|
||||
|
||||
כתבתי כבר כמה פעמים, בחרת לא להתייחס או לראות בזה עמדה פטרונית. אין אדם סביר שיסרב לעצה או המלצה של שופט. (ד.א. מסתבר שנוגה חשבה שסליחתה תשנה לגבי חומרת העונש, מה שהוסיף ללחץ עליה). |
|
||||
|
||||
אם נוגה חשבה שסליחתה יש משמעות בקביעת חומרת העונש, כנראה שבכל זאת הייתה מודעת למשמעות המשפטית של הסליחה. |
|
||||
|
||||
לא, בית המשפט הטיל עליה אחריות כבדה מנשוא, רק עכשיו אני קולט את גודל העוול שנעשה לה. מה אם היתה טיפוס נקמני? והיתה מתנה את סליחתה בפיצוי של מאה אלף שקלים ותשע שנות מאסר? |
|
||||
|
||||
נראה שאתה חושב כמוני, ומסכים שעדיף שהליכי ההתנצלות והסליחה (אם כבר מחליטים לנקוט בהם) יהיו מנותקים מהתוצאות המשפטיות שלהם. |
|
||||
|
||||
בהחלט כך. התנצלות וסליחה הם הליכים שצריכים להשקל כשהעבריין כבר מרצה את עונשו ויכולים להשפיע על ועדת השליש להקל בעונשו. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |