בתשובה לדורון הגלילי, 21/07/09 7:38
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מכיוון שכל כך הרבה רציחות, הופכות בעקבות עסקת טיעון להריגות, סופו של סיפור שעדיף להאשם ברצח מאשר במעילה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
גם על הריגה אתה יכול לקבל עשרים שנה. אגב, האם העונש של מיידוף משמעו שעדיף לרצוח מלגנוב מלקוחותיך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי קיבל על הריגה עשרים שנים? אני לא רוצה שיהיה כאן כמו בארה"ב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי קיבל? האחים אבו גאנם, למשל: וגם גילי שמילה: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשני המקרים השופטים מותחים ביקורת על עסקת הטיעון וההקלה בסעיף האישום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסדר. זה מה שקורה כשרוצחים מקבלים שינוי סעיף להריגה במסגרת עסקת טיעון. יש גם מקרים שבהם הפרקליטות מלכתחילה לא מאשימה ברצח (למשל כאשר היא חושבת שיש נסיבות מקילות משמעותיות - ע"ע כרמלה בוחבוט). במצב כזה סביר להניח שהעונש יהיה עוד יותר נמוך. אבל באותה מידה, הרוב המוחלט של הגנבים ואפילו השודדים מקבלים עונשים קטנים בהרבה משל אתי אלון; סביר להניח שהיא חריגה יחסית לעברייני הרכוש הרבה יותר מאשר הדוגמאות שהבאתי חריגות יחסית למורשעים בהריגה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככלל אתה צודק, אבל תקדימים מנקרי עין כגון זה או כמשפט האברך, מפחידים אותי, אני מעדיף לצעוק עכשיו מאשר לחכות לתקדים שיהפוך לסטנדרט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שהיה במשפט האברך לא היה בשום אופן תקדים, אלא רק ביטוי בולט במיוחד של מגמה שקיימת שנים במשפט הישראלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שעדיפה האשמה ברצח. רצח תמיד אפשר להסביר באמצעות אי שפיות כללית או זמנית, דחף לאו בר כיבוש וכדו'. מעילה מבצעים, לעומת זאת, רק אנשים שפויים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |