בתשובה לGod eat God, 06/01/02 16:38
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בין ההוגים הקפיטליסטיים1 ישנם חילוקי-דעות בנוגע לשאלה איך אפשר לממש את חזון המדינה/חברה2 הקפיטליסטית, ואני מניח שגם קרוי3 מציע שיטה מסוימת שיש רבים ממחנהו שלא יסכימו איתה. אבל קודם-כל צריך להסכים על עקרונות מוסריים בסיסיים. אם אתה מאמין בזכותו העקרונית של אדם לרכוש, וכן בזכותו להגנה על רכושו שעולה על עקרונות של קולקטיבים(או מוסדות שמייצגים את אותם קולקטיבים) אז אפשר להתחיל לשוחח על הדרכים ליישם את העקרונות. כדי שלא תהיה טעות, אני אבהיר שלי אישית עדיין אין דעה ברורה לגבי צורת יישום אפשרית של תפיסה קפיטליסטית קיצונית בחברה כלשהי, אבל עם התפישות הבסיסיות אני מסכים. אני לא בטוח למה התכוונת כשכתבת "הקצנה מטורפת של שיטת איזונים ובלמים" אבל אם התכוונת למיסים כאיזונים ובלמים סבירים בעיניך, הרי שלא הסכמנו על העקרונות הבסיסיים של ההשקפה הקפיטליסטית, ולכן אין הרבה טעם לדבר על שיטת יישום כזו או אחרת. 1 אני כותב "קפיטליסטיים" כי זה לא מחייב הסבר ארוך על המושג עבור שאר הקוראים, אבל כמובן שהמושג הנכון לכתוב יהיה "אובייקטיביסטים" כשם שקראה איין ראנד להשקפתה, ומשה קרוי היה בבירור חסיד של ראנד שהיוותה עבורו השראה. 2 השאלה היא מהי ההגדרה של "מדינה" והאם חברה קפיטליסטית יכולה להתקיים כמדינה. 3 קניתי מתישהו את הספר הנ"ל של קרוי אבל עוד לא קראתי אותו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א. אתה לא יכול לכתוב ''קפיטליזם'' במקום ''אובייקטיביזם''. קפיטליזם זו שיטה כלכלית שהוכיחה את עצמה כמוצלחת למדי. אובייקטיביזם זו פילוסופיה, המנסה להגדיר אקסיומות לפיהן בני אדם צריכים לנהל את עיניניהם. אחת המסקנות אליה הפילוסופיה מגיעה היא שהקפיטליזם היא שיטה כלכלית אידאלית. אפשר להגיע למסקנה זו גם בלי להיות אובייקטיביסט. למעשה, אני יכולה לנחש שרוב הקפיטליסטים אינם אובייקטיביסטים. ב. בהחלט ניתן לומר שהיתרון של האובייקטיביזם הוא בהגדירו הנחות יסוד ואקסיומות. אבל אתה מטעה בהגדירך את האקסיומות. אקסיומת ''הזכות לרכוש'' ו ''הזכות להגנה על רכוש'' הן אקסיומות ליברטניות ולא אובייקטיביסטיות. האקסיומות האובייקטיביסטיות הן אקסיומות פילוסופיות ''אדם כיצור רציונלי, החובה להחליט החלטות, השכל כמנגנון ההחלטה היחיד..'' פרט לכך, ניתן לראות ממאמריה של ראנד, מסקנה שאומרת שהיחידה הבסיסית של האנושות היא האדם ולא הקבוצה החברתית, מכאן היא טוענת שלאדם הבודד עדיפות על הקבוצה החברתית, ולכן גם אין לדרוש ממנו אחריות כלפי חברים אחרים בקבוצה. נקודה זו, שאינה אקסיומה היא נקודה עיקרית, אותה כדאי לחשוף בשלבים מוקדמים בכל דיון בנושא האובייקטיביזם, מכיוון שלדעתי נקודה זו היא מקור החלק הארי של אי ההסכמה של רוב האנשים עם המסקנות האובייקטיביסטיות (בעוד שעם האקסיומות קל יותר להסכים). לשיטתי, הקבוצה החברתית היא היחידה האנושית הבסיסית ביותר, ולכן החשובה ביותר. האדם הוא יצור חברתי, ולראיה, כאשר אתה מסתכל אחורה, על ההיסטוריה, רובה המכריע מורכב מקבוצות, החל מהשבטים המוקדמים ביותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ורק אסייג את הפסקה האחרונה: המשפחה, לא הקבוצה. השבטים הקדומים היו לא יותר ממשפחה מורחבת ("חמולה"). בכלל, בשבט קטן קשה להמנע ממצב בו, בסופו של דבר, כולם בני אותה משפחה, פחות או יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבקש הבהרות לגבי הפסקה האחרונה: מה המשמעות של היות הקבוצה החברתית היחידה האנושית הבסיסית ביותר? האם אין חשיבות או קיום לזכויות פרט, למשל? הטיעון הזה נשמע במהותו מאד פשיסטי - החליפי "קבוצה חברתית" עם "מדינה." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שם לב להבדל החשוב בין ההגדרה שלי להגדה הפשיסטית. אני לא הגדרתי מהי הקבוצה. אני שמתי לב שהיסטורית יש לבני אדם נטיה להתארגן בקבוצות, ולרוב בני אדם מרגישים סבל מסוים כשהם מנותקים מקבוצה. מכאן הגעתי למסקנה, שמערכת מוסרית חייבת להתחשב בנטיה זו, ואי אפשר להניח שכל אדם לעצמו. האובייקטיביסט יגיד: האדם חשוב יותר מהקבוצה, לכן לא מוסרי לחייב את החזקים לעזור לחלשים (למשל מס פרוגרסיבי) אני אענה: הנטיה הטבעית להסתדר בקבוצות מלווה בסולידריות קבוצתית מסויימת, לכן סביר לבקש מהחזקים לעזור לחלשים. זו המטרה של הקמת קבוצות חברתיות. כמובן שהשיטה שלי יותר מורכבת, מכיוון שהיא מחייבת שמירה על איזון עדין בין העזרה ההדדית לזכויות הפרט. אבל אני מסרבת להתנצל על מורכבות זו, אף אחד לא הבטיח שמוסר חייב להיות עניין פשוט. להיפך אני מוצאת את הגישה האובייקטיביסטית פשטנית בצורה בלתי נסבלת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חן, אני מסכים עם טענתך שבאובייקטיביזם היחידה הבסיסית היא האדם הבודד. כל הפיתוח של איין ראנד את תפיסותיה יוצא מאיזשהו רובינזון קרוזו תיאורטי החי על אי בודד ומוסרו הוא מערכת הערכים שנועדה לשימורו העצמי. מגעים עם הזולת, חיים חברתיים, אינם אמורים לפי ראנד לשנות את עקרונות המוסר שמוכתב מצרכיו של יחיד בודד זה. אכן לשיטתה אין כל משמעות ללאומיות. המעניין הוא שגם מרקס לא הכיר בחשיבותה של הלאומיות, לשיטתו זו היתה אידיאולוגיה כוזבת. לפיכך קרא ל"כל פועלי העולם להתאחד". שתי מלחמות העולם טפחו על פניה של תפיסה זו; התברר שהתודעה הלאומית (מדומיינת ככל שתהיה) חזקה מאשר התודעה המעמדית. זו עובדה היסטורית. עניין הלאומיות גם היה סלע מחלוקת בוויכוח בין סטאלין לטרוצקי. כשסטאלין דיבר על "קומוניזם במדינה אחת" הוא פשוט שם את הדגש על הלאומיות, בעוד שטרוצקי דבק בדוקטורינה המרקסיסטית. הגישה של סטאלין נצחה. גם מאו צה דונג הבין מהר מאוד את כוחה של הלאומיות, והמפלגה שלו העלתה אותה על נס. המשטר הסיני היום הוא יותר לאומני מאשר קומוניסטי. ובקצרה, גם אצל מרקס וגם אצל ראנד ההוויה (המציאות הביולוגית והכלכלית) קובעת את התודעה. לעומת זאת מי שמכיר בכוחה של האידיאולוגיה הקבוצתית מניח שהתודעה קובעת את ההוויה. לדעתי, כל אחת משתי ההשקפות הללו קיצונית, ובמציאות ההוויה והתודעה מקיימות ביניהן יחסים דיאלקטיים (יחסים היוצרים את אותה מורכבות שאליה התייחסת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שהבנתי - מהי אותה "מציאות ביולוגית" שמהווה חלק מההוויה שקובעת את התודעה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כוונתי במקרה זה היתה פשוטה: צרכיו הפיזיים של האדם המוכתבים מהביולוגיה שלו. השתמשתי במונח לשם הדגשה בלבד כדי להבדיל ממה שמכונה לעיתים צרכים רוחניים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |