|
||||
|
||||
אבשלי הכיר את עמוס קינן אישית. הם נהגו לשתות באותו מקום בדיזנגוף שטראסה - "הבר האדום" - בימים שבכל מטרופולין ת"א היו בקושי מניין ברים/פאבים. לא אחת הוא גרר אותו מהביבים, אשכרה, העמיסו על רכבו והביאו מעולף למפתן ביתו. אבשלי הכיר לי את יצירתו של עמוס קינן. גאון לשון ודימיון. יוצר ענק. מ'כפת לי מאישיותו הבעייתית מאוד כשהעניק ותרם המון לתרבות העברית אהובתי. בניגוד חריף לדודו טופז. אומנם התאבדותו היא צעד רגרסיבי מסוים לאדם כפרט, אך צעד קטן לאנושות. שלא לדבר על החסכון הניכר בכספי משלם המיסים בישראל. יהי זכרו ארור. |
|
||||
|
||||
מרשעת |
|
||||
|
||||
קשה שלא להבחין באירוניה, ואולי בצדק שעשה טופז עם עצמו ברגעי חייו האחרונים. כדי להסתיר את כלי המוות, הוא הערים על המצלמה, זאת שכביכול לא יכול היה בלעדיה ולמענה חי, הפנה לה את גבו ובחר במותו. |
|
||||
|
||||
כתבת שאת משוקמת, חלקית לפחות, אבל מתגובתך זו נראה שהשיקום ממש לא הרחיק לכת. לא הייתה לי כל סימפטיה לטופז, לא בימי גדולתו ואף לא בנפילתו הקשה - ובכל זאת קשה שלא לחמול, במידה מסוימת, על אדם שסבל כנראה יסורי גיהנום בתקופה האחרונה. |
|
||||
|
||||
שבכל דור ודור יהיה מישהו שיגיב למוס המאוס |
|
||||
|
||||
בכל מקרה, זה לא סוג המוס שלי. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |