בתשובה להמסביר לצרכן, 25/08/09 12:08
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מזה שאיזו אשה תתנפל עליך ותאנוס אותך? מוזר. הפחד פן מישהו יחטוף לך את הארנק הוא משותף לשני המינים. הפחד הנוסף עליו, פחד *גם* מאונס - הוא מיוחד לנשים ונדמה לי שאינו נפוץ אצל גברים. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תחילת הפתיל היתה בוארציה על הטענה שהאונס הוא סוג של אלימות. אז אם גם גברים וגם נשים פוחדים מאלימות באותן נסיבות, אולי הנסיבות מפחידות ולא המגדר? ואם להצטרף לתחרות המסכנות: לא זכיתי בלוטו. אוף! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת לא תחרות מסכנות, והלוטו לא קשור, לא בהשאלה ספרותית (?) ובודאי לא כהשוואה לגיטימית. מוזרים נורא, האנשים כאן, מוזרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז בוא נעזוב את הפחד ונעזוב גם את החושך שהצליח, משום מה, לרופף קצת את הברגים לכמה קוראים ואפילו לאיציק (להפתעתי הגמורה, עלי לומר). ניקח לרגע סיפור מסגרת אחר לגמרי, וננסה לברר לא את רמות הפחד אלא את המצב האובייקטיבי, פחות או יותר: אשה עובדת כפקידה במחצבה, שבה עובדים מלבדה שישה גברים. המחצבה מרוחקת מהלך ארבע שעות ממקום היישוב. היא חוזרת אחת ליומיים, עם סיום העבודה, אל בעלה. הם חוזרים אחת ליומיים, עם סיום העבודה, אל נשותיהם. היחסים במחצבה הם תקינים וידידותיים, באופן כללי, אבל לפעמים החוצבים הגברים "מתעצבנים" על הפקידה, על כך שאינה מהירה מספיק בעבודת הניירת ובהכנת הדו"חות, או על כך שהקפה שהכינה להם אינו טרי דיו, וכיו"ב. גבר עובד כמנהל חשבונות במתפרה, שבה עובדות מלבדו שש נשים. המתפרה מרוחקת מהלך ארבע שעות ממקום היישוב. הוא חוזר אחת ליומיים, עם סיום העבודה, אל אשתו. הן חוזרות אחת ליומיים, עם סיום העבודה, אל בעליהן. היחסים במתפרה הם תקינים וידידותיים, באופן כללי, אבל לפעמים הנשים התופרות "מתעצבנות" על מנהל החשבונות (שאיננו הבוס שלהן, כמובן. הוא עובד שכיר כמותן), על כך שהחוטים והבדים כמעט נגמרים והוא אינו מזמין את חומרי העבודה מהר מספיק, על כך שאינו מכין את דו"חות ההספק שלהן בזמן, על כך שיש לו טענות כלפי הקפה שהן מכינות לו, וכיו"ב. שלג עז פורץ, נמשך שבוע שלם וחוסם את הדרכים. במחצבה וגם במתפרה נשארים במקום, לא נוסעים הביתה ומחכים להודעה על פינוי המעברים. כיון שכולם נשארים ביחד במקום צפוף, בתנאים לא נוחים ורחוקים ממשפחותיהם ומבנות/בן הזוג - באופן טבעי למדי ה"התעצבנויות" הרגילות הופכות תחילה לויכוחים שבהם מוזכרים חטאי כל איש ואישה לדורותיהם, ואחר כך למריבות של ממש עם צעקות של ממש, ופה ושם גם עם "רצח בעיניים". העניינים מתלהטים מעבר למידתם. לדעתך ועפ"י כל מה שידוע לך על העולם - מי עומד/ת בפני סכנה ריאלית יותר של תקיפה מינית במצב כזה - הפקידה במחצבה או מנהל החשבונות במתפרה? אהא, אותו דבר, אתה אומר? אותו דבר *בדיוק*? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אפשר לנסח את השאלה אחרת: מי שהשניים יכול לחטוף מכות אם תהיה מריבה: הפקידה במחצבה או מנהל החשבונות? כמוכן יש לשים לב ש"סימטה חשוכה" הוא סוג שונה של איום. בדוגמה הזו לא מדובר על תוקפת פוטנציאלית אלמונית אלא על תוקפת פוטנציאלית שצריכה לחיות עם הנתקף בהמשך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במחשבה שניה: באותה מדיה שקבוצת הגברים במחצבה יכולה להיות מספיק מאורגנת1 וחזקה לבצע פשע (מכות או אונס), כך אני גם יכול להאמין שקבוצת התופרות תתארגן כנגד מנהל החשבונות. יש להן יתרון מספרי ולכן יש להן יכולת לכפות את רצונן. באופן כללי קשה לי לדמיין גם אלימות וגם אונס. כלומר: אמי מסוגל לדמיין נסיבות שבהן מתרחש מעשה האלימות, אך אני לא מסוגל לדמיין נסיבות שבהן הוא לא מדווח. עצם הידיעה שצפוי עונש היא גורם מרתיע חזק. 1 מכיוון שמדובר על פשע, הקבוצה חייבת להיות מספיק מאורגנת כדי למנוע הלשנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה קל לך לדמיין נשים שודדות? רוצחות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא צריכה לדמיין. יש גם נשים שאונסות, או לפחות עושות מעשים מגונים. אבל לא שמעתי הרבה (או בכלל) על אונס קבוצתי של גבר בידי חבורת נשים. גם אם עלה פעם מקרה כזה לעיתונות, זה בטח קרה לא בסדרי הגודל של מקרים כאלה בהיפוך המגדר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בין השאר בגלל מחסור בהזדמנויות. הסיטואציה המצויינת כאן מספקת את האפשרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם באמת יש יותר הזדמנויות לאונס קבוצתי שמבצעים גברים? ממש לא נראה לי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבר הממוצע, המחשבה על אישה (ואפילו מכוערת) שתאנוס אותו איננה מזעזעת במיוחד. אולי ייקל על המסביר לדמיין את הפחד הנשי האוניברסלי לו ידמיין סמטה חשוכה באזור שבו מחצית התושבים הם הומוסקסואלים שחזקים ממנו, מדי יום מי מהם שורק לו בתאווה, וידוע שיש בתוכם חצי פרומיל שכבר כפו עצמם על מסבירים כמוהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השוואה לא טובה במיוחד, נשים רוצות לקיים יחסי מין עם גברים, גברים הטרוסקסואלים לא רוצים לקיים יחסי מין עם גברים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו לא היתה השוואה, אלא ניסיון להעביר לגבר תחושת פחד המוכרת לכל אישה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון הוא שאונס (מיני) מתבצע יותר בנשים מאשר בגברים ולכן יש להן סיבה לפחד ממנו יותר, כמו שנכון שעשירים מפחדים משוד יותר מאשר עניים, או לבנים פוחדים להסתובב בלילה הארלם יותר מאשר שחורים. אבל נראה לי - ביחוד בימים אלו - שכשאת/ה מסתובב בסימטה חשוכה, יש לך סיבה לפחד בלי קשר לתכונות שלך (זכר/נקבה, שחור/לבן, עשיר/עני). לדעתי, אלימות, מכל הסוגים, לא מתבצעת בגלל אופיו של הקורבן אלא בגלל אופיו של המבצע. ובכלל, (גם ל-אא), גם אם נניח שהפחד של הנשים גדול יותר באיזשהו מובן סטטיסטי, עדיין הטענה שכל הגברים נהנים מהפחד הזה ומעוניינים להגדיל אותו נשמעת לי חולנית ומגעילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא באתי להגן על טענתיה של בראונמילר, אלא לסדוק, אם רק אוכל, את מה שנראה לי (אצלך ואצל צפריר ואולי גם אחרים כאן) כזחיחות גברית יהירה אל מול חרדה נשית אוניברסלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, לפי תגובה 517934 אא היא אישה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה פעמים ביום אא חוששת מאונס? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולפי תגובה 500051 הוא לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זיהית בדברי זחיחות או יהירות אל מול חרדות של מישהו - אין לי אלא להתנצל. אבל, עלי להודות גם, העניין של "חרדה נשית אוניברסלית" מעורר אצלי התנגדות. אדם קרוב אצל עצמו ומתחבר יותר לחרדות שלו - בין שהן מבוססות יותר או פחות באופן אובייקטיבי. לכל מני מגזרים יש כל מני חרדות. לקשישים יש חרדת נטישה ("אל תשליכני לעת זיקנה..."), ליהודים - חרדת אנטישמיות, לחולים - חרדת מוות, לאוהבים - חרדת אובדן אהבה, לעשירם - חרדת עוני, לעניים - חרדת רעב... ולנשים - חרדת אונס. ההתנגדות שלי - שאולי באה לידי ביטוי בזחיחות - היא לאופן שבו חברות הקבוצה האחרונה הופכות את החרדה שלהן לקרדום פוליטי לחפור בו, ומבקשות לבדל את חרדתן מכל החרדות של הקבוצות האחרות, ועוד להטיל את האחריות על שאר האוכלוסיה, כדי לדרוש פיצוי או אפליה מתקנת או התחשבות מיוחדת. זה לא עניין נשי אוניברסאלי - זה מתאים רק לנשים פולניות. --- הפתיל הזה מתחיל בתגובה 521971 בה הוצגה עמדתה של בראונמילר וצריך לקרוא את הכול בקונטקסט הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המצב היום, בו כמעט כל אישה ובת חוששות ללכת ברחובות עירן בערב לבד, הוא בלתי נסבל, חשוב לשנות אותו, ואת זה עושים באמצעים פוליטיים. וצריך קרדומים בשביל זה. טוב שהזכרת יהודים ואנטישמיות: לפני כמה שנים היתה פרסומת מרשימה לספק אינטרנט, בו נראה ישראלי בחולצת "קרבי זה הכי אחי" או משהו כזה, פוסע ברחובות עיר מוסלמית. תושבי העיר מביטים בו בעיניים רושפות, אך לא עושים לו דבר. זה מזכיר קצת את ההרגשה של אישה צעירה ברחוב שרובו גברי. אלא שהיא לא צריכה להרחיק מעבר לגבול כדי לחוש בכך. שכונה שבה עשיר מפחד להתהלך מחשש שישדד דורשת טיפול משטרתי וחברתי. עיר שבה יהודי לא יכול ללכת עם כיפה מבלי לחשוש היא אנטישמית וראויה לשידוד מערכות. עולם שבו אישה מפחד להתהלך מחשש שתיאנס, דורש מהפכה רצינית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאתה מבלבל את המוח, הדברים שאתה אומר (כל אישה ובת חוששת וכו') פשוט לא נכונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך ההקדמה של פרופ' מנחם אמיר (פרופסור לקרימינולוגיה, חתן פרס ישראל התשס"ג-2003 ובעל שם עולמי בחקר עבירות אונס) למהדורה העברית של ספרה של בראונמילר, שיצא בארץ ב-1980: "הספר מדגיש את האופי החברתי והפוליטי של מעשה האונס שאינו רק התנסות אישית מזעזעת אלא תופעה קולקטיבית שקבוצה אחת מבצעת כמעט אקסלוסיבית על קבוצה אחרת... תחושת החרדה והפחד מאונס היא אוניברסלית ומשותפת לכלל הנשים, כל אחת יכולה ובצדק לראות את עצמה כקורבן כפוטנציה, כי שום אשה אינה יכולה לדעת מתי והיכן ועל ידי מי תותקף. מצב זה יוצר תהליך של חיברות המיוחד לנשים, המתחנכות משחר ילדותן להכיר בפגיעותן. רעיון זה מושרש בתת הכרתן ומכתיב את אורח חייהן – מהווה גורם מכריע בבחירת מקום מגוריהן ומגביל את חופש תנועתן. יחס הציבור כולו, ובעיקר יחסם של גברים לתופעת האונס, הוא יחס של אדישות, אם לא הפיכת הנושא לבדיחה. זהו הפשע היחיד בו האשמה מועברת לקורבן והופכת אותה מטרה לבוז. אונס אינו ענין של פתולוגיה אישית בו מעורב גבר מופרע וקורבן שהיא מאזוכיסטית או חסרת מזל, אלא משקף מצב של חולי חברתי, ריבוד מיני במערכת מנצלת ומסולפת של יחסים בין המינים תוך הדגשת עליונות הגברים." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז הוא כותב את מה שבראונמילר אמרה, אבל במילים אחרות. ומאז גם עברו כמה שנים ומחקרים. לא הבנתי מה הקטע: אתה מנסה להוכיח את הטענה שבספר של בראונמילר מתוך הראיה שככה כתוב גם בהקדמה לספר שלה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אז הוא כותב את מה שבראונמילר אמרה.." - ההערכה שלך למין האנושי היא באמת נאצלת וראויה לציון, אלא שבמקרה זה לא מדובר בדיוק במישהו ששורקים לו והוא מכשכש בזנב ורץ "לכתוב את מה שהיא אמרה". גם הוא עצמו יש לו אי אלו דעות משלו. אני לא מנסה להוכיח משהו מיוחד לכאן או לכאן, אבל הוא עצמו, אמיר, "הוכיח" בדבריו, אז, מזמן - בדיוק את הזחיחות המבטלת של המסביר ואת נחישות חוסר האמון שלך ושל האלמוני מתגובה 523527. נכון שמאז עברו כמה שנים והרבה-הרבה מחקרים בכל תחום מדעי אפשרי, אבל - האם אתה מדבר על מחקרים קרימינולוגיים ספציפיים שיש בהם כדי לשפוך על הנושא אור שונה בצורה בולטת וברורה? כי עד עכשיו כל מה שבוטא פה, בפתיל, זה התרגזות והתקוממות - ולא שום תיאוריה מסודרת הנוגדת את בראונמילר (ובזאת לא באתי להביע תמיכה בעמדתה. הקו האישי שלי הוא נייטרליות, ככל האפשר, היות שהשכלתי אינה בתחום זה. אבל כל השיטה הסדרתית בדיון הזה, של להגיב באופן רגשני-נטו ולצפות שזה כשלעצמו ישכנע - זה טוב אולי ל"יותמים", למיניהם, כמו בפתח תגובה 523386, אבל לא לסטנדרטים האייליים המקובלים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא לא "הוכיח" כלום. הוא "טען". כדאי לך לבדוק שוב. באשר לבראונמילר והתיאוריה שלה, לא מעט עמדו על הכשלים בה - למשל, כמעט כל הדוגמאות שהיא מביאה למעשי אונס רחב היקף, הם במצבים בהם *מתפרק הסדר החברתי*, ואילו היא מאשימה *את קיום הסדר החברתי* כאחראי. גם המשחק שלה בנתונים ידוע היטב, ודיינו לציין את מיתוס "2% תלונות שווא" שיסודו שם (המספר המדוייק לא ידוע, ומטה-מחקרים שונים הוציאו תוצאות שונות לחלוטין. זה כנראה גם משתנה בצורה משמעותית מחברה לחברה וממקום למקום. הגם שפה האחריות היא רק חצי עליה, כי בנוסח המקורי שלה בכל-זאת הייתה איזו הסתייגות). האמת, יש משהו עוד יותר מרשים מזה - הטיעון שלה שחיות בטבע לא אונסות (זה, אפעס, הופרך לפני די הרבה שנים, ובסוללות מחקרים ותצפיות שתיעדו הפעלת כח למטרות מין בחיות). בזמנו, במסגרת אקדמית, יצא לי לקרוא כמה ספרים - חלקם ותיקים, חלקם קצת פחות - שעסקו בין השאר באנסים ותודעתם. האם הם תמכו בתזה של בראונמילר? רובם לא. יש כמה תיאוריות מסודרות הנוגדות את זו של בראונמילר (שאגב, איננה לא קרימינולוגית ולא משהו מהתחומים הנושקים לכך, אם כבר בתארים מדברים) - כאלה שטוענות שלאונס יש, מבחינת האנס, קשר למין, ושהוא (הפלא ופלא) לא מעשה בשם האינטרסים הקיבוציים של המין הגברי; יש תיאוריות כמו זו שגרינגרוז הציג (ושבראונמילר תקפה בזמנו בחריפות ובמילים בוטות, כשהספר יצא לראשונה), אחרות שחוזרות על כך שאונס הוא פשע *פרטי*. ראה למשל הספרים של הסוציולוג ריצ'רד דיוויס על אלימות במשפחה ומערכת המשפט, שם הוא משווה מפורשות מבחינת הפושע (ובשום אופן לא מבחינת הקורבן, שם גם הוא מציין שהטראומה של אונס גדולה בהרבה, כמובן) שוד לאונס - בראשון, לדבריו, מבחינת הפושע בדרך-כלל "פחד הוא האמצעי והרווח החומרי הוא התוצר", ואילו בשני, מבחינת הפושע, בדרך-כלל "פחד הוא האמצעי והמין הוא התוצר". גם סדרת המאמרים של Patricia Tjaden and Nancy Thoennes מביאה נתונים סטטיסטיים - על סמך מדגמים גדולים בהרבה מבראונמילר, וכפי הנראה גם עם מתודה קצת יותר שיטתית, אפעס - שמציגים תוצאות שונות למדי מאלה שבראונמילר מגיעה אליהם. אז כן, במחילה מכבודו של חתן פרס ישראל ומה שכתב ב-1980, הטיעון כאילו האונס היא פעולה של *כל* (דגש במקור) הגברים נגד *כל* הנשים, וראיית האנס כמי שמחפש רק אלימות, הוא טיעון מפוקפק למדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה שאני מתערב אבל מי זה הסוציולוג ריצ'רד דייויס? בינתיים מצאתי בגוגל משהו על ריצ'רד דייויס מוזיקאי וריצ'רד דייויס יזם מסחרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נסית להוסיף domestic violence לחיפוש? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בטוח שאנחנו מתקדמים. אולי כדאי לסיים בקרוב. לדעתי, המצב היום, בו כמעט כל אזרח/ית חושש/ת להסתובב במקומות רבים - ראי רצח הרופא בחוף, אלימות אלכוהול וכו' - הוא בלתי ניסבל וחשוב לשנות אותו באמצעים פוליטיים המשותפים לכל האזרחים והאזרחיות. המיגזריות של הנשים, הדתיים, הערבים, ההומואים, הלסביות, העובדים, המעסיקים, הגבוהים והנמוכים....מיותרת תמיד - אבל בפרט כאשר מדובר בהתגוננות מאלימות רחוב. קריאה לשינוי היא מבורכת. קריאה למהפכה היא מסוכנת. למהפכנים/יות, גם כשהם פונים לכיוון הנכון, יש נטיה לא לעצור באדום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, יש מקומות שבהם גם רופא פוחד להסתובב בהם בלילה. אבל רופאה פוחדת שם כפליים, וגם סתם מחוץ לבית. קשה לי להבין כיצד מי שיש לו קשרים משפחתיים עם נשים אינו מזהה את הסקנה הנוספת הזו. נ.ב. ''מהפכה'' היתה בחירה לשונית שגויה. הגישה הפוליטית שלי הרבה יותר שמרנית ואבולוציונית. אבל יש כורח בשינוי משמעותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי, מהו השינוי שאת מציעה ואיך עושים אותו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שקלתי להסביר לגברים אלמונים באתרי רשת נידחים עד כמה חמור המצב הקיים, ולעורר בהם הזדהות. ויותר ברצינות: אין לי תוכנית פעולה. אבל החוק הדרקוני למניעת הטרדה מינית הוא צעד בכיוון הנכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגבר האלמוני הזה לא הטריד מינית אף פעם, זה לא יעזור לך להסביר לו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לא יעזור? אולי בזכות ההסבר הוא יזדהה עם העמדה הנשית, ויזהה הטרדה של צד ג' ביתר בהירות? הגבר האלמוני יוכל להיות אבירי אפילו יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזדהה עם נשים שנאנסו או הותקפו מינית, לא מזדהה עם הניסיון להפוך את כל הנשים לניצולות אונס/נאנסות בפוטנציה, יש מקומות כאלה - אפריקה למשל, בישראל זה רחוק מאוד מהמציאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הממ, הוטרדתי פעם מינית בידי אישה (וגם הגשתי תלונה). אני עדיין לא מבין מה את מציעה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אפשר לשאול - מה היה טיבה של ההטרדה, ובעיקר (הסקרנות..) - מה עלה בסופה של התלונה? (סליחה אם זו חטטנות, ואתה מוזמן להתעלם, כמובן, אם עברתי את הגבול) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נוותר על טיבה של ההטרדה (רצינית בהחלט, מתמשכת, ובלתי-משתמעת לשני פנים מבחינה חוקית), ונעבור למה שעלה בסופה - איום של הבוסים ביחידה על הגברת שאם עוד פעם זה קורה, היא תמצא את עצמה לזמן רב בכלא. זה לא הגיע למצ''ח או ערכאות משפטיות - לא התעקשתי, רציתי רק שזה ייפסק (היום אולי הייתי לוחץ יותר). כמו-כן, זה הוביל לכמות עצומה של לגלוגים בבסיס, כיוון שהן גברים והן נשים התקשו לקלוט ''איך אישה יכולה להטריד גבר'', או שחשבו ש''אתה צריך לראות את זה כמחמאה'', וכן הלאה וכן הלאה (היותה של המטרידה טובת מראה ופופולרית בטח לא עזרה לי הרבה). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |