בתשובה לחשמנית על מונית, 29/07/09 18:18
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מה זה לראות את הסאבטקסט? אותם אלה שכתבו את האותיות הכתובות הללו גם כתבו אותיות כתובות שאוסרות אונס. כשאת בוחרת לראות את האמירות האלו כמתירות אונס, את מתעלמת מאיסורים מפורשים על הנ"ל - מאותו מקור בדיוק. זה לא 'סאבטקסט'. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יפה אמרת | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה אותו מקור? אותו רב עצמו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, הרמב''ם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(והשולחן ערוך, והאגרות משה, ואחרים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלה אינם של הרמב"ם: לא אותו מקור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלו אותם מקורות שב- תגובה 518627 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל עוד אין זה אותו רב שאמר גם ש''הגבר יכול לעשות בה כרצונו'' וגם שאסור לו לעשות זאת בכפייה, הרי שניהם נקיים לפחות מחוסר עקביות (וממילא טענת ההוצאה מבקשר נעלמת). כמובן, הראשון איננו נקי מסרחון כבד, אבל זה כבר סיפור אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרב פיינשטיין הובא שם כאילו מתיר אונס אנאלי. הבאתי כמה שורות מהמשך הפסיקה כדי להראות כמה בדיוק הפרשנות הזו מתעלמת ממה שהוא כותב (במפורש!) שלא זו הכוונה. באשר לאותו אמורא שאמר 'כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו', די ברור - גם מכל אלה שציטטו אותו וגם כתבו, אם באותו חלק או בחלק אחר של כתביהם, שברור שאין מקום למין בכפיה, וגם מההקשר שלו עצמו, שהוא לא מדבר על כפייה אלא על השאלה *האם המעשה עצמו מותר*. סה טו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך זה ברור "מההקשר שלו עצמו"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פתח שם ותמצא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הציטוט מהחת"ם סופר שהביאו בתגובה 518693 לא נותן היתר לאונס אבל גם לא מדבר על השאלה אם מעשה מיני מסויים הוא מותר או אסור. הציטוט הוא על יחסי החובות של הגבר והאשה, הגבר משעבד עצמו לשלושה - לשאר כסות ועונה, והאשה משועבדת לו לתשמיש, וזאת מבלי לציין זמנים או תנאים, ומכאן ניתן לפרש שהשעבוד שלה הוא בכל זמן ובכל תנאי. אחרי שאתה מתרגש כאן, משום מה, עד שאני כמעט חושש לליבך, מה יהיה האסון הגדול להודות בהבדל הזה ובאשמה ה"נוראה" הזאת, כביכול? עוד פרט מעניין, לא התרת אונס אבל משהו שיש בו במידה מסויימת דבר והיפוכו בנושא זה: הרמב"ם קבע את החיוב בעונתה (תשמיש) לכל איש ואיש כפי כוחו וכפי מלאכתו, כאשר למלחים החובה היא בתכיפות הנמוכה ביותר, אחת לחצי שנה. לאשה יש זכות לאסור על הגבר לעבור לעסוק בעיסוק שיקטין את תכיפות עונתה, אך אין לה זכות לאסור עליו לשאת עוד נשים (בתקופה שלפני חרם דרבנו גרשם), דבר שיפחית מעונתה בלאו הכי. מאוחר יותר תיקנו חז"ל שלא לשאת יותר מארבע נשים, בין השאר מסיבה זו - שלא תפחת עונתה ללמטה מאחת לחודש, אך עדיין לאשה עצמה לא היה מה לומר לגבי עצם לקיחת הנשים הנוספות. חרם דרבנו גרשם שינה כמובן את כל זה, אבל אפשר לראות איך גם ביהדות, כמו בכל התרבויות אז, האשה נמצאה במצב מתמיד של לא לבלוע ולא להקיא - מבחינה כלכלית (נושא שיש מקום לדון בו בנפרד), מבחינה מינית, מבחינת המעמד החברתי שלה ומכל הבחינות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |