|
||||
|
||||
נראה לי שכן. אני משתדל להיות ביקורתי באופן מקיף ככל האפשר כלפי הדברים שאני מאמין בהם ודפוסי ההתנהגות והמחשבה שלי, בעיקר בגלל שאני חושב שברציונאליות יש מרכיב חזק מאוד של נכונות-לביקורת 1. אבל ברור שאני לא מוצלח במיוחד ביישום השאיפה הזאת. אז כיצד אפשר להגביר את היכולת שלי להיות ביקורתי? נדמה לי שיש שני מרכיבים בסיסיים ביכולת הזאת. האחד הוא עמדה רגשית של מוכנות לביקורת והשני הוא פשוט ידע שמאפשר לעמת את הדברים שאני מאמין בהם עם רעיונות חיצוניים. אבל זה משאיר הרבה שאלות פתוחות. למשל, איזה ידע כדאי להתאמץ לרכוש כדי להגביר את יכולת הביקורת? אין טעם פשוט להתעניין בכל דבר כי משאבי הלמידה והקליטה שלי מוגבלים. והאם עמדה רגשית של מוכנות לביקורת אינה עמדה משתקת מדי או נמנעת מדי? במילים אחרות: מתי צריך להגיד "עצור, עכשיו הזמן להפסיק להעמיד את האמונות שלי לביקורת ולצאת לפעולה?". ועוד רשימת שאלות ארוכה כזאת. אני חושב (אבל לא משוכנע) שהיכרות עם חברה שמתנגדת לביקורתיות כאידאל יכולה לסייע לי להפיק תובנות שאולי יעזרו לי להבין יותר טוב את הרעיון של ביקורתיות. ואולי סתם נדמה לי. בכל אופן, החוויה האנתרופולוגית בטח מעניינת. (וזה לא שיש לי משהו יותר טוב לעשות, כן?). למה נראה לך שאולי לא? 1 רק מרכיב, כי אני מקבל את הביקורת של אגסי כשהוא כותב: But even if all rational thinking is critical, not all criticism is rational, as one can see from the criticism which the dogmatist carefully aims at the margin of his world-view, taking care to avoid the possibility that he is in fundamental error.
|
|
||||
|
||||
אני הייתי מתעניין בחוויה האנושית (מילה יותר יפה מ''אנתרופולוגית'', למרות שאולי זה לא בדיוק אותו דבר). הניתוח העצמי קצת מסובך לי, אני מעדיף לעשות אותו עם השרינקים שלי. למען האמת התכוונתי למשהו טריוויאלי בהרבה - דורון התייחס במובלע לביוגרפיה שלך, ולכן פירשתי ''מעולם לא הכרתי מישהו מהפלגים הקיצוניים'' במובן ''החברה בה גדלתי לא היתה קרובה לפלגים הקיצוניים''. למרות שאי אפשר לדעת ''מה היה אילו'', אני מניח שאתה מרוצה מכך שגדלת בחברה דתית מתונה יחסית ולא בחברה שסיכוייך לצאת ממנה היו נמוכים. |
|
||||
|
||||
"אנושית" אכן יפה יותר מ"אנתרופולוגית". וראית ניתוח עצמי בתגובה שלי? מסקרן. חשבתי שאני מציג עמדה פילוסופית, לא עניין לשרינקים בכלל. |
|
||||
|
||||
אולי ביקורתיות כלפי החברה שלך יכולה להיות עניין פילוסופי טהור, במקרים מסוימים. לעומת זאת, אי אפשר לנתק מהאישיות שלך את היכולת לביקורת של דפוסי ההתנהגות והמחשבה, שלא לדבר על ביקורת של האמונות, בין במובן הדתי (השם ירחם) ובין במובנים אחרים. |
|
||||
|
||||
אני לא בטוח שהבנתי את הטענה שאתה מעלה. ניתן לטעון שאפשר לבצע רדוקציה של היכולת לביקורת, ואולי של הרציונאליות כולה, על גורמים אישיותיים או פסיכולוגיים. האם זהו הכיוון שלך? עמדה אחרת, שנראית לי נכונה יותר, היא שברגע שיש לנו עמדה או נטייה בסיסית שמאמצת רציונאליות או ביקורתיות, אנחנו נכנסים לתחום שונה. החשיבה הרציונאלית היא מערך כללים והתייחסויות שלא תלויים באדם זה או אחר. השאלה אם אדם יאמץ את המערך הזה היא תלוית אישיות. השאלה אם הוא יצליח לעמוד בדרישות מערך הכללים היא תלוית אישיות (אפשרות "חולשת הרצון"). אבל הכללים עצמם, המתודה הרציונאלית עצמה, אינה תלוית אישיות ולא ניתנת לרדוקציה לפסיכולוגיה של יחיד כזה או אחר. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |