|
||||
|
||||
נראה לי שאנחנו מדברים על אותו הדבר, כפי שסיכם יהונתן. לא הקיום הפיזי אלא הפונקציה והארגון הם הרציפים. שים לב שבנוסף לתכונות הכיסא, למוח יש דבר נוסף, וזה מידע מקודד, שנושא עימו אולי גם קידוד "זמן" - אתה זוכר את כיצד אמא לקך אותך לגן בפעם הראשונה, כך שאתה זוכר את מראה גופך בהיותך בן 5 וכו'. לבצע רדוקציה לחלקיקי חומר יסודיים כדי להקיש משם על רציפות פיזית יכולה להוביל לאבסורדים כמו - האם ישנם אטומים של כיסא ואטומים של מאפרה? ישנה נקודה נוספת שאזכיר רק במאמר מוזכר כי אני מניח שהיא יכולה לגרום התרגשות מסוכנת לפיזיקאים שביננו, ולא הייתי רוצה (כאילו שזה ישנה משהו) לפתוח בסטיה רבתי. זאת נקודת הזמן. מה זה זמן? כפי שכתבתי בקצרה במאמר, ישנם הטוענים שהזמן הוא מה שמודד את המשך (שני צירה או סגול) בין שינויים. מכך יוצא שכל הדברים משתנים, ומכאן מסקנתו של היום שאין רציפות חומרית לאורך זמן אלא יש רק אוסף של תפיסות. ובשפתנו, ישנו המידע המקודד במוח (ובעזרים חיצוניים) והפעילות המוחית/מנטלית. |
|
||||
|
||||
אני חושב שאתה לא מבין אותי, ופתאום אני מבין שבעצם אני לא מבין אותך, מה זה בדיוק "רציפות בפונקציה ובארגון של החלקים"? ועדיין, נדמה לי שאנחנו לא מדברים על אותו הדבר. אבל זה ממילא לא קריטי לדיון, אני חושב, אז אני מצידי נוטש. מצד שני, אם אתה דווקא רוצה להסביר יותר בפירוט את תפיסת הרציפות שלך, תפדל. |
|
||||
|
||||
הרשה לי לנסות. נציב כסא,שולחן ואהיל ביחס מסוים לדלת ונקבל לפי הפנג-שווי זרימת אנרגיה מסוימת. אם מישהו יבוא ויחליף כהרף-עין את הכסא בכסא אחר, זהה לו בדיוק, הדבר לא ישנה את אופי זרימת האנרגיה האמורה. עדיין, אני חושב שכדי ליצור מהות חדשה, כמו ''אני'' נצטרך לסטות מרדוקציוניזם לכיוונים של סטרקטוראליזם, גשטלט וכו'. נדמה לי שזאת הסיבה שרון מסרב להגדיר ''אני'' כמהות. לצערי, אין לי מספיק ידע כדי להוכיח את הטענה. יום אחד גם אני אצטרך ללמוד יותר. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |