 |
|
 |
||
|
||||
 |
הרהור שו"חיסטי לא ממש רלאבנטי לסוגיית חייו ומותו של דוד המוזהב: אף אחד לא מתיחס להמוני החלכאים והנדכאים שהתיחסו אליו כאל משענת הקנה האחרון בביצת חייהם. אולי זהו ההבדל הלא כל כך טלביזיוני שבין מדינת הרווחה הסוציאליסטית שבה אדם נזקק אמור לקבל עזרה גם מבלי לרתום עצמו ככלב משא למזחלתו המעופפת של סנטה קלאוס הקפיטליסטי שדרכו אצה לו במעלה הרייטינג. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ועמוס עוז אמר את זה יפה: "הבעיה הכי גדולה שלנו היא היעדר הסולידריות החברתית. מתפתח כאן אגואיזם גס ובוטה, שאפילו לא מתבייש בעצמו. לפני 20 שנה ילדה מבית-שאן אמרה בטלוויזיה: 'אני רעבה', ואמות הספים רעדו. נכון, חלק מזה היה מס שפתיים, אבל היה לפחות מס שפתיים. היום, גם אם היא תמות מרעב בשידור חי, לא יקרה כלום, חוץ מרייטינג גבוה וקופירייטרים שישתמשו בזה לצורכיהם. מי שחשב פעם בתמימות שהקטר של היזמים והעשירים ימשוך אחריו רכבת ארוכה שבה יתקדמו גם הקרונות האחוריים - טעה. זה לא קורה. הקטרים רצים, והקרונות האחוריים נשארים מאחור, על מסילות מחלידות." | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי עוז טועה בעניין זה. אומנם החברה הישראלית נעשה מאז יותר הטרוגנית, כמו הרבה חברות אחרות בעולם וזה דבר המפחית באופן טבעי את מידת הלכידות המחוייבות החברתית, אבל בארץ קמו מאז המוני תורמים, אירגונים ומתנדבים המנסים לעזור לכל חיה ואדם. גם רמת הזעזוע מכל דבר אנושי לא נעים שקורה כאן (כבכל מדינה נורמלית) רק גברה - עקב הזרקת רגשות מיומנת ע''י העיתונות הארצית והמקומונית. אחת התוצאות של ליבוי זה הוא התחושה שכולם מסביב רוצחים, או מושחתים וכל השאר אדישים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן אבל הבעיה היא שמתעלים את הזעזוע לשואו טלביזיוני שהקשר בינו לבין סיוע לנזקקים הוא כמו בין מופע קסמים לבין נס של ממש. הבעיה היא בהעתקת מנגנון הסיוע מן הממסד האפור והאיטי אך המתמיד אל אלילי המסך הזוהרים, המהירים והכוזבים. הכוכבים הללו מתעלים את הזעזוע שעליו דברת אך ורק לפי צרכי הרייטינג והרווח שלהם ללא כל שיקול של מידתיות ויחסיות, מנצלים את הזעזוע כדי לפנק את ה"מסכנים הנבחרים" בכל מה שנמנע מכל אלו שלא נבחרו, משביעים את רצונו של קהל הצופים ל"עשות משהו" ועוברים אל הסנסציה הבאה, כאשר ה"נבחרים" לשעבר נותרים יחד עם אלו שלא נבחרו, זנוחים על המסילות המחלידות של רכבת הבידור האצה הלאה. העזרה התקשורתית לנזקקים היא פאטה מורגנה כמו בבעיית המים: קודם כל מפרנסים כל מיני מפורסתמים כדי שיתקלפו בתשדירים ואח"כ מגישים את החשבון בדמות מסי בצורת דרקוניים. התקשורת יכולה להלחם בעוני ובפשיעה בערך כמו שהיא יכולה להלחם בערבים ובבצורת. מה פתאום דודו טופז צריך להציל את עניי ישראל? האם אין זה תפקידה של המדינה? אם דודו טופז מטפל בעניי ישראל, מדוע אנו צריכים לשאת על גבינו את קצב, אולמרט, הירשנזון ובניזרי? התקשורת צריכה להציק ולישר את מנגנוני המדינה ולא לבוא במקומם. נדמה לי שהתוצאה האמיתית של הליבוי הזה היא שאנו בטוחים שאנחנו אמפטיים, "חברתיים" ומלח הארץ של ישראל רק משום שצפינו בדודו מעניק ילקוט לילדה הרעבה מבית שאן, בזמן שמה שהיא זקוקה לו באמת הוא בית ספר מתפקד ולא ילקוט עם לוגו של טופז. אם שלחנו SMS עם 10 שקלים או חבילה קילו קמח ובקבוק שמן, אנו בכלל מלאכי עליון בזמן שבמציאות הדבר הכי שקוף בעיננו הוא זמנו או רווחתו של הזולת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חולקת לחלוטין, הן במישור הפרמגטי-אישי ובמיוחד בפן החברתי וחלוקת הנטל בין רשויות ממשלתיות לבין תרומת(?) תוכניות טלוויזיה לרווחת הפרט הספציפי. התקשורת ודבריה אינם אמורים להחליף את מנגנוני המדינה. זו הרי אספקלריה בלבד. המדיה ותפוצת הרשת יכולים לסייע במקרי קיצון בהם נדרשת התנדבות המונים מיידית כמו במקרי תרומת מח עצם לילד על ערש דווי. ברגיל, זו חובת הממלכה לטפל ולדאוג לאזרחיה. חולשת השלטון המרכזי ורפיון הרשויות המוניציפליות מעצימות בהכרח אלטרנטיבות לרגע. בסיכום הדברים רוב הכספים מתבזבזים על ביורקרטיה עקרה בכל הדרגים, פקידות מדשדשת במקרה הטוב וריבואות, אף מאות אלפים של אוכלי חינם ופרזיטים הניזונים מורידי תשלומי המיסים שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את כל כך נהנית לכעוס, עד שלא שמת לב שאת חושבת כמו שוקי ש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך הים בזמן האחרון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הים אכזר. כתמיד. [עוף טופיק - יומיים שלושה לאחר רצח קרפ יצאנו לצעידת לילה בטיילת צ'יץ'. מגורדון דרומה עד צ'ארלס קלור, ובחזרה צפונה בואכה מתחם הבילויים בנמל הישן. לאורך כ-9 ק"מ ומשך כשעה וחצי לא ראינו ולו שוטר עברי אחד, ניידת חולפת, או אף מתנדב/ת המשמר האזרחי לרפואה. וזאת באזור הכי סואן ודליק בקיץ התל-אביבי עם עשרות אלפי בני אדם, חלקם מתודלקים/מסונטזים כדבעי. השר אהרונוביץ' ומפכ"ל המשטרה וקצינים בכירים ימשיכו למשוך בכתפיהם ולשנן את המנטרה "אי אפשר לשים שוטר על כל אזרח" לכסת"ח חדלונם. לעומת זאת, בסוף השבוע האחרון פשטו כוחות שיטור מוגברים על מסיבת טראנס במערות קומראן וסגרו אותה תוך גרימת נזק כספי אדיר למארגנים (650K ש"ח). למותר לציין כי המסיבה קיבלה את כל ההיתרים הדרושים מראש. עד כאן פינת שלטון החוק במדינת הגמדים] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הזעזוע קיים, וגם הסולידריות הבסיסית. כשפגע הצונמי בדרום אסיה או אפילו ההוריקן בניו-אורלינס נרתמו עשרות אלפי בני אדם לעזור מתוך מה שנראה כאמפטיה אלמנטרית. גם בישראל היו וישנם גילויים דומים. אחת מהבעיות היא שרגש האמפטיה שלנו לא בנוי לעבוד עבור אנשים ש''מוחבאים'' מאיתנו. ומה שחברת השוק המודרנית עושה טוב כל כך זה לעמעמם ולפזר את האחריות על בני אדם שנמצאים בקירבנו, שבאף אחד מאיתנו אין את הרצון או הכוח הנפשי לעמוד מולם, להביט בהם בעיניים ולהתנער מכל אחריות לגורלם. הסולידריות והאחריות שלנו מתגלות כשהן מתועלות נכון, וקל מאוד גם להעלים אותן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שבחברות שלא ניתן להגדירן ככאלו, בהווה או בעבר המצב קשה הרבה יותר. זה נכון במיוחד בטרם התקשורת והאיכפתיות המודרנית - חוצת הגבולות, המעמדות והמינים, שאז היו עוד הרבה יותר ''מוחבאים''. אבל גם הסבל הגלוי ברחובות לא עורר דבר - מזה של דורבן צולע ברחובות קניה ועד זה של האשה בבית הפיני, שלא זכתה ללמוד קרוא וכתוב וחייה ובריאותה מוקדשים לשירות גברי המשפחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא מדוייק לגמרי. ניתן לדמיין שבחברות פרימיטיביות יותר ההתארגנות היא מקומית יותר. הסבל האנושי מוכר יותר, ואנשים פוגשים בחולשה ובאנשים שיש לטפל בהם יום אחר יום. אדם במזרח התיכון לא ידע על אישה סובלת בפיליפינים, אולם הוא ידע ויחוש אחריות לגבי שכנו או חבר השבט שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינך צריך להרחיק לחברות הפרימיטיביות; בבלוק שלנו כשהייתי ילד, היתה האיכפתיות והעזרה ההדדית גדולות בהרבה (שנות ה-60 לפני היות טלפון בכל בית). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה אנשים הכרת? מכמה מהם היה לך אכפת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי אז ילד אבל הכרתי את האנשים שגרו בשכונה שלנו. אתה רוצה סטטיסטיקה? כל אסון או צרה שנפלה על מישהו בשכונה- אני מתכוון לכעשרים בלוקים-הרגשנו כאילו נפלה על כל השכונה. שנות ה-60 . אולי נראה לך בלתי סביר אבל כך זה היה. לא באתי להציג גן עדן כי לא היה. זהו אספקט אחד בלבד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעניין מעשי הרצח: "כשהייתי בארצות הברית בשנות ה-90 נדהמתי מכך שכל מה שאתה רואה בעיתונים זה דיווח על פשיעה. חשבתי שזה חולני. כשחזרתי לארץ ראיתי שבינתיים זה נהיה ככה גם כאן". לדבריו, מחקרים במדינות אחרות מראים שאין קשר בין רמת הדיווח על פשיעה לבין רמת הפשיעה בפועל. "מחקרים בארה"ב הראו שגם בתקופות של ירידה בפשיעה היתה עלייה בדיווחים ובבולטות שלהם. זה חיזק בציבור את התחושה כאילו הפשיעה משתוללת", הוא אומר. " "שיעור מקרי הרצח בישראל הוא כ-2.1 מקרים ל[מאה (תיקון)] אלף תושבים. זה אומר שאנחנו מהמדינות עם שיעור המקרים הנמוך ביותר. אנחנו נמצאים במדינה בעלת פוטנציאל אלימות גבוה מאוד. יש זמינות גבוהה מאוד של כלי נשק. יש קונפליקטים, שסעים ומתחים. אלה כל הרכיבים שהיו אמורים לכאורה לייצר שיעור אלימות יותר גבוה. אבל הנתונים מראים שזה לא מה שקורה ביום-יום", אומר רטנר" "מעבר לזריעת היסטריה, ספיר סבור שהבעיה העיקרית בדיווחים כאלה, היא שהם מובילים לפעמים לשינויי חקיקה פופוליסטיים ולקביעת מדיניות מרחיקת לכת..." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עזוב אותך משטויות הקשורות בעובדות מוצקות. נניח שבישראל שיעור הרציחות לנפש עומד על כ-22 למיליון בחשבון שנתי. בשוויץ פי שלוש. בבריטניה פי 5. בארה"ב פי 8. נו, אז מה!? האם כל אותם מופרעי שמאל אנארכיסטים יפסיקו לשרבט את תגובותיהם האוטומטיות למקרא נתוני בסיס? האם כל אותם חסרי חוליות וחיים לא יטענו בתוקף כי קיום מדינת היהודים לא מהווה מכשו7 ברור לצדק עולמי ואי-אפרטהייד? מה, גורדון מאוניברסיטת ב"ש לא יפרסם כתב פלסטר ב-LA תוך שימוש בטכניקות נאציות בוטות? וזה בכלל לא היה מזיז לי שערה בגבה לולא אני מממנת בסוף החשבון משכורות של כלומניקים מתשלומי מיסיי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני פוחד מהרגע שיקימו את המשטרה העירונית, וכל הנקרו המשוקמים בעיריה כפקחים יתחילו להסתובב עם תעודות שוטר ואקדחים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו לא מפחדות מאפחד. שהנרקו והערסו ישותקו מחשש אמיתי ממה שעלול להתרגש עליהם בהיצמד שוקר חשמלי כמלמד בקר. שום עבריין צעצוע לא יאיים על אורחות חיי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבר שהגן על אישתו מאספסוף חוגג בהתקווה, עכשיו קיבל זימון למשפט על תקיפת עובד ציבור, וגם פוצצו אותו בתחנה, אבל את בטח אוהבת לגלוש ליד הסלעים(: | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גמני שמעתי על מקרים בהם הואשמו המתגוננים בתקיפה. ומודעת לאכזריות המשטרה (במיוחד היס''מ) כלפי אזרחים נורמטיביים יחסית. למשל מול קהל האוהדים של הפועל ת''א ביציעי איצטד בלומפילד. ומה לעשות, רבים המה הסלעים התת-ימיים בחופי הכרך. שומרת נפשה תרחק מפח יקוש מוכה ירוקת אצות ותקבע נתיבות עקלקלות לגלישתה במדרון נד המים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הפועל תל אביב, הפועל בני סכנין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכר, חיפאי במקור, טוען שאוהדי מכבי סובלים תדיר מתגרת ידם של שוטרי היס"מ. במיוחד הנערים שבחבורה - רכים בשנים וחלשים פיזית. הוא תולה זאת בחשד לנטיית היס"מניקים (כמו שוטרי מג"ב) אחר בית"ר י-ם. אולי בכך קשור ההסבר גם לקובלנות האדומים משער 6. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האדומים נגד היס"ם 1:0 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היס"מ - שער 6 0:0 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאיפה את לוקחת את המספרים האלה?!? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהבקבוק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באופן יחסי המצב שלנו סביר. אנחנו עדין חברה אלימה בהרבה מאיך שאני חושב שאנחנו יכולים וצריכים להיות, גם אם ניקח בחשבון מס' גבוה של בני אדם, כולל מטורפים, עניים וכיו"ב זרזים לאלימות. ברור שהעובדה שבשבועות האחרונים היו כמה מקרים רצופים לא מוכיחה שומדבר. אז מה? זו יופיע של הזדמנות לרכב על הגל ולהפוך אותנו לחברה אלימה פחות. למה לא? מה שכן, הדרך לשם לא עוברת בגילויי חמלה כלפי אנשים אלימים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך נהפוך לחברה אלימה פחות? נ.ב. בזמן האחרון אני ממש חושש מהתקלויות עם בני תשחורת שיכורים. הפסקתי להסתובב עם אולר בכיס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל נכיר בכך שיש כאן בעיה. אתה מתכחש לה על ידי ניפנוף בסטטיסטיקות. אני לא אומר שהן בכלל לא רלוונטיות, אבל מאחר ואני כן חש שאנו חברה אלימה, ונדמה לי שזה לא רק בגלל התקשורת, הסטטיסטיקות האלו לא מאוד מעניינות אותי. איך בדיוק נעשה את זה? קטונתי. למרות שיש לי כמה רעיונות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכיר בכך שיש בעיה *רצינית*, אתה מחליף אותי במגיב אחר, הסטטיסטיקות מעניינות אותי, פחות מהתחושות שלי שמשדרות סכנה. הרעיונות שלך מעניינים אותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לוקה באיזו הטייה שגורמת לך לחשוב שאדם זר שאינך מכיר אך נשמע בטוח בעצמו יודע על מה הוא מדבר. למה אתה כ"כ בטוח שהרעיונות שלי מעניינים אותך? אתה יודע, החמרת הענישה (משמעותית) בעיקר על עבירות קלות, כאלה. וכמו כן הייתי הופך את בתי הספר למוסדות דרקוניים ומפחידים שכל מי שמבצע עבירת אלימות ו\או ונדליזם נענש בחומרה בלתי נתפסת. והגברה משמעותית של האכיפה. "החלון השבור" של ג'וליאני (כן , נו, למרות שזה בכלל ההפלות), כל זה. בעיקר סיסמאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטחון עצמי לא עושה עלי רושם, אבל אני נוטה לתת קרדיט. ורעיונות חדשים תמיד מעניינים אותי. כיוון שדיברתי איתך, הבעתי עניין ברעיונות שלך. רעיונות טובים (שום דבר חדש, כמובן), אני חושב כמוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שאינו מתעניין בסטטיסטיקה אינו מתעניין באמת. מי שיודע את הסטטיסטיקה אך בוחל בה, ועדיין רואה במדינת ישראל, מכל המדינות, מדינה אלימה, הוא כמי שדוגמאותיו לאכזריות בטבע מתייחסות בעיקר לארנבים (http://www.youtube.com/watch?v=_Ez5QPW-ku4). ואז או שיש בו טינה כלפי יצורים אלו מלכתחילה או שהוא באופן כללי נגד בע"ח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה נחש, אז ההתייחסות לאכזריות הארנבים בהחלט במקומה. אם אני חי במדינת ישראל, וחש מאויים ע''י האלימות הפושה ברחובות, לא ממש ינחם אותי שבארצות אחרות המצב גרוע יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
it'S NOT a rabbit , it's rabies
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
what is rabies? and what can you do against it?
rabies are jewish priest and nothing you can do against it. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסטטיסטיקות רלוונטיות אם אתה חושב ש - העובדה שהאלימות בישראל נמוכה יחסית לעולם המערבי ואני מניח שנמוכה משמעותית ביחס לעולם, ולמעשה אנחנו נמצאים כרגע, למרבה האבסורד, באחד המקומות הפחות אלימים בהיסטוריה האנושית - אומרת שאנחנו נמצאים בסף האלימות המינימלי. כנראה שקיים סף אלימות מינימלי כלשהו שחברה בת שבעה מליון בני אדם - בע"ח אלימים מטבעם - יכולה להגיע אליו. אני פשוט די בטוח שאנחנו לא שם. כנ"ל לגבי תאונות דרכים - גם אם יהרגו 100 אנשים בשנה זו תהיה מכה, אבל יתכן שלא ניתן לרדת נמוך מזה. כרגע אני לא חושב שאנחנו נמצאים שם. איך אני יודע שאנחנו לא נמצאים שם? בעיקר תחושת בטן. אתמול שיחקתי כדורסל והפרדתי בקטטה אקראית ומיותרת לחלוטין. בדרך חזרה הביתה נתקלתי בלא מעט נהגים מהסוג הרע. אני לא נוהג כמו מטורף ואני לא הולך מכות כי לדעתי לא היה סל. עד שלא כולם ינהגו כמוני, אני אגיד שיש לנו בעיית אלימות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האלימות כאן נמוכה משמעותית מאשר ברוב העולם, אך עדיין לא ביחס למה שהושג ברוב המערב. יש לכך מספר גורמים אותם מזכיר פרופ' רטנר ואחרים כגון טמפרטורה (http://ewot.typepad.com/files/tempandaggression-1.pd... ) וכן אחוז גבוה מאוד של מהגרים וכן יוצאי מדינות לא מערביות, שאם איני טועה, מהווים את כמעט כל אוכלוסיית בתי הכלא בישראל. מאחר ואנו פחות אלימים מרוב המין האנושי בהווה ובוודאי בעבר (http://greatergood.berkeley.edu/greatergood/2009apri...), לומר שישראל מדינה אלימה זה להוסיף לה מציין האמור להבדיל אותה ממדינות אחרות. להוסיף מציין ביחס לאידאל לא אנושי נראה לי יותר כהפגנת זעם, לא ברור על מי (על הרוב הלא אלים?). במקום ההתפלשות בתוכחה עצמית תוך הפגנת סטנדרטים אישיים גבוהים, הייתי מעדיף לטוס כשלוש שעות טיסה מכאן כדי לראות לאן עוד ניתן לשאוף וכיצד עושים זאת (אבל לא לסקוטלנד, שהגיעה לפני חצי שנה לרמת האלימות שלנו - http://www.telegraph.co.uk/news/newstopics/politics/... ). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2.1 זה לא שיעור כל כך נמוך, ברוב המדינות המערביות יש שיעורים הרבה יותר נמוכים: 1.20 בספרד 0.44 ביפאן 0.71 בנורווגיה 0.73 באוסטריה 0.80 בשוויץ 0.88 בגמניה 0.90 בלוקסנבורג 0.91 בהולנד 0.98 בדנמרק 0.98 ביוון 1.03 באייסלנד 1.06 באיטליה 1.28 בפולין 1.31 בצ'כיה 1.37 באנגליה וולס 1.45 באוסטרליה 1.47 בשבדיה 1.49 בבלגיה 1.59 בצרפת 1.59 בסקוטלנד 1.59 באירלנד 1.66 בקפריסין 1.80 בקנדה 2.00 בני זילנד וכל מי שרוצה למכור לך שבשוויץ יש פי 3 רציחות מישראל, ו שבבריטניה יש פי 5 או שבארה"ב יש פי 8, משקר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתי המשפט מטפלים די בהצלחה בבעיית קבוצות הפשע המאורגן כפי שאומר הפרופסור רטנר, ועלי לציין שזוהי גם ההתרשמות שלי במעקב אישי לאורך השנים. מה שעצוב זו העוצמה של שנאת ההמונים האדירה אל מערכת המשפט. שנאה זו מתבססת על ליבוי ושיסוי פוליטי פופוליסטי נגד שעיר לעזאזל דמיוני ברובו הקרוי "שמאלנות" (כפי שניתן לראות בתגובה שאחריך, אם כי קשה לדעת מתוך איזה מצב תודעתי היא נכתבה) - ה"שמאלנות", אישום שבו מאשים "העם" (קרי: עפי"ר, השכבות מעוטות ההשכלה) את שיקוליה המקצועיים של המערכת המשפטית - בדרך כלל על לא עוול בכפה של המערכת הזו הראויה לכל ההערכה לפחות כאן, בפינה קטנה זו, האייל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, רמת השנאה וההבלים בטוקבקים כנגד רשויות החוק וה''שמאל'' לאחר כל מעשה פשע מזעזעים ומטופשים להפליא. עם זאת, גם לי לעיתים יש טרוניות כנגד רחמנותם של שופטים במקרים רבים. אלא שאיני מכיר מספיק את הנושא ובמיוחד לא סטטיסטיקות (פסיקות, רצסיביות, קורלציות) כאן ובעולם כדי לקבוע דעה נחרצת בנושא. אני רק יכול לומר שבתחום הספק אני מעדיף חף מפשע אחד בכלא על שני חפים מפשע נרצחים נוספים. בתחום הענישה אני נוטה יותר מן השופטים בארץ לכיוון של הרחקה מן הציבור, על חשבון שיקום. אבל בעניין זה הייתי מבטל את דעתי מפני הנתונים הסטטיסטיים שכאמור אינם ידועים לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ציטוט בנושא זה, למרות שעדיין אין לי עמדה נחרצת בעניין: "במדינת ישראל יש חוק חי ונושם. מדינת ישראל היא מדינה מתקדמת ויש הבנה לכל הגורמים המאפשרים כלכלה מתקדמת ושגשוג. אבל יותר מדי דברים נלקחים כמובנים מאליהם. העבריין שדקר לפני כשבועיים בחור צעיר לאחר שהלה לא סיפק לו סיגריה, לא היה הבעיה אלא הסימפטום. הבעיה החלה כשהרוצח הפוטנציאלי שוחרר לאחר 9 או 10 תקיפות קודמות, אם על ידי בית המשפט שלא הרשיע עבריין צעיר מדי ואם על ידי המשטרה. מערכת אכיפת החוק הסוגרת תיקים של תקיפה בשל חוסר עניין לציבור ומשחררת למעצר בית או ללא מגבלות, עברייני אלימות גוף ורכוש, מאותתת לאזרחים כי רכושם וביטחונם הפקר. הפושע שכמעט הרג היה צריך להיכנס לכלא כבר אחרי התקיפה השנייה שלו לחמש שנים לפחות ולא להמתין לתקיפה העשירית שכמעט הסתיימה ברצח. מקרים קודמים אחרים הסתיימו באופן טרגי. מפעם לפעם מציעים לתחום את ההחלטות של השופטים בעונשי מינימום. זה אינו פתרון. הפתרון טמון במודעות ובהבנה כי המערכת המשפטית היא זו שחייבת לייצר רף הרתעה כנגד העבריינות. לשם כך אין צורך בחוקים חדשים, די לעשות שימוש בסמכויות הקיימות ולהרחיק מהרחוב את כל אלה המסכנים את חיינו, ביטחוננו ורכושנו." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מעדיף רשע ואלימות של חוליגנים ועבריינים על פני אטימות, אלימות ורשע של מוסדות מדינה. לאדם הפרטי יש הרבה יותר כוח לפעול נגד הראשון מאשר שיש לו כוח לפעול כנגד השני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וחוץ מזה החוליגנים ממילא רק רוצחים אחד את השני, והשוטרים מדי פעם גם מפריעים לאזרח מן השורה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שלא נקלעת באופן ישיר לרשע ואלימות של חוליגנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה תיאור נוסף של הבעיה: http://cafe.themarker.com/view.php?t=1214309 . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיאור די חלש ודמגוגי. בפרט חלשה בעיני הטענה שהעובדה שלעליון יש נשיאה ולא נשיא גורמת לאחרונה לבעיה להחמיר - הן משום שלדעתי העליון הותקף יותר בשנים עברו, והן משום שלהבנתי הענין הוא לא שהעליון מותקף משום שבייניש היא אשה אלא שבעבר הוא נהנה מהנחות בדעת הקהל ובעתונות בזכות היוקרה האישית (והכישורים הפוליטיים) של ברק וכך התאפשר לו לבזבז אשראי צבורי ולדחות את תשלום המחיר עד לאחר פרישתו; בייניש אינה נהנית מאותם יתרונות ועל כן תשלום המחיר נופל עליה, אבל כך היה קורה גם לו, נניח, אשר גרוניס היה מתמנה לנשיא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים עם רוב דבריך אבל לא עם המשפט האחרון. בינייש היא לא שופטת מן המניין, אלא הנציגה המובהקת של שלטונחוק עוד מימיה בפרקליטות. נכון שאין לה את שיעור הקומה של ברק ולכן קל לתקוף אותה; אבל גרוניס, או אסתר חיות, היו מעוררים הרבה פחות אנטגוניזם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עיקר נתוני הפשע בישראל בעשור הראשון של שנות ה-2000: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3820890,00.h... | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |