בתשובה לאייל רון, 12/01/02 15:35
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לסבך עוד יותר, רק לשמר את היופי הקיים. ואם אתה קורא לזה "דביקות (דבקות?) נוסטלגית וחסרת מטרה בשפה", תצטרך להגדיר מהי אותה מטרה, לפני שאתה מציע שינוי. אגב, ההתנגדות שלי לפישוט הניקוד העברי היא לאו דווקא עקרונית, אלא אישית - אני יכול לומר שיצרום לי מאוד ויזואלית לראות מילה מנוקדת בקמץ במקום חטף-פתח, למשל. מה שקוראים "זה יפריע לי בעיניים". וכן, יש בי גם אהבה לסימנים השמיים האלה, שרק לפעמים אני זוכר מדוע הם שם, אבל אני יודע שיש להם סיבה טובה להיות שם. הם לא דורשים ממני התאמצות בחיי היומיום (לא מדברים פה על כללי הכתיב הבלתי מנוקד, אלא על פישוט הניקוד הקיים). נהפוך הוא, הם גורמים לי עונג בזמן הקריאה, תורמים לה ערך מוסף (שנובע מהבנה של העברית כשפה שמית, גרונית, מרובעת אותיות, כל הנטל ההיסטורי המבורך הזה). ולכן אין כל סיבה שאוותר עליהם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הניקוד המסובך בעברית הוא חסר תכלית, אני לא יכול להגדיר מה המטרה שלו, משום שלטעמי אין לו מטרה, מה שאני כן יכול לעשות זה להגדיר את המטרה של לשנות את הניקוד,והיא: לפשט את השפה. הדבקות שלך בניקוד הקיים, על פי איך שאתה מציג אותה, נובעת מנוסטלגיה, היא מזכירה לי המון משפטים בוויכוחים שבנויים בתבנית הבאה : "אני אעשה את זה בדרך הזו כי ככה לימדו אותי ולא כי זה הגיוני". כל מי שיאמר לי שהוא אוהב את הניקוד, ושכיף לו לנקד ולקרוא כתב עם ניקוד נכון, אני לא אוכל להתווכח איתו, כי עם רגשות אי אפשר להתווכח, אבל אני עדיין חושב שבמישור ההגיוני נטו אני אנצח אותו אם אומר הדקדוק בעברית הוא מסובך ללא תכלית, וששינויו יועיל לשפה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |