בתשובה לסמילי, 10/01/02 6:26
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לומד בימינו בקורס של תמיר שפר, בשם "הקמפיין הפוליטי בתקשורת". שפר ערך מחקר בו הוא בדק אלו גורמים נותנים ניבוי טוב לסיכויי הבחירה של מועמד כלשהו. הוא בדק שני משתנים שהוא העריך שמשפיעים על סיכויי הבחירה: חשיפה תקשורתית, ושקלול של מספר תכונות שהוא כינה בשם "כריזמה תקשורתית". כמו כן, הוא בדק גורמי-בקרה אחרים (סטטוס, פעילות פרלמנטרית בקרב פוליטיקאים מכהנים ועוד). הגילוי הוא כזה: הנתון של "כריזמה תקשורתית" נותן הסבר של 62% לסיכויי ההבחרות של אדם. במדעי החברה, מדובר באחוז גבוה מאוד. כמו כן, הוא גילה כי לחשיפה תקשורתית יש תפקיד חשוב בשיפור סיכויי המועמד, עד לרמה מסוימת - מרמה זו והלאה, חשיפה נוספת לא מוסיפה לסיכויי הבחירה של המועמד (מדובר על הבחירות בפריימריז, כמובן), והגורם העיקרי שמשחק תפקיד הוא אותה "כריזמה תקשורתית" של המועמד. שפר גם בדק סיכויי שרידה של 91 פוליטיקאים שכיהנו בכנסת ה-14, במעבר לכנסת ה-15. פחות מ-50 אחוזים מהפוליטיקאים בעלי ה"כריזמה התקשורתית" הנמוכה הצליחו לעבור לכנסת הבאה, ולעומת זאת, כ-75 אחוזים מהפוליטיקאים בעלי הכריזמה התקשורתית הגבוהה, עברו לכנסת הבאה - כאשר בין 25 האחוז הנותרים יש לא מעט "תמותה ניסויית" (דרעי, לדוגמא). לפעילות פרלמנטרית לא הייתה השפעה במקרה של פריימריז פתוחים (העבודה) והייתה לה השפעה מעטה במקרה של פריימריז סגורים (ליכוד, מרצ). אם כן - הציבור בוחר פוליטיקאים לא לפי הפעילות שלהם, לא לפי ההבטחות שלהם, אפילו לא לפי הדעות שלהם - אנשים נבחרים לפי היכולות שלהם להופיע בתקשורת (וההצלחה שלהם לקבל חשיפה בתקשורת). מדובר פה, כמובן, על כשל קריטי של הדמוקרטיה, ויש מקום לשאול איך אפשר לתקן זאת, אם בכלל. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, אני חייב להודות, שאין לי את הכלים (האינטלקטואלים) להבין את מלוא משמעות המחקר (אבל יש לי את הצורך לשאול איך זה במדינות אחרות, ואם אפשר למצוא תלות בין שיטת הבחירות לפרמטרים שגורמים לפוליטיקאים להשאר, ואם יש קשר בין רמת ההשכלה של אזרחי המדינה וזמן קיומה של המדינה כדמוקרטיה לפרמטרים). אבל למה זה "כשל קריטי של הדמוקרטיה", אם זה מה שהציבור רוצה, למה לתת לו משהו אחר? "כריזמה תקשורתית" נשמע כמו משהו לא רלונטי לתפקודו של נציג ציבור, אבל צריך לזכור שאנחנו לא בוחרים את הפקידים ואנשי המנהלה של המדינה, אנחנו בוחרים את מי שיקבע את המדיניות (שאותה יישמו אותם פקידים), וחלק מדרישות התפקיד של מי שקובע את המדיניות הוא לשכנע ולהציג את המדיניות הנבחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי שמח לענות על כל השאלות שלך, אבל אין לי תשובות. מחקרים כאלה, למיטב ידיעתי (המוגבלת) לא נערכו בחו"ל. מה שכן, מחקר אחר, של חוקר בשם Zaller, אם אני לא טועה, הראה אפקט דומה לאפקט ששפר מצא באשר להשפעת רמת החשיפה התקשורתית בארה"ב (הוא בדק את הנושא מהכיוון ההפוך - עד כמה הציבור נחשף למועמד, לא עד כמה התקשורת חשפה אותו). מן הסתם, מדובר במחקר על המקרה הישראלי בלבד. בשביל לערוך מחקר השוואתי במדינות רבות, צריך הרבה כסף. זה "כשל קריטי של הדמוקרטיה" משום שבניגוד לאמירה הפופולרית, הדמוקרטיה לא נוצרה כדי שכל עם יקבל את מה שמגיע לו (כלומר - עם טיפש יקבל חרא של הנהגה), אלא כדי שכל עם יקבל את ההנהגה המיטבית. אם אנחנו בוחרים מנהיגים לפי הכריזמה התקשורתית שלהם, בעיקר, ולא לפי קריטריונים אחרים, זה משאיר המון מקום למניפולציות של יועצי תקשורת וסתם שלרטנים, זה נותן כוח אדיר בידי התקשורת, שיכולה להעלות ולהוריד כרצונה פוליטיקאים פוטנציאליים, וזה פשוט אומר שבמקום בחירות לכנסת, אנחנו עושים כאן תחרות יופי. אז תחרות הפופולריות הזאת אולי עובדת יופי בבחירות למועצת התלמידים1, אבל זה לא עובד בסקאלה של מדינה שלמה. 1 פעם, סתם כבדיחה, הציע אותי חבר שלי כמועמד למועצת התלמידים מטעם הכיתה. אני קיבלתי את ההצעה על תקן "אופציית מחאה", על כך שמדובר בלא יותר מתחרות על פופולריות. לחרדתי הרבה, ראיתי כיצד מספר המצביעים עבורי עלה ועלה. בסופו של דבר, הגעתי למקום שני, וכך נמנע ממני העול של הפעילות האולטרא-קולית (?!) הזו, והצורך לשתף פעולה עם אייקונים תרבותיים כמו עדי עזרוני... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם כל הכבוד למדעי החברה, הרעיון של ביצוע מהפכה על סמך מחקר אחד, נראה לי מפוקפק. הייתי מחכה לעוד כמה עשרות מחקרים שיבודדו את הפרמטרים הבעיתיים באופן חד משמעי, ורק אז מנסה לגבש מסקנות מעשיות. השאלה היא מי קובע מהי ההנהגה המיטבית, ועל סמך מה. על סמך מספר נסיונות היסטוריים, הצליחו מנהיגים גדולים להגיע להנהגה במדינות דמוקרטיות, ומנהיגים דמגוגים בעלי יכולת למניפולציות על התקשורת הגיעו להנהגה במדינות לא דמוקרטיות (כן, גם ההפך קרה ויקרה). ההבדל הוא שפידל קסטרו שולט על קובה כבר מ1959, ונתניהו שלט בישראל פחות מארבע שנים (כן, אני יודע שזו דוגמה דמגוגית, התנצלותי מראש, ומי שמעוניין יכול להחליף את השם נתניהו בברק). לכן אני רואה כאן דווקא נקודת חוזק של הדמוקרטיה (ז"א היכולת לתקן את השגיאות ללא אלימות, יכולת שלא קיימת בצורות משטר אחרות, כולל זאת שרוצה זהר מיכלובסקי להשליט). כשאני רואה מי עומד היום בראש שתי המפלגות הגדולות בישראל, קשה לי לקרוא לזה "תחרות יופי", אבל מה אני מבין באסטתיקה. לא ברור לי למה "זה לא עובד בסקאלה של מדינה שלמה", זה עובד כבר יותר ממאתיים שנה, ומצליח יותר מכל צורה אחרת שנוסתה. או כמו שאמר ראש ממשלת בריטניה לשעבר "No one pretends that democracy is perfect or all-wise. Indeed, it has been said that democracy is the worst form of government except for all of the other forms which have been tried from time to time." (צ'רצ'יל 11/11/1947). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. נעלבתי בשם מדעי החברה. ב. אף אחד לא אמר שהמחקר הזה מספיק - ברור שצריך עוד, אבל, כמו כל מחקר, הוא מסמן כיוון מעניין ומטריד. לגבי הזמן הקצר שמנהיגים-תקשורתיים שכאלו שורדים - אני מסכים, ואף פיתחתי לעצמי תיאוריה קטנה, המתבססת על העקרון הפיטרי. כאמור, פוליטיקאים "תקשורתיים" מצליחים לשרוד יותר מכנסת אחת לשניה. איך זה, אם כן, שראשי ממשלה תקשורתיים קורסים מיידית? לטענתי, העקרון הפיטרי מסביר כיצד אדם שטוב בצד התקשורתי מצליח להתקדם כל הזמן, עד שהוא מגיע לדרגת ראש הממשלה - שם יש בעיה: אנשים מצפים ממך גם לביצועים של ממש, וזה כבר לא בטוח שאתה יכול לעשות. אז, בניגוד לעקרון הפיטרי, אתה לא נשאר איפה שאתה הכי גרוע, אתה פשוט עף מהפוליטיקה (לפחות זמנית). ברור שמפעם לפעם, אדם עם כריזמה תקשורתית יכול להיות גם מנהיג דגול - השאלה היא האם זה שווה את כל בזבוז הכסף של הבחירות כדי לברר אם איש אחד בעל תכונה X (כריזמה תקשורתית) הוא גם בעל תכונה לא-קשורה Y (מנהיגות). בוא נבחר אנשים באופן רנדומלי, ונראה איך הם מתפקדים... השאלה, כאמור, היא האם יש דרך לשפר את הדמוקרטיה שלנו, מבלי לוותר על ערכי הדמוקרטיה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או קיי, אז בוא נגדיר ניסוי חדש. נגדיר מספר פרמטרים לפיהם מוגדרת עוצמת ההתכונה "מנהיגות". ניקח את המנהיגים הנבחרים של כל הדמוקרטיות (המודרניות, לא יוון או רומי) וניתן לכל אחד ציון מדוייק, במקביל ניקח קבוצה מקבילה של אנשים שיבחרו רנדומלית, את מנהיגי המדינות הקומניסטיות, ומספר שליטים אבסולוטיים פשיסטיים ואנרכיסטים. נעשה ממוצע משוכלל לפי שנות שלטון עבור כל שליט (עבור האנשים מקבוצת הביקורת, נעשה ממוצע משוכלל לפי פרמטר אקראי), ונראה איזה קבוצה "מובילה", אני טוען, ואין לי הוכחה, שקבוצת המנהיגים הדמוקרטיים תנצח (בגדול), האם יש מי שחולק על הטענה? יש דרך לשפר את הדמוקרטיה, לשפר את הציבור. עם ע"י חינוך, ועם ע"י הזמן. אם יש לך (או למישהו) הצעות אחרות (שלא במסגרת המהפכות הניאו-קומניסטיות בסגנון של זהר מיכלובסקי, או בסגנון האנרכיה-הקפיטליסטית בסגנון של דוד רובנר), זה המקום לרשום אותם, בינתיים יש לשים לב לפתיח של צ'רצ'יל "אף אחד לא מעמיד פנים שהדמוקרטיה מושלמת", ולסיום "אבל היא עדיפה על כל...". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חולק על טענתך, אני חושב. אבל לפני שאחלוק על טענתך, אני צריך לדעת מה הם בדיוק אותם פרמטרים של "מנהיגות", ואיך אתה מתכנן לתת להם ציונים. אני מסכים שחינוך הוא פתרון טוב למדי - אבל חינוך למה? חינוך לערכי הדמוקרטיה? חינוך לחשיבה ביקורתית? חינוך לניתוח ופתרון בעיות? היסטוריה? כלכלה? מתמטיקה? נוירופיסיולוגיה? מחקרים כמו זה של שפר מסייעים לנו לכוון את אותו רעיון של "חינוך" לנושאים קונקרטיים יותר שבהם צריך להתרכז. קריאה ביקורתית של טקסט (והופעה של פוליטיקאי בטלוויזיה, במובן זה, היא טקסט), למשל, היא כיוון אחד שראוי לפתח, על-פי מחקר זה. (יצויין כי שפר עצמו, לפחות עד כמה שאני יודע, לא כלל מסקנות שכאלו במחקר שלו, ומדובר בפיתוח שלי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את שם התכונה "מנהיגות" לקחתי ממך ( תגובה 52053 ), ולי הגדרה או פרמטרים. גם על השאלה חינוך למה, אין לי תשובה,ולמעשה אני לא חושב שאני צריך (או יכול) לענות לה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שה (זאת) עדי עזרוני? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אייקון תרבותי לדרדקים, דוגמגישה מהשורה האמצעית בערוץ הילדים, ונסיכת ילדים (אללי!) בפוטנציה. מי בדיוק החליט שכל בחורה שמתאימה לפרסם קפה היא גם ראויה לשמש בייביסיטר ומודל-חיקוי לילדים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע, אצלי בשלט רחוק של הטלויזיה יש כפתור קסם שמאפשר לי להעביר תחנה ואחד אחר שאפילו מאפשר לכבות את הטלויזיה כאשר יש תוכנית שאני לא מעוניין לצפות בה. כך ששמות של מגישים ומגישות מערוץ הילדים לא ממש מוכרים (ו/או מפריעים) לי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור, היא למדה איתי בשכבה. גם אני לא נוטה לזכור שמות של אנשי ערוץ הילדים. פשוט הייתה תקופה שהיה קשה לראות תוכנית בלי שהבלונד המעצבן שלה יקפוץ לך איפשהו. למשך זמן מסויים היא אפילו הסתתרה בין עמודי העיתונים היומיים! הכל כדי להתעמר בי, אני אומר לך. אגב, איך נראה כפתור הקסם הזה? אני לא מכיר... |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |