 |
|
 |
||
|
||||
 |
ההשפלה לא הייתה בנסיגה מלבנון. זו אולי הייתה מביכה, אבל עדיפה מבוכה על פני הרוגים. מה שהיה משפיל היו התמונות ששידר אתמול הערות הראשון - אשה, פעילה ב"ארבע אמהות", נתלית על גדר הגבול וזועקת אל אנשי החיזבאללה בצד השני "ווי וונט פיס ווית יו! איי דונט הייט יו!" כל זאת, כמובן, אל מול קריאות נאצה ונפנוף רובים (אחד מהם לבש חגור ישראלי) של הלבנונים. מילא הייתה מפסיקה מיד ואומרת משהו על זה שמדובר רק בתחילת הדרך, ושהמצב ישתפר עם הזמן, אבל היא פשוט עמדה שם והמשיכה לזעוק בקול שבור ובאנגלית עילגת - "ווי וונט פיס! נו מור וור! וור אר דה ווימן?". כשזיהתה קבוצת ילדים, היא נפנפה להם בשמחה - "צ'ילדרן!" המצלמה לכדה בעדשתה ילדה אחת עם פרצוף מעוות מזעם צועקת לה שהיא שונאת אותה ואת כל השישראלים. והאישה הרחמנית שלנו? "איי דונט הייט יו! איי דונט הייט יו!" מזל שהיא לא זרקה עליהם אורז והזמינה אותם לארוחת ערב, גם. ארבע אמהות שיחקה תפקיד חשוב בהצבת סמן שמאלני שגרר את המערכת לכיוון הנסיגה, אבל עכשיו, השמאלנות הקיצונית הזו, ה"אהבת ערבים" הזאת, כפי שהיא מכונה במקומותינו, היא פשוט פתאטית ומשפילה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ההשפלה והבזיון הלאומי הן בעצם קיומו של הארגון "4 אמהות", ולא במעשיו הספציפיים. לאמא של חייל אין זכות להגיד כלום בנוגע לחייו או למותו בשירות המדינה. מתנגדות למלחמה? תראו את זה בקלפי, תארגנו תנועת מחאה פוליטית, הפגנות פוליטיות. עם כל הצער וההזדהות, אי אפשר ליחס לאם שכולה (או אם שחוששת משכול) ראיה ראלית של המצב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמדומני במדינה דמוקרטית מותר לאמא של חייל להגיד מה שעלה על דעתה. הארגון לא חרג מכללי המשחק הדמוקרטים, ופעל באמצעות הפגנות והפעלת לחץ, שצר לי להודיע לך שזה מותר ולגיטימי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מותר ולגיטימי, כמובן. הרבה דברים הם מותרים ולגיטימיים. מותר ולגיטימי, אבל לא הגיוני. ממתי אמא של חייל תומכת במלחמה, ולא משנה איזו מלחמה? שלא תבין אותי לא נכון, אני התנגדתי מאז ומעולם למצב בלבנון, אבל חברות האירגון הנ"ל לא היו אוביקטיביות, ודעתן לא הייתה שקולה. העובדה שייחסו להן תשומת לב רבה כל כך בתקשורת לא מהווה נקודת זכות לא לתקשורת הישראלית ולא למעמדנו בעיני שאר העולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ארגון ארבע אמהות, בשיאו, היה ארגון פוליטי לכל דבר. טיעוניו היו פוליטיים-אסטרטגיים, ונציג(ות)יו נפגשו עם פוליטיקאים וגנרלים. ממילא חיי הבנים הם שיקול רלוונטי ביותר בסוגיה. הארגון, אני מנחש (לא בדקתי) לא פסל גברים, ואפילו אבו-אל-בנאתים, רחמנא ליצלן, מלהכנס לשורותיו. אבל אפילו אם לא היה זה כך, מדובר בסך הכל בקבוצת אינטרס לגיטימית לחלוטין, בדיוק כמו תנועה נגד הנסיגה שהיו מקימים תושבי הצפון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר הסכמתי עם העובדה שקיום הארגון הוא לגיטימי ואף צפוי. הבעיה היחידה שיש לי איתו היא בעובדה שקיומו נראה לכולם הגיוני לחלוטין, או בעובדה שניתנה לו במה רחבה מדי. עם כל הכבוד, שיקולים מדיניים לא צריכים להביא בחשבון את צערן או חששן של אמהות החיילים הלוחמים. אני בטוח שגם באנגליה של מלחמת העולם השניה היה ארגון כלשהו של אמהות שהטיף נגד המלחמה בגרמניה, אז מה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכשעצמי, אני מצדיק את הילדה והאם הלבנונית. עם כל הכבוד להשפלה או הרצון הטוב של ארגון ארבע אמהות - בוא לא נשכח מי המפסידים הגדולים מכל הסיפור הלבנוני - הלבנונים. אחרי הכל, אנחנו כבשנו את השטח שלהם במשך 20 שנה, לא להפך. אותה אשה ואותה ילדה גורשו מכפריהם והופצצו עשרות ומאות פעמים ע"י צה"ל, לא להפך. ואחר כך הבני זונות עוד לא מתייחסים לקריאות השלום שלנו. אויש, כמה כואב. הציפיות הפתאומיות ל"שלום" ויחסי אחווה עם הלבנונים הן דביליות, ומוזנות מתקשורת מגמתית ומעוותת של שנים, אשר גרמה לנו לחשוב שאנחנו נלחמים באיזה כמה מאות עוכרי ישראל שמנסים ללא הפסק לכבוש את ירושלים. האמת היא כמובן שאנחנו השלטנו משטר של טרור - כן, אני קורא לזה טרור של מדינה - משטר של מחסומים, מעצרים, הפצצות בלתי פוסקות, והטרדה מתמדת של אזרחי לבנון. בסוף הם ניצחו אותנו, ויצאנו. נראה לי שייקח קצת יותר מיומיים עד שהם יקפצו על הגדר הטובה וישירו את התקווה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |