|
||||
|
||||
בתי המשפט מטפלים די בהצלחה בבעיית קבוצות הפשע המאורגן כפי שאומר הפרופסור רטנר, ועלי לציין שזוהי גם ההתרשמות שלי במעקב אישי לאורך השנים. מה שעצוב זו העוצמה של שנאת ההמונים האדירה אל מערכת המשפט. שנאה זו מתבססת על ליבוי ושיסוי פוליטי פופוליסטי נגד שעיר לעזאזל דמיוני ברובו הקרוי "שמאלנות" (כפי שניתן לראות בתגובה שאחריך, אם כי קשה לדעת מתוך איזה מצב תודעתי היא נכתבה) - ה"שמאלנות", אישום שבו מאשים "העם" (קרי: עפי"ר, השכבות מעוטות ההשכלה) את שיקוליה המקצועיים של המערכת המשפטית - בדרך כלל על לא עוול בכפה של המערכת הזו הראויה לכל ההערכה לפחות כאן, בפינה קטנה זו, האייל. |
|
||||
|
||||
אכן, רמת השנאה וההבלים בטוקבקים כנגד רשויות החוק וה''שמאל'' לאחר כל מעשה פשע מזעזעים ומטופשים להפליא. עם זאת, גם לי לעיתים יש טרוניות כנגד רחמנותם של שופטים במקרים רבים. אלא שאיני מכיר מספיק את הנושא ובמיוחד לא סטטיסטיקות (פסיקות, רצסיביות, קורלציות) כאן ובעולם כדי לקבוע דעה נחרצת בנושא. אני רק יכול לומר שבתחום הספק אני מעדיף חף מפשע אחד בכלא על שני חפים מפשע נרצחים נוספים. בתחום הענישה אני נוטה יותר מן השופטים בארץ לכיוון של הרחקה מן הציבור, על חשבון שיקום. אבל בעניין זה הייתי מבטל את דעתי מפני הנתונים הסטטיסטיים שכאמור אינם ידועים לי. |
|
||||
|
||||
ציטוט בנושא זה, למרות שעדיין אין לי עמדה נחרצת בעניין: "במדינת ישראל יש חוק חי ונושם. מדינת ישראל היא מדינה מתקדמת ויש הבנה לכל הגורמים המאפשרים כלכלה מתקדמת ושגשוג. אבל יותר מדי דברים נלקחים כמובנים מאליהם. העבריין שדקר לפני כשבועיים בחור צעיר לאחר שהלה לא סיפק לו סיגריה, לא היה הבעיה אלא הסימפטום. הבעיה החלה כשהרוצח הפוטנציאלי שוחרר לאחר 9 או 10 תקיפות קודמות, אם על ידי בית המשפט שלא הרשיע עבריין צעיר מדי ואם על ידי המשטרה. מערכת אכיפת החוק הסוגרת תיקים של תקיפה בשל חוסר עניין לציבור ומשחררת למעצר בית או ללא מגבלות, עברייני אלימות גוף ורכוש, מאותתת לאזרחים כי רכושם וביטחונם הפקר. הפושע שכמעט הרג היה צריך להיכנס לכלא כבר אחרי התקיפה השנייה שלו לחמש שנים לפחות ולא להמתין לתקיפה העשירית שכמעט הסתיימה ברצח. מקרים קודמים אחרים הסתיימו באופן טרגי. מפעם לפעם מציעים לתחום את ההחלטות של השופטים בעונשי מינימום. זה אינו פתרון. הפתרון טמון במודעות ובהבנה כי המערכת המשפטית היא זו שחייבת לייצר רף הרתעה כנגד העבריינות. לשם כך אין צורך בחוקים חדשים, די לעשות שימוש בסמכויות הקיימות ולהרחיק מהרחוב את כל אלה המסכנים את חיינו, ביטחוננו ורכושנו." |
|
||||
|
||||
אני מעדיף רשע ואלימות של חוליגנים ועבריינים על פני אטימות, אלימות ורשע של מוסדות מדינה. לאדם הפרטי יש הרבה יותר כוח לפעול נגד הראשון מאשר שיש לו כוח לפעול כנגד השני. |
|
||||
|
||||
וחוץ מזה החוליגנים ממילא רק רוצחים אחד את השני, והשוטרים מדי פעם גם מפריעים לאזרח מן השורה. |
|
||||
|
||||
כנראה שלא נקלעת באופן ישיר לרשע ואלימות של חוליגנים. |
|
||||
|
||||
הנה תיאור נוסף של הבעיה: http://cafe.themarker.com/view.php?t=1214309 . |
|
||||
|
||||
תיאור די חלש ודמגוגי. בפרט חלשה בעיני הטענה שהעובדה שלעליון יש נשיאה ולא נשיא גורמת לאחרונה לבעיה להחמיר - הן משום שלדעתי העליון הותקף יותר בשנים עברו, והן משום שלהבנתי הענין הוא לא שהעליון מותקף משום שבייניש היא אשה אלא שבעבר הוא נהנה מהנחות בדעת הקהל ובעתונות בזכות היוקרה האישית (והכישורים הפוליטיים) של ברק וכך התאפשר לו לבזבז אשראי צבורי ולדחות את תשלום המחיר עד לאחר פרישתו; בייניש אינה נהנית מאותם יתרונות ועל כן תשלום המחיר נופל עליה, אבל כך היה קורה גם לו, נניח, אשר גרוניס היה מתמנה לנשיא. |
|
||||
|
||||
אני מסכים עם רוב דבריך אבל לא עם המשפט האחרון. בינייש היא לא שופטת מן המניין, אלא הנציגה המובהקת של שלטונחוק עוד מימיה בפרקליטות. נכון שאין לה את שיעור הקומה של ברק ולכן קל לתקוף אותה; אבל גרוניס, או אסתר חיות, היו מעוררים הרבה פחות אנטגוניזם. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |