 |
סיימתי לקרוא את הספר עכשיו, והוא בהחלט ראוי למחמאות, אבל בד בבד הוא התיש אותי מהר מדי.
עד האמצע, הספר מעניין וזורם. הוא מתאר יפה את היחסים בין הדמויות ואת המאורעות. העניין הוא שאי שם באמצע כמות המאורעות יורדת דרמטית, והמאורעות העיקריים הם בתוך נפש המספר. דנקנר גולש לתאורים ארוכים מדי שבבד בבד עם התשת הקורא הם גם מנסים לחפות על חוסר מאורעות, אבל עושים זאת בצורה לא מוצלחת.
הדמות של דודה אווה אמינה (ספרותית אם לא ריאלית) עד שהיא מתעמתת עם המספר. מאותו רגע, הדמות מתחילה להשתולל ומאבדת אמינות עד היעלמותה (נסיון הכפרה בדמות הוידוי בסוף לא מחזירה את האמינות הספרותית שאבדה).
ובקיצור, כתוב לא רע, אבל עם הסתייגויות.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש