|
||||
|
||||
מאמר פחות מעניין והרבה יותר קונספירטיבי, אבל גם כותב המאמר הזה (עורך דין) מציין - "השתלחותו של שופט בית המשפט העליון אדמונד לוי בשופט דרורי בכל הנוגע לשמיעת הערעור, אגב נקיטת צעדים מוזרים וחסרי תקדים כמו מתן זכות דיבור למתלוננת בבית המשפט העליון". אני יודע שזו לא אומר הרבה, אז אם מישהו מצא איזשהו סיכום ברור של חוקי הערעור, מה מותר, מה אסור, מה מוזר, וכו', שיגיד. |
|
||||
|
||||
טוב, מצאתי (אם זה מעניין מישהו): ראיות חדשות: "הלכה פסוקה היא כי הגשת ראיות בשלב ערעור מתאפשרת במשורה. ככל שהמדובר בעובדות שקדמו למתן פסק הדין, ניתן להתיר הגשתן אם המבקש לא ידע עליהן ולא יכול היה לגלותן בשקידה ראויה, ובהנחה שנהג בתום לב. -------- באשר לראיה להוכחת עובדה שארעה לאחר מתן פסק הדין, תותר הצגתה רק במידה והמבקש הראה כי הראיה הנוספת עשויה לסייע לו, ובכפוף להתנהגות בתום לב. --------- בית המשפט לא יתיר הגשת ראיה נוספת בערעור, כל אימת שהמהלך נועד כדי לאפשר לבעל-דין לנהל מחדש הליך שאותו ניהל באופן לקוי בערכאה הראשונה." זה די ברור, למרות שמוזר בעיני שמשפט או עבירה שבוצעו לאחר פסק דין יכולים רטרואקטיבית להוותץ גורם בשיקולים לשנות אותו. זה לא נראה הוגן כלפי הנאשם. לגבי זימון המתלוננת: "בעלי דין בערעור אינם זכאים להביא ראיות נוספות בין בכתב ובין בעל פה בפני בית המשפט שלערעור..." בצד כלל זה קבעה התקנה חריג לפיו רשאי בית משפט שלערעור להתיר הגשת ראיה נוספת בערעור וזאת משתי עילות: האחת, "אם בית המשפט שבערכאה הקודמת סירב לקבל ראיות שצריך היה לקבלן", במקרה זה הטעות משמשת ממילא נימוק ערעור, והעילה השניה לקבלת ראיות נוספות בערעור היא "אם בית המשפט שלערעור סבור שכדי לאפשר לו מתן פסק דין, או מכל סיבה חשובה אחרת, דרושה הצגת מסמך או ------ חקירת עד ---------". גם כאן הדברים ברורים - מותר לזמן עד, לא שאני מבין מה הייתה החשיבות המיוחדת בזימון במקרה הזה. לא נראה שעדות העדה הוסיפה משהו מלבד קתרזיס רגשי לצדקנים שביננו. אני עדיין תוהה עד כמה מקובלים שני המהלכים האלה. |
|
||||
|
||||
עורך דין מצוין איננו מחמאה בשבילי בהקשר הזה. עולם המשפט עוסק בהרבה מקרים באקרובטיקה מילולית. עורך דין ''טוב'' צריך בסופו של דבר לתת את השירות ללקוח שלו ואפשר להוסיף-במסגרת החוק. בלא מעט מיקרים להגיע ללקצה האבסורדי של החוק. במילים אחרות להוכיח שהעץ בחצר הוא בעצם בצבע אדום סגלגל. מספיק לקרוא את הדיון הזה וראות כמה עולם המישפט הוא מפותל. |
|
||||
|
||||
אני מסכים עם כל מילה. אבל כתבתי ''כותב המאמר (עורך דין) מציין''. וכו'. |
|
||||
|
||||
שוב אתה מתפלפל כמו עורך דין? |
|
||||
|
||||
הפעם לא, איציק חשב שכתבתי מצוין ואני כתבתי מציין, אז העמדתי אותו על טעותו. |
|
||||
|
||||
(ואג''ג הבין זאת, והתבדח) |
|
||||
|
||||
באמת טעיתי וחשבתי שכתבת מצוין. בכל מקרה זה אינו משנה לגבי מה שכתבתי על עורכי הדין. |
|
||||
|
||||
אין לי ידע משפטי, אבל ההגיון אומר לי שהמדינה חייבת לתת לכל אדם את הזכות לטעון את טענותיו גם כשהנוהל מוצא עד תום, מעין ''הגנה בפני הצדק''. זכור לי מקרה נורא בארה''ב, אדם נידון למוות, אחרי שמוצו כל ההליכים לערעור ועונשו אושר ע''י העליון, נתפס אדם אחר שהודה באותו הרצח עדות אמינה. מבחינה פורמלית לא היתה אפשרות להשיב את ההליך אחורה וגורלו של המסכן נותר בידי מושל המדינה (לו יש את הזכות לחנון), איני יודע אם חננו או הרגו אותו. |
|
||||
|
||||
ההגיון אומר שהמשפטים לא יסתיימו אף־פעם לפי הגיון כזה. למה לעצור אחרי שתיים או שלוש ערכאות ערעור? |
|
||||
|
||||
זו אחת הסיבות לכך ש(כמעט) אין עונש מוות בארץ. |
|
||||
|
||||
גם בארצות הברית וגם בישראל כשמגלים ראיות חדשות משמעיותיות מספיק אפשר לפתוח את המשפט מחדש, וזה לא ערעור. הסיפור הזה נשמע מוזר, אם באמת מצאו את האשם, התביעה צריכה לבקש משפט חוזר. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |