהב לגנן יגור בקומת הקרקע, האוהב לצפות בנוף יגור בפנטהאוס. |
|
||||
|
||||
טוב, זה בערך מה שדה בוטון מציע. הוא מציע כל מיני הצעות איך להתגבר על חרדת הסטאטוס, אלא שהצעותיו הם בבחינת קל להציע - קשה לבצע. לעשות דיאטה כאשר אין מזון זה די קל. מתברר שכאשר יש שפע מזון, זה לא כל כך פשוט. מה שיצר את השלווה ושביעות הרצון של נניח איכרי אירופה בימה''ב לא היה חוסר הרצון שלהם ל''התקדם'', אלא הודאות שרובם ככולם לעולם לא יעשו זאת. |
|
||||
|
||||
גם אם תיפתר בעיית הסטטוס הכלכלי ישארו בעיות של סטטוס מיני, למשל. |
|
||||
|
||||
אאז''ן דה בוטון רואה בסטאטוס המיני מרכיב חשוב של הסטאטוס הכללי. אאל''ט הוא משווה שידוכים לנישואי בחירה. |
|
||||
|
||||
לדעתך עדיף לחסום את המעברים בין הקומות? |
|
||||
|
||||
בוודאי, ואז להדליק את הבניין ולראות איך הדייר שנלכד בפנטהאוז מתחנן שיתנו לו לרדת. |
|
||||
|
||||
ואחרי שהבניין נופל? |
|
||||
|
||||
בונים חדש. |
|
||||
|
||||
אני מתאר לעצמי שהבניין החדש יבנה ללא קומות. |
|
||||
|
||||
כמובן. כולם יגורו באותה קומה. (חוץ מהארכיטקט. והקבלן. והכבאי. והשומר.) |
|
||||
|
||||
אנחנו עדיין מדברים על מין, כן? |
|
||||
|
||||
מדברים על מין? לא עלה על דעתי. מין נכלל בין הדברים שאני מעדיף לעסוק בהם, לא לדבר אודותיהם. |
|
||||
|
||||
זו הייתה בדיחה גרועה, לא משנה. |
|
||||
|
||||
המקור לבדיחה הגרועה - הדקה ו17 שניות הראשונות - |
|
||||
|
||||
פוקס! הבניין עומד או לא עומד? |
|
||||
|
||||
תלוי מה המטרה שלך. אם מטרתך היא להעלות את רמת השקט והשלווה הממוצעת של המין האנושי, אז אולי כן. אם מטרתך, לשפר את המצב הפיזי ורמת החיים הממוצעת, אז ככל הנראה לא. בכל מקרה. לא זה העניין. השאלה כאן היא האם מצב הרוח השפוף והדכדוך של הדורות האחרונים והשבעים, היא בהכרח בלתי רציונלית. |
|
||||
|
||||
יש איזה מחקרים הקובעים כי "הדורות האחרונים והשבעים", מצב רוחם הוא שפוף ומדוכדך, יותר מן הדורות שקדמו להם? אולי אתה אומר את הדברים מתוך הרגשה אישית שלך? |
|
||||
|
||||
אולי. איך בדיוק קובעים את מצב רוחו של הדור? לא נראה לי שיש דרך לעשות זאת בלא איזושהי סובייקטיביות כמוסה. |
|
||||
|
||||
כלכלנים עורכים מחקרים על רמת האושר כתלות ברמת העושר, שכוללים בין היתר מחקרים בין-דוריים (אם כי מה שראיתי היה רק מעשרות השנים האחרונות). באופן כללי בעוד שרמת האושר עולה יחד עם עליה ברמת העושר שלך ביחס לדור שלך, רמת האושר בין דורות נשארת קבועה, למרות העליה החומרית הניכרת. כלומר כסף לא נותן ולא לוקח אושר, מה שעושה אנשים מאושרים זה לדעת שיש להם יותר מלשכן. |
|
||||
|
||||
נדמה לי שהאושר עולה עם העליה ברמה שלך יחסית לסובבים אותך, אבל רק עד גבול מסוים; האלפיון העליון לא יותר מאושר מהעשירון העליון, נניח. אגב, שאלה נוספת היא מה מוגדר "הדור שלך", כלומר מהי מסגרת ההתיחסות החברתית שאליה אתה משווה את עצמך כדי לקבוע אם יש לך הרבה או מעט. בעבר אדם הכיר בדרך כלל סביבה די מצומצמת. בימינו אמצעי התקשורת הופכים את אורח החיים של העשירים ביותר (וגם את המראה של היפים ביותר, את היכולות הגופניות של החזקים ביותר וכו') למצרך-יסוד תקשורתי ועל ידי כך גורמים לכל היתר להרגיש חסרים גם אם אוביקטיבית הם מצויים ברמה גבוהה מאד. מצב כזה עלול להביא לירידה בממוצע הכולל של תחושת האושר של כלל האוכלוסיה. |
|
||||
|
||||
הבנתי שהגבול של תרומת העושר לאושר הוא לא כ"כ גבוה (אלפיון עליון). המדדים השונים לאושר, בעצם לתחושת האושר, כוללים במקומות הראשונים (אחרי שעברת מחסום עושר מסוים) פעילויות חברתיות. ארוחת ערב עם חברים לפחות פעם בחודש, בילוי עם חברה מהעבודה, יש מדד שמשווה את תרומת חיי נישואין (או כל זוגיות שהיא) יציבים לאושר להכנסה של 100,000$ לשנה, שלא לדבר על התרומה של חיי מין סבירים לתחושת האושר. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |