|
||||
|
||||
זה לגמרי כך. מה שאתה מתאר הוא יד שמפסיקה להיות נעלמה. אם יצרן מסוגל לייצר מוצר טוב וזול ממתחריו, הרבה אנשים יקנו ממנו. בינתיים המתחרים ישתפרו והאנשים יקנו שוב אצלם וחוזר חלילה - זהו שוק חופשי. אם יצרן מסוגל לייצר מוצר טוב וזול ממתחריו ומצליח לדחוק את מתחריו מהשוק ולמעשה הופך להיות תאגיד ענק, הוא כבר אינו מתחרה אלא דורס. הוא אינו עוסק בפיתוח מוצרים טובים וזולים יותר אלא בסבוטז' כלפי מתחרים קיימים ופוטנציאליים. כלומר, הכוח שלו הופך להיות לא רק מסחרי אלא גם פוליטי. בדרך כלל הוא יודע גם להשפיע על הפוליטיקאים אך זה לא חייב להיות. גם אם יש ממשלה כפי שאתה חולם, שאינה מתערבת בשוק, התאגיד ידרוס את מתחריו בכוח משקלו ובעומק הפיננסי שלו. הביקורת שלך אמנם בעינה עומדת והממשלה נראית לך כמקור הראשי למיגור החופש והתחרות החופשית אך אתה מתעלם ממה שתיארתי. בין הממשלה וההון יש סימביוזה ולא שהממשלה מפריעה להון ולתחרות. כשהיצרנים מגיעים לגודל מסויים ומצליחים לזרוק אחרים מהשוק, הם הופכים לאויבים הגדולים ביותר של התחרות החופשית. האם אתה חושב שאם לא היתה ממשלה -היתה תחרות אמיתית בין הבנקים? ודאי שהיתה תחרות אבל רק בקטעים מסויימים עליהם היו מסכימים בינם לבין עצמם- לא יותר מדי תחרות. |
|
||||
|
||||
במדינה שלי הממשלה אינה מתערבת במשק, כך שהיתרון היחיד שיש לתאגידי ענק הוא שעומדים לרשותם משאבים כלכליים רבים, אותם הם יכולים לנצל כדי לשפר עמדות במסגרת התחרות (להוריד מחירים, למשל). אם אתה מעוניין לדון בזה, בבקשה. על שאר הדברים שהעלית אין טעם לדון פשוט מפני שהם לא רלבנטיים למדינה שלי: כוח פוליטי וסימביוזה בין הון לשלטון רלבנטיים רק כשהממשלה מתערבת במשק, וזה לא המצב במדינה שלי. אבל, כדי לא לצאת פראייר, אני מוכן לדון בזה רק בתנאי שנדון גם בשאלה מה בכלל היתרון שמציעה המדינה שלך, שבה ממילא המשק נשלט בידי תאגידי ענק מונופוליסטיים שדורסים את מתחריהם על ידי שיסוי הממשלה בהם. |
|
||||
|
||||
הבעיה היחידה עם המדינה שלך היא שאני לא מכיר אף דוגמה למדינה כזו. לכן כל דיון בה יהיה דיון תאורטי. היתרון של המדינה "שלי" הוא שאנו רואים דוגמאות אמיתיות ולכן יודעים שהמודל הזה עובד ובר־קיימא. |
|
||||
|
||||
אז תגיד שאתה לא רוצה לקיים דיון תיאורטי. בעצם אל תגיד, פשוט אל תשתתף. |
|
||||
|
||||
איציק חוזר ומעלה את הטיעון שיש סיבה טובה לכך ששוק כזה לא קיים: הוא לא יישאר חופשי לאורך זמן. כלומר לא מדובר במודל בר־קיימא. |
|
||||
|
||||
הוא אכן חוזר ומעלה אותו, אבל הוא נמנע מלנמק אותו, ואני ממילא לא משתכנע. מכל מקום, זה לא מעורר כבוד שאתם מנסים להסתתר מאחורי הטיעון הזה, אחרי שקודם לכן תקפתם את תוכנו של השוק החופשי ולא את ישימותו. כשאתם מתקשים להתמודד עם טיעוניי בזכות תוכנו של השוק החופשי אתם מנסים לערער על ישימותו, ואז כשאני מסנגר על ישימותו, אתם חוזרים ותוקפים את תוכנו. כך קרה בדיון הקודם, וכך ודאי יקרה גם בדיון הזה אם לא אעמוד על המשמר. אמנם לא מפתיע אותי להיתקל בערפול אינטלקטואלי כזה אצלכם, אבל גם לסבלנותי ולרצוני הטוב יש גבול. |
|
||||
|
||||
יש לי קושי לדון במשהו תאורטי ללא שום דוגמאות מעשיות. זה במידה מסויימת קצת כמו דיונים על אלוהים: אין לי בדיוק מושג על מה מדובר ולכן זה לא מעניין. אתה כל הזמן טוען שתפקודן של מדינות אינו אופטימלי מבחינה כלכלית. יכול להיות. אבל באופן כללי זה נראה לי כמו המקבילה לאמירה שהדמוקרטיה היא צורת המשטר הכי פחות גרועה שמוכרת לנו. |
|
||||
|
||||
גם אני חושב שיש לך קושי לדון בשוק החופשי. |
|
||||
|
||||
אולי במקום זה נדון בעולם הבא- אלו ממשויות דומות. |
|
||||
|
||||
בדיון האחר ניסיתי לעמת אותך עם התנהגות השוק החופשי בתסריטים אפשריים, (ראובן וקבר הצדיקים וכו'), אתה תמיד הסטתה את הדיון לכיוונים אחרים, בכל אופן מהשלכה של השווקים המוכרים לי, הנתנים למחקר וניטור ביתר קלות, שווקי הירקות והדגים ומהכרת האופי האנושי, הרעיון שלך לא בנוי אפילו כאוטופיה. |
|
||||
|
||||
מהתיאור שלך משתמע שהייתה לך ביקורת שהתחמקתי מלהתמודד איתה. מעולם לא הייתה לי כוונה לעשות כן. אם תרצה, תוכל לפרט את הביקורת שוב או להפנות אותי לתגובות שלדעתך לא זכו למענה הולם מצדי. |
|
||||
|
||||
לא היתה ביקורת, הראיתי סיטואציה בה זכות הקניין של ראובן ורצונו הלא ראציונלי לשבת תחת עץ ולהרוויח מעט, מתנגש ברצונו של יזם שהשקיע מיליארדים כדי לסלול כביש מדן ועד אילת, אני לא מצליח למצוא את התגובה הרלוונטית, אנסה שוב מאוחר יותר. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |