בתשובה לגיל, 04/08/09 13:18
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נראה שאתה מבלבל בין מדע הכלכלה ובין שיטות למִשטוּר של הפעילות הכלכלית או חלקים ממנה. שיטות למשטור של הפעילות הכלכלית או חלקים ממנה – כגון קומוניזם או חוקי הגבלים עסקיים – אכן דומות לציונות ולאסטרטגיית השמדה הדדית; אלה גם אלה הם בגדר תוכניות פעולה שנועדו להשיג יעדים מסוימים לנוכח נסיבות מסוימות (נסיבות שלרוב לא התקיימו משחר ההיסטוריה – ותוכניות הפעולה עמן). לא כן מדע הכלכלה. מדע זה, כמו כל מדע אחר, מבקש לתאר באופן אובייקטיבי היבט מסוים של המציאות, באשר אותו היבט רלבנטי. ומהו אותו היבט של המציאות שהכלכלה עוסקת בו? הגדרה מקובלת היא שהכלכלה חוקרת את האופן שבו מוקצים משאבים הנתונים במחסור בחברה אנושית, ובעיקר את ההשפעה שיש לפעולות אנושיות על אופן זה. בין שנקבל את ההגדרה הזאת ובין שנעדיף הגדרה שונה מעט, ברור שלכלכלה יש מה לומר גם על חברות קדומות ופרימיטיביות, שהרי גם בהן לא נמצאו כל המשאבים בשפע בלתי נדלה והיה הכרח להקצות אותם באופן כזה או אחר. ובניגוד לתמונה המצטיירת מדבריך, גם באותן חברות שיחק המסחר תפקיד מרכזי בהקצאת המשאבים, גם אם שוק חופשי מפותח כפי שמוכר לנו לא אפיין אותן. התנ"ך וכתביהם של היוונים והרומאים הקדמונים מלאים בעדויות למסחר פנימי וחיצוני, וגם מטבעות קדומים שמוצאים באינספור אתרים ארכיאולוגיים מעידים על כך. חוקי הכלכלה חלים אפוא על חברות עבר, ולא באופן ריק, אלא באופן ממשי מאוד. כך, למשל, לא רק אנחנו חווינו את ההשפעה השלילית שיש לתקרת מחירים על ההיצע, כפי שקרה בשוק הדירות להשכרה בשנים שלאחר קום המדינה, חוו אותה גם הרומאים הקדמונים, שסבלו ממחסור בחיטה מאותה סיבה. אינני חולק עליך שבחברות רבות היה מוסד השוק מינורי. אבל זה לא עוזר לנו לפתור את השאלה מה צריך להיות מקומו בחברה שלנו, שהיא עשירה הרבה יותר מרוב רובן של החברות המוכרות לנו. לנו יש הרבה יותר סחורה לסחור בה, ולכן טבעי שיתקיים אצלנו הרבה יותר מסחר (ואם לא מסחר, נזדקק למנגנון אחר שיקצה את כל השפע הרב וחסר התקדים העומד לרשותנו, וממילא נצטרך לחרוג מדפוסי בעבר). יתר על כן, אותן חברות, כפי שאתה רומז בדבריך בעצמך, התאפיינו בחשיבה מיתולוגית, והגבילו את המסחר מסיבות שהיום נתקשה לקבל (הסיבות שאתה מתאר בדוגמה של בני הצ'אגה, למשל). הקִדמה מתאפיינת בשחרור מחשיבה מיתולוגית – ובד בבד שינוי בדפוסי החיים. זה נכון לא רק בתחום המסחר, אלא כמעט בכל תחום ותחום הנוגע לחיינו, כמו יחסי מין, למשל. רוב רובם של האנשים בני אותן חברות שלא התאפיינו במסחר מפותח בוודאי היו משתאים גם לו רמזתי שיחסי מין חופשיים, כולל עם בני זוג מאותו מין, הם דבר לגיטימי שאל לחברה להתערב בו. האם עלינו להסיק מכאן שמוטב לנו לאסור אותם? ואם לא, מדוע עלינו להסיק שמוסד השוק פגום רק מפני שלא אפיין חברות קדומות? אכן, ההיסטוריה האנושית היא גם היסטוריה של כיפופים ואלימות – של שימוש בכוח כדי לקדם אינטרסים פרטיים, תוך כדי בלבול כללי שמקורו בחשיבה מיתולוגית, לעתים מתוכננת ולעתים טבעית. לא רק את הזולת ניסו בני אדם לכופף, אלא גם את המציאות. הרומאים הקדמונים שהזכרתי קודם לא רצו להמיט רעב כשקבעו מחירי תקרה לחיטה, מן הסתם. קרוב לוודאי שרצו להשיג את התוצאה ההפוכה – שפע של חיטה בהישג ידם של ההמונים. אבל המציאות לא סרה למרותם והמשיכה להתנהג כמנהגה, והתוצאה הייתה אחרת לגמרי מזו שהשלטונות ייחלו לה. להם לפחות עמד התירוץ שלא הכירו את חוקי הכלכלה כשנקטו את הצעד הטיפשי הזה – ואילו אנחנו מכירים אותם, אך בוחרים להעלים אותם תחת הרים של דיאלקטיקה ופלפולים שמצליחים בהחלט לטעת בנו ביטחון והרגשה טובה, אך אינם מצליחים לכופף את המציאות יותר משהצליחו בכך אבותינו. פולניי מהווה דוגמה נאה לנטייה הזאת שלנו – תיאוריה רבה, אך מעט קשר למציאות, ואין טובה מהציטטה שהבאתי כדי להעיד על כך. פולניי אולי לא השווה בין ארה"ב וברה"מ, אבל ההשוואה ביניהן מראה עד כמה היו מסקנותיו אבסורדיות. עם כל הקלקולים והכשלים שאנשים מוצאים בשוק החופשי, הרי שנזקיהם המוגבלים הם כאין וכאפס לעומת האסונות הנוראיים שתכנון כלכלי-חברתי המיט על האנושות, והמאה העשרים מזמנת לנו דוגמאות רבות לכך (החל מברה"מ ועד המשבר הכלכלי הנוכחי). לפיכך, אם משנתו של פולניי הביאה אותו בסופו של דבר להכריז שהשוק החופשי הוא "מקורה של הקטסטרופה", הרי שמשנה זו שגויה, גם אם טרם התחוור לנו איפה בדיוק הוא שגה. לאינטלקטואלים יש נטייה להחזיק בתיאוריות בשל ערכן הפנימי, אבל כדאי לזכור שבראש ובראשונה תיאוריות צריכות להתיישב עם הניסיון. והניסיון מורה שלא רק שהשוק החופשי אינו מביא פורענויות, אלא רוב הפורענויות הן תוצאה של ניסיונות להתערב מלמעלה ולהכתיב להמונים את מהלכיהם, בין שמתוך כוונות זדוניות ובין שמתוך כוונות טובות, כפי שקורה לעתים קרובות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הציונות, מילא. אבל אסטרטגיית MAD איננה "תוכנית פעולה" יותר מש"ביקוש" הינו תוכנית פעולה (של אנשים, להשיג את הרווחה החומרית המיטבית). אבטרטגיית MAD "צומחת" באופן טבעי ממצב של שני שחקנים שברשותם נשק להשמדה טוטאלית, היא עיקרון פעולה מכניסטי של מוסד מסויים, שתי מעצמות שמייצבות מאזן-כוחות תחת נסיבות על מנת לקדם שרידות מרבית. מהבחינה הזו היא איננה אידיאולוגית או מתוכננת יותר ממחירים בשוק חופשי. זה שניתן לחקור את פעילותם של השחקנים ע"י שימוש בתורת המשחקים לא עושה עושה את הפעילות הזו ל"מתוכננת". הפעולה הזו היא היבט "טבעי" - לא של המציאות כולה, אלא של מוסד ספציפי בעל דינמיקה מסויימת. כעת, לאחר שעזרת לי לחדד את ההבדל ולזרוק את הדוגמא הלא מדוייקת של הציונות, אני אשמח אם תחזור להתייחס שוב ל (*). האם יש הבדל בין חוקי הכלכלה שלך לבין אסטרטגיית MAD? מהו? אני מסכים לטענה השניה שלך - מקומו של השוק מבחינה היסטורית איננו מוכיח דבר לגבי מקומו של השוק בחיי ציביליזציה תעשייתית מתקדמת. את הנסיבות ההיסטוריות אני מביא אך ורק כנגד טיעונך באשר ל"חוקים הכלכליים" השרירים וקיימים כחוקי ניוטון. הטיעון לגבי המסחר למשל, הוא גם סוג של אנאכרוניזם, או אולי חשיבה הפוכה. המסחר הגלובלי איננו תוצאת לוואי של ארגון הייצור התעשייתי (אם כי הוא מושפע ממנו), אלא גורם מכריע המעצב את הייצור התעשייתי - כך זה היה גם מבחינה היסטורית. חברות אחרות מחברת השוק פשוט לא מייצרות יותר ממה שהן צורכות (או אוגרות), משום שלא עולה על דעתן למכור למישהו את העודף. בכל אופן, את הדוגמא לגבי בני הצ'אגא הבאתי על מנת לחזק את הטיעון על מיקומו של מוסד השוק בחברות אחרות, לא על מנת לטעון מה מקומו הראוי בחברתנו שלנו. לגבי רעב, שוב אתה שופט את הדברים בצורה אנאכרוניסטית (ההיסטוריה אולי לא יכולה ללמד אותנו כיצד לנהוג כיום, אבל לפחות היא עוזרת לנו להבין את העבר). הצגת הרעב כאוייב אכזר וטורדני של האדם ה"פרימיטיבי" מקורה בערך במאה ה-18, אז התמודדו הוגים כמו מלתוס עם בעיית העוני באנגליה. מפאת הנסיבות, הם בחרו בכיוון הנטורליסטי, של שיווי משקל בטבע בין כמות המזון לבין גודל האוכלוסיה. למעשה, ברוב החברות האנושיות לא עמדה בפני הפרט בעייה של רעב. בעיית הרעב היתה בעיה קהילתית, לא פרטית. הציוויליזציה כולה היתה יכולה להעלם כתוצאה מנסיבות חיצוניות, אולם כל עוד הקהילה כולה לא רעבה, גם ארוחתו של כל חבר בקהילה היתה מובטחת, והיו מוסדות רבים אשר הסדירו זאת (חלקם דברים שהיית מכנה אולי לא רציונליים - מסורת, טקסים דתיים). בזמנו של מלתוס הועלתה לראשונה האפשרות שבני האדם למעשה נידונו לרעוב, והרעב הוא הכוח המניע אשר יפריד בין הטובים מספיק לטובים פחות. ההגות הזו עיצבה בזמנו את יצירתו של שוק העבודה. הדוגמא של רומא מדגימה יפה את המצב - היא הפגישה מכניקה של שוק (אשר בהחלט היתה קיימת גם ברומא העתיקה) עם העיקרון הברור מאליו לאותה תקופה - יש לספק תבואה לאזרחי האימפריה, בלי קשר למחירים של תבואה בשוק (ואכן, במקום בו יש שוק לתבואה, יהיה גם מחיר שנקבע בשוק). המטרות והמניעים של מעשיהם כלל לא היו קשורים לשוק, אלא לשימור האימפריה הרומאית. לא מנגנון של שוק ניהל את האימפריה הרומאית, ומערכת אדירה של מה של פולניי מכנה תהליך "מירכוז" וחלוקה מחדש תוכננה ובמרכזה רומא. זה היה נכון לגבי תבואה, לגבי אספקת מים לחקלאות, ולגבי עניינים רבים אחרים אשר נגעו בחיי היום-יום של אזרחי האימפריה. מקומו של השוק כאן שולי, ו"הנסיון לכפות על המציאות" משהו שוב מתגלה רק אצלך, ובאופן, אני מתחיל לתעב את המילה הזו, אנאכרוניסטי. אף אחד לא ראה במכניקה של השוק את המציאות באותם זמנים, ובוודאי שניהולה של האימפריה הרומאית לפי עקרונות שונים בתכלית (קביעת מחיר תבואה נמוך ממחיר שוק היתה אחת מ"דרכי ההתערבות" ולא הגרועה שבהן. למעשה אין משמעות לדיבור על "התערבות". הכלכלה של האימפריה היתה חלק מהאימפריה בכללותה) כלל לא הביא בחשבון את האפשרות להכפיף את האימפריה למכניקה של מחירים בשוק החופשי. הנקודה שלי היא שהם לא ניסו "לכופף את המציאות", אתה מבלבל בין המציאות לבין מכניקה של שוק. לבסוף, המשפט האחרון שלך כלל לא כולל תוכן, מלבד כסיכום של ההשקפה שלך, שאני עדיין רואה כאוטופית. פולניי טוען שרוב בני האדם לא רואים את המציאות בצורה אוטופית כמוך - בוודאי לא כשהאוטופיה מאיימת לנפץ את חייהם לרסיסים באופן אישי. בשל כך לעולם לא יופיע שוק חופשי "אידיאלי" - כל תנועה לעברו אכן מייצרת תנועת נגד של התערבות. לדוגמא, אפשר להביא את ראשית הקפיטליזם עצמו, במהפכה התעשייתית. כשפולניי מדבר על "תכנון ספונטני" הוא מתכוון למשל לכך שחוקי בתי חרושת, חוקי סניטציה ורגולציות מכאן ועד להודעה חדשה (על מטבחים, מנקי ארובות, מה לא) לא היו מזימה קולקטיביסטית של אנשים קצרי ראות, אלא תגובה פרקטית (וספונטנית מבחינה זו) של אנשים במצב משתנה, לפעמים אותם כוחות פוליטיים עצמם שקידמו את הווצרות השוק והרוויחו ממנו, אשר רוצים להימנע ממגפות, ומנסים בכל מאודם להימנע ולרכך את העינוי הפסיכולוגי המתמשך הכרוך בעבודה בבתי החרושת בסביבה האורבנית באנגליה של המאה ה 18 - 19. מבחינת החזון האוטופי, הטרגדיה הנוראה שהיתה המהפכה התעשייתית עבור החברה האנגלית היא חסרת חשיבות וספק אם בכלל התקיימה - הרי בטווח הארוך הרווחה החומרית השתפרה. אבל זה לא משכנע דורות שלמים של סופרים, משוררים, הוגים ואנשים פשוטים שחיו באותם זמנים. הטרגדיה היתה חברתית, לא כלכלית במובן הצר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שאסטרטגיית השמדה הדדית מרחפת בין תוכנית פעולה ובין סיטואציה שמתפתחת באופן ספונטני. המילה אסטרטגיה מרמזת שמדובר בתוכנית פעולה שנבחרת במודע לשם השגת יעדים מסוימים, ושהוצאתה לפועל דורשת נקיטת צעדים מסוימים (כמו פיתוח יכולת מכה שנייה). מצד שני, אפשר להעלות על הדעת שסיטואציה של השמדה הדדית תתפתח בלי שאף אחד מהצדדים יבחר בה במודע. בהנחה שזה ייתכן, יש מקום לשאול באילו נסיבות סיטואציה כזו מתפתחת באופן ספונטני. אם המדען החוקר עימותים יצליח לזהות את הנסיבות הללו, הוא יוכל לנסח חוק מתאים, לאמור: נסיבות כאלה וכאלה מביאות להתפתחות סיטואציה של השמדה הדדית. חוק כזה יהיה דומה במהותו לחוקי הכלכלה, אם כי ראוי לשים לב שהסיטואציות שמדע הכלכלה מתעניין בהן רלבנטיות כמעט לכל חברה אנושית (ולא רק לחברה שמתקיים בה שוק חופשי מפותח, כפי שניתן להבין מדבריך), בניגוד לסיטואציה של השמדה הדדית. האם אתה טוען ברצינות שלדבר על מסחר מלפני המאה ה-18 זה אנכרוניזם? למה שימשו כל אותם מטבעות שמוצאים בחפירות ארכיאולוגיות רבות, לדעתך? ומה התרחש באותן דרכי מסחר מפורסמות כמו דרך המשי, לדבריך? אכן, מסחר התקיים מימים ימימה, וזה לגמרי לא אנכרוניסטי לדבר על מסחר מלפני המאה ה-18. גם לדבר על רעב מלפני המאה ה-18 זה לא אנכרוניסטי. אם הרומאים קבעו תקרת מחירים לחיטה, סימן שהורגש מחסור והייתה בעיה של רעב. אפשר להניח שאת השלכותיו ספגו הפלבאים ולא הפטריקים או הקיסר, כך שטענתך שבחברות קדומות או שהחברה כולה גוועה ברעב או שלא הייתה בעיה של רעב בכלל נראית מפוקפקת. מי בכלל טען שהמניעים לקביעת תקרת מחירים היו קשורים לשוק? מובן מאליו שהם לא היו קשורים לשוק, אלא לאמונה הנאיבית שאפשר לקבוע מחירים שרירותית בצו של השלטון בלי ששום דבר אחר (כמו ההיצע) יושפע מכך. הם גם היו קשורים לרצונו של השלטון לטעת בציבור תחושה ש"עושים משהו" - תופעה שמוכרת לנו היטב מניסיוננו אנו. כך או כך, הרומאים אולי לא חשבו במונחים של שוק, אך "הדינמיקה של שוק", כפי שאתה אוהב לקרוא לזה, פעלה גם אצלם ומשום כך הגבלת מחירי החיטה הביאה לצמצום ההיצע ולהחרפת בעיית הרעב. הרומאים לא הכירו את חוקי הכלכלה, אך הם פעלו עליהם בדיוק כפי שהם פועלים עלינו, ובמובן הזה הם ניסו לכופפם לשווא בדיוק כפי שאנחנו מנסים. לזכותם ייאמר שהם לא הכירו את חוקי הכלכלה ולכן לא הבינו שהם מנסים לכופפם לשווא. ומה ייאמר לזכותנו? אין ספק שרוב האנשים לא רואים את המציאות כמוני - האחיזה שיש לרעיונות הסוציאליסטים בציבור מעידה על כך. האם זה אומר שהם צודקים ואני טועה? מה בעצם אתה מנסה להגיד? אני מציע, כמצע לדיון, להפריד בין השאלות שאתה כמדומה שואף אליהן - כיצד השוק החופשי התפתח, האם הוא בר קיימא מבחינה פוליטית וכו' - לבין השאלות שאני שואף אליהן - האם חירות כלכלית רצויה לאדם, מה התוצאות של התערבות ממשלתית וכו'. כרגע נדמה לי שאתה מלהטט בין שני סוגי השאלות - אתה יוצא נגד רעיון השוק החופשי עצמו, אך נאחז בנימוקים שרלבנטיים יותר לסוג השאלות האחר ("זה לא משכנע דורות שלמים של סופרים, משוררים, הוגים ואנשים פשוטים שחיו באותם זמנים"). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |