בתשובה לירון ר., 17/07/09 16:25
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כפי שניתן לראות, ההודעה של איילת, שאליה הגבת, היא משנת 2004. כידוע, דרכה של רשת האינטרנט היא שיש בה תנועה מתמדת וזרימה מתמדת - וכך קרה שאיילת כבר איננה פעילה באתר הזה. אולי כדאי שתנסה לאתר גורמים הקשורים בנושא החרשים-עיוורים באופן ישיר יותר ותפנה אליהם את הרעיונות שהעלית כאן. כל טוב ובהצלחה! |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי גם בדיאלוג בחשיכה וגם במרכז 'נא לגעת' ואף פעם לא ראיתי כזו תרועה ופרגון להצגה כמו להצגה 'לא על הלחם לבדו'. אני חושב שמקום כמו מרכז 'נא לגעת' יכול להכשיר גם עובדים סוציאליים או אנשים סוציאליים לעבודה בתחום (זו יכולה להיות הכשרה נוספת ולא יחידה). לעדינה טל העברתי את תחושתי (ראיתי אותה ליד המרכז ביפו - טיילתי שם, אני לא מהאזור). אז אם מישהו קורא את ההודעה הזו ויכול לקחת את הרעיון ולהרים אותו - אני אשמח. לגבי אימי - היא לא מסכנה ואבי, אחיותי ואני משתדלים לסייע ככל יכולתנו. לגבי הערתך לגבי פניה לגורמים - אז קצת לא נעים לי להידפק על דלתות ואני רואה את האינטרנט כמקום לגיטימי להעברת מסרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגיטימי כן, בהחלט, האינטרנט יעיל, לצורך העניין, בעיקר כמין מקום שבו אומרים סוף-סוף בקול רם את הרעיונות שמתבשלים בלב בשקט. אבל אם אתה נושא בליבך איזושהי תקווה שהאינטרנט יהווה בסיס שממנו משהו יתחיל לזוז - זה נראה לי די חסר תוחלת. לא חשבתי בהכרח על משהו כמו הפגנת מסכנות, התדפקות על דלתות ובקשות רחמים, אלא יותר על הכיוון של יזמות עסקית - אולי בעזרת ייעוץ שיווקי מתאים, לפחות בהתחלה (זה דורש איזושהי השקעה כספית - ראית כבר בעצמך שדברים לא זזים מתוך טוב-לב נטו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. אני עובד במקום ציבורי ואין לי מספיק נסיון עסקי. אשמח אם מישהו ירתם לעניין לתרום לקידום רעיונות ולעזרה (אפילו בהסעות, בהגעה פיזית למקומות רלוונטיים וכו'). אני לא אריה ואני מודע לזה. אשמח לחבור לאריה מתאים (בהתנדבות). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |