 |
יש כאן יותר משאלה אחת ואנסה לענות לפחות על חלקן.
א. המושג "דמוקרטיה בורגנית" אינו חלק משיח אוטופי או המצאה שלי. הוא נלקח מן השיח הסובייטי של בריה"מ. השיח של המפלגה הקומוניסטית במאה ה-20 נסב במידה רבה מאוד סביב שאלת שיתוף הפעולה הפרלמנטרי עם הדמוקטיות הרב מפלגתיות באירופה המערבית ובפרט המפלגות הסוציאליסטיות (למשל סוגיית ה"חזית העממית" בצרפת בין מלחמות העולם). כמובן היה אפשר להמשיך לטעון שהאוליגרכיה הקפיטליסטית עם הקומפלקס התעשייתי-צבאי (אני עושה כאן שימוש אנאכרוניסטי במטבע לשון מודרני) שולטות בדמוקרטיות הליברליות הנ"ל, אבל היה קשה להסביר מדוע אסור לשתף פעולה עם מפלגות עם תמיכה עממית נרחבת (כמו המפלגות סוציאליסטיות (לא מרקסיסטיות) ומפלגות איכרים) בפרט כאשר הן פעלו למען הלאמת אמצעי הייצור או רפורמות חקלאיות וכן הלאה. התאוריה הסובייטית, שהיתה צריכה להצדיק את הדיקטטורה של הפרולטריון, תארה את הדמוקרטיות הליברליות הללו כדמוקרטיות בורגניות (בישראל היינו אומרים דמוקרטיה אשכנזית). הטענה היתה שבגלל גזילת השליטה באמצעי הייצור ובהון המיוצר ודיכוי העבודה המאורגנת, למעמדות העובדים אין את ההכשרה או היכולת לעשות שימוש בכלים של הדמוקרטיה הרב-מפלגתית השו"ח ומערכות המידע הממוסחרות (או ממוסחרות למחצה). הטענה היתה שכל הכלים הללו נשלטים ומשרתים את הבורגנות במאבקה לבלום את עלייתם של המעמדות העובדים. כמי שחיים במה שבהחלט ניתן לתאר כדמוקטיה בורגנית, אנו יכולים להעיד שהטענות הללו אינן חסרות שחר. אישית אני חושב שמשטר דמוקרטי הפועל במציאות של מעמד בינוני דק מול רוב עני גדול (כמו בהודו, במזה"ת או בדר' אמריקה) פועל באופן שונה מאוד מדמוקרטיות של מעמד בינוני רחב מאוד, אע"פ שהמנגנונים והמושגים דומים למדי.
ב. התפיסה שלי של המונח דמוקרטיה היא שמדובר בתופעה היסטורית בת אלפי שנים המשתרעת מן הדמוקטיה הישירה היוונית, דרך חברת הקליינטורה של הרפובליקה הרומאית, הדמוקטיות המסחריות של פירנצה וונציה, הדמוקרטיה האוליגרכית של בריטניה ואיסלנד, הרפובליקה הדתית-ליברלית של ארה"ב, הדמוקטיה הליברלית-רדיקלית של המהפכה הצרפתית, המשטרים הליברליים והמאסוניים של המאה ה-19 וכלה בדמוקרטיות האוניברסליות דהיום. התאור שלי מזהה קו עולה של זכות בחירה אוניברסלית והתרחבות של ממדי והשפעת מעמד הביניים. מתשובתי זו תבין, שאני סבור שיש הרבה מאוד סוגי דמוקרטיה גם היום. בעיניי הקשת של המוקרטיות משתרעת מן הדמוקרטיה המשפטית-ליברלית של אהרון ברק, דרך הדמוקרטיה האנארכית בהודו ופקיסטן, הדמוקטיה המהפכנית-ממוסדת של מכסיקו, הדמוקרטיה ה"מבוקרת" של מצריים וירדן ומגיעה עד הדמוקרטיה של לבנון עם החזבאללה החמוש שלה (אני מניח שאתה תטען שלפחות חלק מן הקשת הזאת איננו כלל בבחינת דמוקרטיה ואני מודה שהגבולות שלי בנידון די מטושטשים).
ג. למיטב הבנתי, בנקודת הזמן הנכחית ועל פני ההיסטוריה אחורה, משטרים דמוקרטיים הצליחו יותר במלחמה בעוני מאשר משטרים ראדיקליים. בדיון הנוכחי העוסק במהפכה האינדיאנית באמריקה הלטינית, חלק גדול מן התנופה והלהט האנושי המניע אותה נובע מן הכשלון המתמשך של הדמוקרטיות הליברליות-בורגניות להלחם בעוני הנרחב שם אשר מסתדר היטב לאורך קווי מתאר אתניים וגזעיים. דעתי היא שמשטרים ראדיקליים ו/או דיקטטוריים (קובה, האיטי, הרפובליקה הדומיניקנית או פרון) לא הצליחו בכך יותר. אפילו במקרה מובהק כמו קאסטרו בקובה שם התבצע טרייד אין של קצת יותר מזון תמורת קצת פחות חרות, עדיין מדובר בחלוקה מחדש (אולי קצת יותר שיוויונית) של משאבים קיימים. אי אפשר להשוות זאת לסינרגיה של הדמוקרטיות המערביות שלא עשו חלוקה מחדש אלא יצרו עושר חדש שהעלה את המעמדות העובדים אל דרגת הקיום של מעמד הביניים והבורגנות.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש