בתשובה לאא, 29/07/09 22:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זאת אולי ההגדרה המילונית, ההגדרה החוקית היא אחרת: "אדם גונב דבר אם הוא – (1) נוטל ונושא דבר הניתן להיגנב, בלי הסכמת הבעל, במרמה ובלי תביעת זכות בתום לב, כשהוא מתכוון בשעת הנטילה לשלול את הדבר מבעלו שלילת קבע; (2) בהיותו מחזיק כדין דבר הניתן להיגנב, בפקדון או בבעלות חלקית, הוא שולח יד בו במרמה לשימושו שלו או של אחר שאינו בעל הדבר." (סעיף 383 בחוק העונשין) מי שלא משלם בחניון הוא גנב. מעניין לציין שסעיף 402 אומר: "הגונב דבר, ובשעת מעשה או בתכוף לפניו או לאחריו מבצע או מאיים לבצע מעשה אלימות באדם או בנכס כדי להשיג את הדבר הנגנב או לעכבו אצלו או כדי למנוע התנגדות לגניבת הדבר או להתגבר עליה, הרי זה שוד, ודינו של השודד – מאסר ארבע עשרה שנים." |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מצטט סעיפים, ואז אומר שמי שלא משלם בחניון הוא גנב, אבל אין שום קשר בין הסעיפים לקביעה שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או. קיי. בוא נעשה את זה לאט יותר. איזה חלק בסעיף הראשון לא מתאים למי שיוצא מהחניון בלי לשלם את התשלום שמגיע לבעלי החניון? 1. האם כסף הוא לא דבר הניתן להיגנב? 2. האם מי שיוצא מהחניון בלי לשלם לא נושא את הפקדון שהוא נתן (המכונית)? 3. האם הבעלים של החניון הסכים לוותר על התשלום? 4. האם יש כאן תביעת זכות בתום לב? 5. האם אין כוונה בשעת הנטילה (היציאה מהחניון) לשלול את הכסף מבעל החניון שלילת קבע? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההנחה שהכניסה לחניון כמוה כהסכמה שהמכונית היא פקדון לתשלום לא נראית לי הנחה סבירה. לא ראיתי אותה כתובה במפורש בשום חניון (בניגוד לדוגמה לתנאי על אחריות על חפצי ערך שהושארו ברכב). כמוכן היא לא ממש אינטואיטיבית. ומכיוון שהאינטואיציה של הלקוח מגלה נטיה להגיע למסקנות שמועילות ללקוח, הרי שמן הראוי היה להצהיר במפורש על תנאים לא אינטואיטיביים כאילו. המכונית בחניון משתמשת במשאב מוגבל: מקום חניה. בעליה משלם על השימוש במקום זה. אם הלקוח לא היה חונה, יכול להיות שלקוח משלם היה חונה במקומו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. נראה לי שלא הבנת את לשון החוק. סעיף (2) שציטטת לעיל מותנה ב"בהיותו מחזיק כדין דבר הניתן להיגנב". יענו, בנאדם מחזיק *חפץ* משהו ממשי שניתן להיגנב, אבל עצם ההחזקה היא "כדין", כלומר מותר לו. אבל אז הוא משתמש באותו חפץ באופן אסור. אז הוא הופך לגנב. גם לי לא ברור הסעיף. למה אם קיבלתי מעדר בהשאלה, והבטחתי לא להשתמש בו, אבל בכל זאת עזרתי לדודתי לנקות את הגינה אני גנבת, אפילו אם החזרתי את המעדר. יש עו"ד בקוראים? בכל מקרה, עניין החונה הבורח אינו קשור לכאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה ממשיך לכתוב דברים שלא קשורים בכלל לנושא, הסר קורה מבין עיניך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלי קשר לפתיל, לשון החוק הזו מכילה מעקש כל כך מיותר, שזה היה עצוב לו זה לא היה כל כך מצחיק. למה, בשני הסעיפים, מסייגים שמדובר רק על דבר "הניתן להיגנב"? הרשו לי לנחש שאין הגדרה נפרדת בחוק ל"להיגנב". המעגליות לא זעקה למנסחים מתוך הנייר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להפך, זה היה מצחיק אלמלא זה היה עצוב. זאת דוגמה קלאסית לחוסר הבהירות (המכוון, במקרים רבים) של החוק, שנועד לאפשר לשלטון, דרך זרועות אכיפת החוק השונות שלו, לפעול שרירותית ככל העולה על רוחו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה הזה הניחוש שלך לא נכון. סעיף ג. (4)" "דבר הניתן להיגנב" – דבר בעל ערך שהוא נכסו של אדם, ובמחובר למקרקעין – לאחר ניתוקו מהם. " מצד שני, כל מילון של שפה אנושית יכיל מעגלים. אי אפשר להמנע מזה, ולא צריך הרבה שכל ישר להבין שאם אתה לוקח מוצר ולא משלם עליו אתה גנב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה וסליחה. "כל מילון של שפה אנושית יכיל מעגלים" - נכון, אבל רצוי להימנע ממעגלים באורך 1, כי שם ברור שאין תועלת בהגדרה, לפחות בחלק הזה שלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה המעניינת כאן היא מה הביא לניסוח הזה, כלומר אילו אפשרויות לפירוש של ''גניבה'' ושל ''דבר העשוי להיגנב'' נשללות על ידי ההגדרות כפי שנוסחו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תקווה; שעות שינה; רוח. אני יכול לדמיין נסיבות שבהם מישהו ינסה לתבוע או להתלונן על גניבה של אלה. יכול להיות שזה מופרך ממילא, אבל החוק מקל על בית המשפט או המשטרה לנפנף אותם על הסף. חוץ מזה, קניין רוחני לסוגיו; החוק דווקא כן מגן עליו, אבל חוק אחר. אולי בעצם זו הסיבה העיקרית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא להרעיש בין שתיים לארבע! חוק כהנוביץ' זכרו לברכה. אלף לירות קנס על הצופר ברכבו לא במצב חירום. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |