בתשובה לצפריר כהן, 29/07/09 12:12
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ודאי שאתה יכול לברוח ממסעדה בלי לשלם. השאלה היא מה אפשרויות הפעולה החוקיות של המסעדה אם היא מעונינת למנוע ממך לעשות זאת. מצלמה ביציאה לא מאיימת במיוחד על מתחמקים כל עוד אין מאגר ביומטרי. בסופרמרקטים המצב קצת שונה כיוון שאתה לוקח מוצר פיזי - מה שהופך את זה אוטומטית לעברת גניבה ברגע שאתה מנסה לחצות את הדלת ונותן בסיס לעכב אותך. אני לא משוכנע שתשלום עבור שרות נמצא באותה קטגוריה מבחינה חוקית או שאתה הופך חוקית לעבריין ברגע בו חצית את המחסום/דלת המסעדה. ברור שהאזרח החונה מבין שצריך לשלם. למרות זאת, אני לא בטוח שהמצב החוקי מאפשר למישהו לעכב רכוש שלך (האוטו) בתוך השטח שלו (החניון) כי אתה חייב לו כסף (התשלום). אני משער שזה לא יגיע לאף בית משפט ואם יגיע אז בית המשפט יאשר את מניעת היציאה (או לפחות לא יגדיר אותה כאסורה), אבל לא משום שהחוק קובע זאת אלא בגלל תקנת הציבור או משהו מעין זה. אני מאמין שבתחום התביעות הקטנות בתי משפט פועלים בדרך כלל יותר לפי השכל הישר ופחות לפי חוקים כיוון שהחוקים לא יכולים להתמודד עם ריבוי האפשרויות של מצבים שמתרחשים במציאות. שלט עם מחירים הוא לא חוזה מחייב אלא בסה"כ משהו אינפורמטיבי. בחניונים מסודרים יותר יש גם עוד שלטים (או הערות על הפתק) שמסדירים אספקטים נוספים כמו מדת האחריות של החניון לפגיעה ברכבך או גניבתו, מה קורה לרכב שנמצא בחניון לאחר שעת הסגירה או למי שמאבד כרטיס וכו'. מה קורה בחניונים שאין בהם שלטים כאלה או במצבים שלא מכוסים בהם? מה קורה אם אתה טוען שכשנכנסת ראית רק את המחיר ועד שגילית את אי-האחריות של החניון לרכבך כבר היית בפנים ולא יכולת להתחמק מתשלום? יש כל מיני אפשרויות ומצבים, וכאמור אני לא משוכנע שהם מוסדרים מבחינה חוקית. לגבי היות החניון שטח פרטי, גם בשטח פרטי שלך אתה לא יכול לקבוע כל דבר ולעשות כל דבר כאשר רכוש של אחרים או חרותם מעורבים בזה. אתה מכיר בוודאי שלטים בסגנון של "חניה פרטית, רכב חונה יגרר". נסה למצוא מפעיל גרר שיהיה מוכן לגרור עבורך רכב מחניה פרטית שלך. הם יסבירו לך שכל עוד לא עומד שם שוטר ומורה להם להעמיס את הרכב הם לא יגעו בו, כיוון שהם יודעים היטב שזה חושף אותם לתביעות. בדומה לכך, גם חסימת הרכב עלולה להיות עילה לתביעה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
המסעדה יכולה לבקש ת"ז מכל אזרח המעוניין לסעוד בה. כך תוכל לזהות אותו אם לא ישלם. היא לא תעשה זאת כי כמות ה- Dine-&-Dashers קטנה מספיק כך שלא כדאי לה לטרטר את כל הסועדים. בסופרמרקט זו עברת גניבה רק אם ראו אותך גונב. אי הצגת חשבונית אינה נחשבת לעניין זה. אני דווקא בטוח שבית המשפט כן יגדיר את מניעת-היציאה כאסורה; אדרבה - ייתכן ואף ידרוש מהחוסם לשלם פיצויים באם נגרמו. לגבי כל חוזה כתוב או שלט - אני מסכים. בפועל הרי אפשר לדון בבית-משפט. שלטים כגון "החניון לא אחראי לדבר", "בכניסה למקום אני מסכים ש-", "בלחיצה על 'אשר' אני מצהיר ש" וכיוצא באלו אינם מחייבים, כי ייתכן ולא ראית אותם, לא הבנת את המשמעות המשפטית או שאתה לא מסכים איתם. בית המשפט ידון בכל 'חוזה' שכזה לגופו. דמיין שלט בכניסה לחדרו של רופא ובו נרשם "איני אחראי מעשי" - האם השלט מקנה פטור מרשלנות רפואית? בוודאי שלא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב. חיפשתי קצת ומצאתי שיש פסק דין שמתיחס לעיכוב לקוח וביצוע חיפוש בכליו (במקרה הזה המוקד לא היה העיכוב אלא החיפוש). לקוחה שיצאה מחנות H&O התבקשה לפתוח את תיקה וסרבה. היא דרשה לראות את המנהל ובויכוח שהתפתח היא שפכה את תכולת התיק על השולחן במשרדו. לאחר מכן היא הגישה תביעה נגד הרשת בסך של חמישים אלף ש"ח. הרשת הציעה לה כפיצוי תלושי קניה בסך 700 ש"ח והיא סרבה לכך. בית משפט השלום פסק לה (בהסכמת הרשת) פיצוי כפול. היא ערערה על כך. המחוזי דחה את הערעור ופסק שהיא תפצה את הרשת בעשרת אלפים ש"ח. אני מביא כאן מתוך דיווח על פסק הדין (http://elyon1.court.gov.il/heb/dover/5130468.pdf): לצורך הדיון, נכון היה להניח כי גם בקשה לפתיחת התיק מהווה פגיעה בפרטיות. אלא, שחוק הגנת הפרטיות גם מעניק הגנות. במקרה דנן, לנוכח מכת הגניבות בחנות, ברי כי יש לחנות אינטרס לגיטימי להגן על עצמה מפני גניבות. במקרה של חשד בגניבה, ציין השופט, רשאי בעל החנות לבקש מהחשוד לפתוח את תיקו, בגדר אמצעי שפגיעתו קלה וראוי, כמובן, כי הדבר יעשה בנימוס ובאדיבות. הטיעונים של השופט רלבנטיים גם לעיכוב ביציאה, וניתן לראות מקריאת פסה"ד (אני מתקשה להעתיק ממנו כיוון שהוא ב-PDF) שהשכל הישר משחק מבחינת השופט תפקיד חשוב יותר מסעיפי חוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצלמה עוזרת גם ללא מאגר ביומטרי כולל. אם צולמת שחור על גבי לבן כבעליה של חולצה בהירה עם משבצות אפורות כהות, תתקשה להכחיש את זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל קודם צריכים למצוא אותי. כמו למשל במקרה הזה: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור, במקרה של מסעדה לא צריך לתפוס את כולם. צריך לתפוס מספיק מהם. יש גבול כמה אפשר להפסיד על לקוח של מסעדה. (אני בציפיה דרוכה לדוגמאות נגדיות) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שמצלמה במסעדה תעזור לך למצוא אפילו אחד. אתה צריך מישהו שידע לזהות אותו. אם אין כזה אז הצילום לא מועיל בכלום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור, ההנחה שלך כלא משלם היא ההנחה ההפוכה שבסביבת המסעדה לא יזהו אותך. כמוכן אנשים נוטים להגיע למסעדות בקבוצות ולדבר. אולי מישהו יזכור שבשעת הסעודה חברך קרא לך "תשע"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי, ואולי זה מספיק כדי לזהות אותי גם בלי הצילום. אבל כאן אתה כבר מדבר על חקירה ממש. אבל בוא נניח שאני נוסע בכביש 6, עוצר שם בתחנת הדלק, שותה קפה ומסתלק. אם מצלמות האבטחה תפסו את הרכב שלי (המצב המקביל לזיהוי ביומטרי) יהיה קל יחסית להגיע אלי. אם הן רק תפסו את הפנים שלי, הסיכוי שיוכלו למצוא אותי אי פעם הוא זניח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. גם מי שאכל ולא שילם - גנב ארוחה. 2. אם אתה חייב לי 10 ש"ח זכותי ע"פ חוק לחלט את הסכום מחוב שאני חבה לך. ניתן אולי לומר: הפקדת את רכבך בחניוני כעירבון לתשלום דמי החנייה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |