|
||||
|
||||
לא קראתי את רביב דרוקר, ולא לצדק שבדברים הגבתי. כל הסיפור הזה השאיר עלי רושם של טרגדיה, גם של טופז וגם של קורבנותיו. יש את הנושא המעניין של טופז כיציר המערכת אותה קם להרוס, אבל אפילו לזה לא התכוונתי. גם אם המוות "צודק", זה עדיין מוות. אנחנו יכולים להתייחס לזה מנקודת מבט אנושית של מסעו של אדם ספציפי - דודו טופז - גם מבלי לאפשר לו להיות "צודק", ומבלי להשתיק את קורבנותיו. אין שום סתירה בין השניים. ויילד כתב בלדה נפלאה ואנושית על אדם שנידון למוות, ובכל זאת יכול היה לסיים: And there, till Christ call forth the dead,
In silence let him lie: No need to waste the foolish tear, Or heave the windy sigh: The man had killed the thing he loved, And so he had to die. |
|
||||
|
||||
בניגוד למה שמקובל לחשוב, מוות הוא לא תמיד דבר עצוב. |
|
||||
|
||||
אתה יכול להרחיב? מענין אותי לדעת למה התכוונת. |
|
||||
|
||||
זה חלק מהחיים, ואני מאמין שאפשר למות ''מוות טוב'', גם אם זה לא פשוט. ובכל זאת, יש המון עצב במוות, זה הרי סוף, פרידה. |
|
||||
|
||||
המוות הוא לא חלק מהחיים, הוא סוף החיים. |
|
||||
|
||||
האם הסוף זה חלק מהתהליך? עניין פילוסופי. בכל אופן, המוות מהווה חלק מהחיים בכך שהמודעות אליו משפיע על כל חיינו, לטוב ולרע. המוות -נוכח- בחיינו. |
|
||||
|
||||
סליחה, השלכתי עליך וויכוח ישן ולא רלוונטי. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |