 |
אתה מקצין את הדברים ואז מציג שאלת או/או. הדעה שלי היא משהו באמצע.
"להעמיד פנים" זה מונח קשה מדי לעניין זה ומצד שני אפילו העדה חרדית אינה אוסרת הטלת ספק.
טענתי היא שהשאלה האמיתית העומדת בפני החרד היא שאלת השייכות ולא שאלת הדיעה. החרד בוחר את הקהילה שלו ולא את דעותיה או את מידת האמונה שיש לו בכל עמדותיה. בנידון זה הוא לא כל כך שונה ממך. בחירתך במדינת ישראל אינה אומרת שאתה א-פריורי תומך בכל מה שהיא אומרת או עושה.
מגוון הקהילות החרדיות והדתיות הוא כזה, שאם דעות הקהילה שלו בלתי נסבלות בעיניו, החרד יבחר לו קהילה אחרת ולא יעסוק בנסיון לשנות את דעת קהילתו. מלכתחילה החרדי בקהילתו, מקבל עליו שדעתו בטלה בשישים מול דעת ה"תורה" של קהילתו (תהא זו מה שתהא) ולכן מדוע אתה מצפה ממנו שימסור את נפשו עליה. (טענתי היא שהוא גם צודק אובייקטיבית. איזה חשיבות מעשית יש לדעתו של הפרט בעדה החרדית).
"תרבות דו-שכבתית" - לדעתי אתה טועה בקריאת המציאות. אתה באמת חושב שכל החרדים כאיש אחד מאמינים ותומכים בכל החומרות וההקפדות שגוזרים עליהם קיצוני העדה. אתה יודע כמה מהם מחזיקים מחשבים ומקלטי רדיו בכל מיני מקומות וכמה מהם קוראים עיתונים. אתה חושב שכל חרדי וחרדי הוא העתק נפשי של יהודה משי זהב? (אפילו משי זהב עצמו אינו דומה למשי זהב הפרוברביאלי. הבעיה איתם אינה שהם מעין מפלצות אנושיות שכל דבר אנושי זר להן, אלא שהם מתנהגים כמו האבטיפוס של הנתין במדינה טוטליטארית שמניח מראש שלדעתו ולרצונותיו אין שום ערך.
אי אפשר ולא צריך לדבר על רמייה עצמית. החרדי הקטן מיחס כל מעט חשיבות לדעותיו וטעמיו האישיים שספק אם חוסר הרמוניה או אי התאמה כלשהי בהן בכלל מציקה לו.
לדעתי את כל המהומה מעוררת חבורת פרחחים ופגעים רעים הממהרים להתייצב בליבה של כל מהומה והתפרעות, הנתמכת ע"י להקה של דעתנים חסרי-דעת השמחים תמיד לקפוץ לכל שלולית דלוחה. אתה באמת חושב שהאברך הממוצע בעדה החרדית סבור שהרבי שלו יכול לדעת מה קורה אצלו בחדרי חדרים?
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש