בתשובה לרון בן-יעקב, 04/01/02 19:29
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא לגמרי הבנתי את כל הדברים שכתבת, ובמיוחד לא את החלק האחרון. מה עניין הפוטנציאל הממומש (או לא ממומש) לכאן? האם יחס של סימפטיה קיים אצלנו באופן אקסקלוסיבי לבני אדם אחרים כולל תינוקות ומפגרים אך לא לבעלי-חיים? ואם לא, מדוע באמת אנו מתירים ביצוע ניסויים בשימפנזה אך לא בתינוק? אנא הסבר. גם הדרך בה הצגת את העמדה התומכת בניסויים לא ממש תואמת את הדברים שהוצגו בדיון הזה ובכלל. למעשה, האנשים שהציגו משנה סדורה ותועלתנית לפיה כל ניסוי בבעלי-חיים הוא מוצדק וראוי להיעשות אם יש סיכוי שיהיה בו ולו שמץ של תועלת לאנושות, התחילו להתפתל מול השאלה האם מוצדק בעיניהם לקחת אלף קופים ולהרוג אותם בייסורים רק כדי ללמוד מזה איזה קולות הם מפיקים כשהם גוססים. כלומר, יש משנה סדורה ויש מציאות, ולא תמיד הם תואמים זה את זה. אני מסכים שהחוליה החסרה קשורה כנראה למושגים אמורפיים יחסית כגון סימפטיה, חמלה או רחמים, אך הקושי שלי לחבר את המושגים הללו לתוך "אלגוריתם מוסרי אוניברסלי" שיאפשר את קבלת ההחלטה המוסרית הנכונה בכל דילמה אפשרית, הוא מה שגרם אצלי לפקפק בתוקפן של כל התורות המוסריות הללו כמכשיר שאפשר להשתמש בו בחיי היום-יום ולא רק בדיונים ארכניים באתרי אינטרנט חביבים אך איזוטריים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אסף, לא הבעתי דעה בעד או כנגד ניסויים. ניסיתי להראות מדוע _ניסוי_ בבעלי חיים איננו יכול להתבצע רק על רקע טכני-תועלתני. כל פגיעה באינטרס מובהק של יצור חש ואו יצור חש-וחושב דורשת הסבר מוסרי (הצדקה) כי זה נובע מטבע הדברים. לא כתבתי שמספיק לתת צידוק כזה והופ'לה למעבדה. קבלה או דחייה של הצדקות כאלה הם הם לב הוויכוח. זאת אומרת, אסור לקבל את דעת מחייבי הניסויים סתם כך. על פי מה שכתבתי, מי שמתנגד לניסויים לא חייב אפילו לספק הסברים כי הוא לא פועל כנגד האינטרסים של החיות אלא פשוט שומר עליהן או אפילו מנסה לקדם אותם. מי שחייב לתת הצדקות הוא המדען במעבדה שמסיג את גבולות האינטרסים ,הצרכים, ההשתוקקויות והפוטנציאל של החיות. אם כך, הכל עומד על המוסר. אבל איך נידע אם לקבל את ההסברים המצדיקים של מחייבי הניסויים? ברור שזאת שאלה חברתית-פוליטית שאיננה יכולה להיות מוכרעת מלכתחילה או על ידי איזה ניסוי. זו הכרעה חברתית (המוסר הוא בסופו של דבר הסכמה חברתית על בסיס מציאות טבעית מסוימת). הסנטימטים שיש לנו לגבי יצורי אנוש שעל הנייר יכולים להיות אחלה חיות מעבדה, הם אלה שמונעים בעדנו להשתמש בתינוק בעל רמת מישכל של תרנגולת כמושא ניסוי פסיכולוגי כזה או אחר. אבל, האם זה מצדיק שימוש בתרנגולת? אם כן, ההצדקה חייבת להיות משכנעת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, עכשיו אני זה שמסיט את הדיון לכיוון לא רצוי: זה לא קצת מוזר לטעון שכל בעלי-החיים מוגנים אפריורית רק מעצם היותם בעלי-חיים לאור קיומה של תעשיית בשר משגשגת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאין סתירה בין ההגנה של בעלי חיים מעצם היותם כאלה, לבין תעשיית הבשר. איך אין סתירה? משום שהחברה מקבלת את ההצדקות הניתנות על ידי המגדלים ,השוחטים, המבשלים והלועסים לעצם ההפרה שהם עושים לזכות האלמנטרים של יצורים, והיא שיצורים אחרים יתחשבו בצרכים שלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי אותך, או שמא כן, ותתקן אותי אם אני טועה. האם העובדה שהרוב בחברה שלנו אוכל בשר מהווה הסכמה מודעת לצורת ההתעללות שבה מגדלים בעלי חיים למאכל? אם זה מה שהתכוונת, אני לא סבורה כך. נדמה לי שהרוב כלל לא מודע למצב, וכל עוד לא יפגעו בשיגרת חייו יעדיף גם לא לדעת. למה? זהו טבעו של האדם. לדוגמה, בעקבות מגיפת "הפרה המשוגעת", הפכו אנשים רבים לצמחונים, מתוך דאגה לשלומם הם. ויש אנשים שהופכים לצמחונים לאחר שנחשפו למידע על דרך גידולם של תרנגולות, דגים,עגלים וכו'. ההצדקות הנתנות על ידי המגדלים הם רק התועלת האישית שצומחת להם להשקעת מינימלית בחיים של בעל חי כדי לקבל מכסימום של רווח. הדבר שריר לא רק בתעשיית הבשר, גם ביצור נעלי ספורט של נייקי, ועוד. אכן בסופו של דבר זו שאלה מוסרית שכל אחד ניצב לפניה, אם הוא בוחר לעשות כך. העובדה שעולם כמנהגו נוהג רק מעידה על טיבו של האדם ולא על נזילותו של המוסר. "כל שנחוץ לו לרוע כדי לנצח הוא אנשים טובים שלא עושים דבר." (אדוארד בורקה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, כמו שכתבתי, אחד התנאים ליצור בעל תחושה (בדרך ליצור בעל תודעה) הוא שהיצור יהיה מושא לעמדה מסוימת כנגדם. מהתנאי הזה נובע שהיצור הוא, בן השאר, אובייקט מוסרי. באותה מידה, את הצרכים הטבעיים של כל יצור צריך לכבד, אפילו אם היצור לא מודע לצרכים שלו. השאלה היא, האם אכילת בשר היא צורך של האדם? על פניה, התשובה חיובית. אם כך, האם מודעות של אנשים למה שקורה בבתי מטבחיים תשנה את התנהגותם? על פניה התשובה שלילית משום שלפחות בין קוראי האייל ישנם קרניבורים שיודעים כיצד מגדלים תרנגולות. אם כך יש לנו התנגשות של צרכים, הצורך (לא סתם גחמה) של אנשים לאכול בשר שמתנגשת בצורך של החזיר לחיות. איזה צורך חזק יותר? ברמה האישית כל אחד יפעל לפי מה שפחות מגעיל או מכעיס אותו. ברמה החברתית זה כבר נתון למשוואת כוחות פוליטית או דתית או כל מה שלא תרצי. אבל גם משוואה זו מונעת למעשה מההרגשה הפרטית של כל אחד ואחד. התנגשות הצרכים הזו מסתבכת כשאנחנו רואים מהם הדרכים והאמצעים בהן האדם פוגע בצרכים ובאינטרסים של החיות. אבל במהות, אפילו אם נשפר את תנאי הגידול והשחיטה עדיין נעמוד בפני העניין המהותי והוא שהאדם הקרניבור או המדען מצר _ופוגע_ בצרכים הטבעיים של יצורים אחרים בעלי כושר חישה. אני מדגיש כושר חישה sentient כדי לא גלוש לפירות וירקות. פגיעה שכזו דורשת הצדקה, עבור האדם כמובן. אם אנחנו מקבלים את הצדקה הזו סימן שהרגש שלנו שנובע מהצורך במחקר ו/או סטייקים חזק יותר מהרגש שנובע (והוא נובע) מהעובדה שפגענו בצרכים ובאינטרסים הטבעיים של יצור שאנחנו עצמנו הגדרנו כבעל חושים וכשכזה, זכאי ליחס המכבד אותם. אפשר לאמר אולי, בפרפרזה על קביעתו של ג'ון לוק שיצור שכזה הוא מושג שנתון לדיון (forensic), מושג שנושא בחובו משמעויות חברתיות, פרקטיות ומוסריות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על מה מתבססת הטענה ש(לפחות על פניו) האדם צריך לאכול בשר? האם אין קיומה של אוכלוסיה גדולה מאד של אנשים שחיים טוב מאד בלי לאכול בשר מוכיח שלא מדובר בצורך אלא לכל היותר בהעדפה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב ידיעתי (טרם אצתי-רצתי לחפש לינק מתאים) צימחונים נוטים בממוצע לאורך חיים קצר משל אוכלי בשר. מספר ידידים שפנו לצמחונות ויתרו לבסוף על העניין עקב הצורך בהשלמת החוסר בויטמין B12. אף אני, שהתחלתי בשנה האחרונה לאכול יותר דגים, חשתי בעייפות כללית ואף בבעיות זיכרון קלות, וכיום אני מקפיד לאכול לפחות מנת בשר אדום אחת בשבוע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם המעבר לדגים נובע מסיבות בריאותיות או מוסריות? מוסרית, דומני שדגים חיים בחרא עמוק יותר מפרות, וגידול דגה מתועש גורם נזק רב יותר לסביבה. בריאותית, דומני שזה בריא יותר, או לפחות גורם לפחות מחלות ומרעין-בישין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא זה ולא זה. כשהייתי צעיר יותר נרתעתי, משום מה, מדגים מטוגנים/אפויים. בשנה האחרונה, בין השאר עקב זמינותם במקום העבודה שלי, החלטתי לנסות ומצאתי שהם טעימים. ככה זה, משתנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה משהו בעניין טבעונות וויטמין B12 (בעברית, עם קישורים לעוד כמה מאמרים רלוונטיים באנגלית): |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה אמנם לא קשור לנושא הדיון, אבל מעניין אותי ללמוד האם צמחונות מובילה לתוחלת חיים קצרה יותר מאשר אכילת בשר. בינתיים הובא לידיעתי מחקר שדווקא טוען את ההפך: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע בקשר לצמחונות, אבל זכור לי ניסוי שבו עכברים שזכו לארוחות-רעב, כאלו שדי בהם לקיימם אך לא לספקם, האריכו חיים מעבר לחבריהם המדושנים בקבוצת הביקורת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי שבע שנות צמחונות אדוקה (בלי כל מיני דגים ורמאויות של מתחילים ובתום התקופה בה אמורה להתפוגג שארית פליטת ה- B12) ההמוגלובין בתרומת הדם האחרונה עומד על 14.1. הידד לקטניות (בעיקר לחומוס כמובן)!!! יחי הקורנפלקס והבמבה!!! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צורך - לפי המילון: 1.מצב המחייב פעולה. 2.חוסר המחייב השלמה. 3. מה שדרוש בתנאי מצב מסוימים. האם אכילת בשר היא צורך של האדם? על פניה התשובה היא שלילית. אם נימנע מאכילת בשר עדיין נמשיך להתקיים. הוא לא דרוש לנו כאוויר לנשימה. האם ביקור בבית המטבחיים יהפכנו לצמחונים? יש שכן, ויש שלא. אני "השתכנעתי" כשראיתי פעם אחת שחיטה של טלה קטן שרגע קודם פיזז ליד אימא). אין אדם יכול להעיד אלא על עצמו. כמי שהייתה רגילה רוב חייה לאכול בשר (עם מידה לא מבוטלת של אכילת-לב) עדיין אני מוצאת שהמנעות מבשר דומה למעין תהליך גמילה מהרגל רע, מהנאת חיך שיש לוותר עליה. ניקח לדוגמה עישון. מי שמפסיק לעשן עושה טובה לעצמו ולסביבתו, ועדיין זה קשה כקריעת ים סוף. נראה לי שאדם צעיר, רך בשנים, שמגיע למודעות הזו, קל לו הרבה יותר מאשר למי שהרבה "שנות ותק בבשר" מאחוריו. אוהבי בשר ותיקים שמתקשים לוותר, עושים זאת בסופו של דבר משום שהם נדרשים לעמת (מלשון עימות) את הנאתם הרגעית מול ידיעת הסבל של החיה. משמעות הדבר להיות ער לכך שהאכילה היא החוליה האחרונה בשרשרת של פעולות אלימות שמלוות את בעל החיים מרגע לידתו. העירנות הזו דורשת כוחות נפש וגם הקרבה מסוימת בהתחלה, וכאמור לא כל אחד מוכן לחשוב ולהתיחס לדברים האלה, כמו שלא כל אחד מודע לדברים אחרים שנכנסים לפיו. השאלה למי יש צורך גדול יותר: לחזיר לחיות או לנו לאכול בשר? נאמר שתעשה תחרות הורדת ידים עם ילד, אתה תנצח כי אתה חזק, אך האם רצונו של הילד לנצח חלש משלך? אולי הוא אפילו חזק יותר? האם תחושת חנק , "אין אוויר, הצילו, אני נחנק!" שונה מריאה לריאה? נכון שלחיות אין מילים לדבר בשפתנו, אבל במילים אפשר לשחק, ואילו שפת הגוף היא בלתי אמצעית. ובאשר להצדקה: אני טרם מצאתי את עצמי במצב בו הייתי חייבת להרוג בעל חיים כדי לשרוד, לכן המנעות מאכילת בעלי חיים נראית לי בשלב זה הדבר הנכון לעשות מבחינה מוסרית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במשך מרבית ההיסטוריה, וגם כיום בחלקים נרחבים מאוכלוסיית העולם, שחיטה היא דבר שבשיגרה, שכל ילד נחשף אליו פעמים רבות. מוזר שדווקא כאשר השחיטה הפכה לדבר תעשייתי והורחק מעיני הילדים, פתאום הם מוצאים את זה כדבר נוראי, שמביא אותם לצמחונות כאשר הם רואים אותו בפעם הראשונה. מזכיר לי משהו שקראתי פעם, שילדים שגדלים בבתים נקיים במיוחד מפתחים יותר אלרגיות מאשר ילדים שחיים בבתים מלוכלכים - פשוט משום שהם לא נחשפו לכל מיני מעוררי-אלרגיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפעמים אני נעצרת ליד דוכן הבשר בסופרמרקט ולוטשת עיניים לכל חלקי הגוף המסודרים למופת: גרונות, לבבות, לשונות, קיבות, כבדים. חיים כרותים. אנשים נושאים פגרים בסליהם ואני חושבת שהם ישנים, כי לא כך נראה מי שחוזר מציד. את הגברת הזו עם העגילים הגדולים שמצביעה כמתוך שינה על צוואר עגל וורוד, עטוף מיצים, אני מדמיינת רצה בשדה אחרי הפרה המיניקה והעגל. הם בורחים ממנה בהשתאות, היא משיגה אותם. יש בידה חנית והיא משליכה אותה בכוח רב על העגל שנופל שדוד לקרקע. הנה שללך החם גברתי! גררי אותו למאורתך, הרגישי את האדרנלין בדמך. יש הבדל עצום בין שבט פראי שצד לעצמו חיות בג'ונגל, שוחט את החיות שהוא תופס ומחלק את הבשר לכולם - לבין תעשיית בשר שמגדלת בעלי חיים בלי שום התייחסות לתנאי רווחתם (למעשה חייהם בכלל לא ראויים לתואר חיים); תעשייה ששוחטת מיליוני בעלי-חיים באמצעות מיכשור משוכלל ועושה את כל מאמצים כדי להסתיר מתודעתו של הצרכן את העובדה שהעוף והבקר שבמקרר בסופר היו פעם תרנגולת ופרה. הפרה של תנובה רועה באחו הירוק במקום לעמוד עם חברותיה בצפיפות על מצע של שתן וחרא. לתרנגולת קוראים מאמה עוף. על הצלופן היא נראית מחייכת ועושה באגודלה סימן "עשר". הם מכנים חיסכון את הצורה בה משמידים אפרוחים שרק נולדו, או גורסים תרנגולות, פשוטו כמשמעו לאחר שתנובת הביצים שלהם ירדה. את העגל שהופרד מאמו בלידה ועמד ארבעה חודשים בכלוב בלי לזוז עד שיגיע למשקל הרצוי, הם מכנים "עגל חלב", למרות שבחיים לא זכה לינוק חלב, ואפילו לא לשתות מים, רק מין דייסה מצמיאה שדואגת שהבשר שלו ישאר ורוד ורוד. לא קשה כל כך להפוך לצמחוני גם בלי לחזות ברגע בו תרנגולת הופכת לעוף, פרה לבשר ועגל לשניצ'ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איתרע מזלנו ונולדנו כשאיננו יכולים להפוך בגופנו מסה לאנרגיה, או לנצל את אנרגיית השמש. כאלה אנחנו, צאצאים לשרשרת ארוכה של אוכלי צמחים ובעלי חיים. לו כולנו היינו צמחים ירוקים, היינו עומדים בחלקתנו, קולטים את אנרגיית השמש ואת הפחמן הדו חמצני שבאויר, ומייצרים לעצמנו סוכר כאוות נפשנו. אך מיום שנולד אוכל הצמחים הראשון אנו הופכים חומרים אורגניים מסויימים לחומרים אורגניים אחרים. התחרות הביאה אותנו לחפש ניצול גבוה יותר של החומרים האורגניים. גילינו שאם אנו מפיקים את החומרים האורגניים מבעלי חיים אחרים ולא מהצמחים, אנו יכולים לקבל כמויות גדולות של חלבון ואנרגיה בתוך זמן קצר. עם הזמן נעשנו מוגבלים יותר ויותר ביכולת שלנו לעכל גם חומרים אורגניים. איננו יכולים לאכול דשא ומספוא, היות וגופנו אינו מסוגל לעכל תאית. במקום זאת למדנו לגדל עזים ופרות, המסוגלים לאכול זאת, ואנו אוכלים אותן. למדנו לכלוא את החיטה בשדות שהוקצו לכך, לגדל אותה בתנאי צפיפות מחרידים, ואז לרסק אותה, לכתוש אותה ולאפות אותה עד ליצירת לחם. מכאן גם נגזרת דרך החיים שלנו. צמחים עוסקים בהפיכת אור שמש לחומרים אורגניים כל הזמן. אוכלי צמחים ופירות מבלים כמעט כל היום באיסוף מזון. טורפים טיפוסיים, לעומת זאת, אוכלים פעם אחת ביום. מה היה קורה אם מחר 6,000,000,000 בני אדם היו הופכים לצמחוניים ויוצאים לקטוף את מזונם? קודם כל, כל האנרגיה האצורה במזונות עתירי תאית היתה נמנעת מאיתנו. התצורה הביולוגית של האדם מכשירה אותו רק לאכול פירות וירקות. כל התרחיש בו פלנקטון הוא חלק בסיסי בשרשרת המזון שבסופה עומד בעל חיים טורף היה נמנע מאיתנו. סביר שהיינו מחסלים גם את רוב הפירות והירקות שבעולם. התוצאה היתה קטסטרופלית לכל בעלי החיים. הן אלה שהיו מנסים להתחרות בנו על הפירות, והן אלה שאנו מגדלים. הן לא יעלה על הדעת להמשיך לגדל חזירים, צאן ובקר כשאין לנו שימוש בהם. אני מניח שאם נוציא לחופשי עדר של פרות מודרניות, הן יחוו מוות אכזרי בשל גודש בלתי נסבל בעטיניהן. אין ברירה. האדם המודרני הוא בעל חיים טורף, בין אם הרעיון נושא חן בעינינו ובין אם לאו. הכמות האדירה של בני אנוש על כוכב הלכת הזה מתאפשרת רק משום שהוא מגדל את מזונו בעצמו, וכן את המזון של מזונו. צמחונות תהרוס את כל האיזון, ומן הסתם תביא כליה על רוב שוכניו של בית הגידול הזה, על הביוספירה האנושית והלא אנושית שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שכל מה שכתבת נכון, אלא שהוא מתחיל מהנחה שאיננה מעשית לפיה יהפכו כל תושבי העולם ביום אחד לצמחונים. העולם שבנינו סביבנו מתבסס בהחלט על אכילת בשר, אך אין זה מפריך למשל את הסברה שאפשר היה להשקיע את המשאבים בצורה אחרת לאורך זמן על מנת לשנות זאת. אם, למשל, היעד היה שכל תושבי הכדור יהפכו לצמחונים במהלך אלף השנה הקרובות, אפשר היה לחשוב על לא מעט פתרונות לבעיות כגון אלה שתיארת ואחרות. החלטה אסטרטגית כלל-עולמית של מעבר הדרגתי לצמחונות תגרום לכך שיפותחו פתרונות טכנולוגיים למחסור הצפוי בפירות וירקות וכן להשלמת התזונה בפרוטאין וחומרים אחרים שיופקו מן הטבע כך שגם בטווח הארוך לא יהיה בהם מחסור. סביר מאד שתהליך כזה יגרום גם להכחדת מינים מסוימים שהיום קיומם מותנה בתעשיית הבשר (כגון חזירים), אך לא בטוח שהתוצאה לכלל בעלי-החיים תהיה קטסטרופלית כפי שתיארת. יתכן אף שצעד כזה יחזיר לנו חלק מההרמוניה עם הטבע שאיבדנו עם השנים ואשר לדעתי טומנת בחובה לא מעט יתרונות לאיכות חיינו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלף שנה הן זמן ממושך מאד במונחים אנושיים, וזמן אפסי במונחים התפתחותיים. אתה מציע שמבחינה התפתחותית תבלום בבת אחת (באלף שנים קצרצרות) את התזונה הקרניבורית ומבחינה אנושית תגרום לשינוי שאת /פירותיו/ נראה רק בעוד אלף שנים ארוכות. לצורך כך אתה מציע להיערך כבר מעכשיו. להפנות לכך משאבים וכדומה, כשעדיין לא הצלחת לשכנע אותי (ומן הסתם גם את האחרים) שהרעיון נכון או בר-השגה. אני מניח שהוא כרוך בהקטנת האוכלוסיה האנושית. בוא נתחיל מקטנות. הבה ננקוט צעדים שיגרמו לכך שקצב גידול כלל אוכלוסיית אנשי העולם ירד לאפס בתוך 100 שנים. אחר כך נחשוב הלאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שהבנתי. תפריט צמחוני הוא הרבה יותר חסכוני במשאבים מתפריט בשרי. כל קילו בקר נוצר מכמה מאות קילו אספסת, כל קילו עוף - מהרבה תירס, וכו'. צורת החיים המערבית ככלל והתפריט הבשרי המערבי בפרט צורכים משאבים גבוהים פי כמה מצורת החיים בדרום (לפי החלוקה הגלעדית למערב מול דרום). עולה חשש כי לא ניתן לקיים את כל האנושות במודל הצריכה המערבי. אמנם קשה לקיים תפריט מאוזן ללא צריכה מזדמנת של בשר, אך צריכת הבשר במערב גבוהה בהרבה מן הנדרש. בקיצור, כדי לקיים אנושות צמחונית יש לגדל הרבה פחות עופות, בקר ודגים, להסב חלק מן הגידולים החקלאיים לכאלה הנצרכים ע''י האדם ישירות (חיטה במקום אספסת), ואת אזורי המרעה העצומים הקיימים ניתן להסב בהדרגה חזרה לשטח מיוער. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העניין הוא שאיננו יכולים לאכול אספסת או פלנקטון. יש בתי גידול שאינם מתאימים לפירות וירקות. אנו מגדלים פירות וירקות. במקומות שבהם ניתן לגדל אספסת ולא פירות וירקות, אנו מגדלים אספסת ומאכילים בזה בעלי חיים שאותם אנו אוכלים בהמשך. מתרנגולות אנו מפיקים ביצים, וכשהן מפסיקות להטיל, אנו אוכלים אותן. אינני מומחה לנושא, אך נראה לי שהניצולת של כל סוג מזון היא גבוהה יותר כך. אם תראה שעל כל שטח שבו אנו מגדלים בקר+מזון בקר ניתן לגדל כמויות ענק של פירות בצורה שגם תספק את אותה אנרגיה וגם תהיה בלתי מתכלה (כלומר, ניתן יהיה להפיק את אותה כמות אנרגיה ועדיין להותיר מספיק לרביית הפירות), תוכיח את הנקודה שלך. קשה לי להאמין שבמקום כל עשב מדברי היכול להוות מאכל לעיזים ניתן לגדל פירות בכמות גדולה. מה גם שלפלנקטון אין בכלל תחליף. איננו יכולים לייבש חלקים מהאוקיאנוס ולטעת שם עצי פרי. גם אם היינו מצליחים להשמיד חלק מהפלנקטון העולמי לטובת עצי פרי, כנראה שהיינו פוגעים באספקת החמצן העולמי (שרובו מגיע מפלנקטון). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש מספר בעיות בנושא. הבעיה הראשונה, היא שהיום - קצב גידול האוכלוסיה הוא בטור הנדסי, ואיתו צריכת המזון. החדשות הרעות הם, שהחקלאות המודרנית לא ממש עומדת בקצב. כבר היום, מליונים של רעבים ברחבי העולם חולבים מזון וממשיכים לשכפל עצמם; אך מדענינו אינם מצליחים להגביר את היבול בהתאם לכמות הידיים הדורשות והפיות הרעבים. והבעיה גוברת משנה לשנה (למען האמת, מיום ליום). אין ספק שניתן להתקיים ללא בשר, אולם מאידך ידוע באותה המידה שבשר טומן בחובו מס' אלמנטים טבעיים חשובים להתקיימות הגוף שקשה להשיג ממזון צמחי בלבד. יש לנו, בני האדם, בעיה מהותית אותה הזכרת - איננו יכולים לפרק תאית. למגוון גדול של בעלי-חיים יש את האנזים הנדרש - Cellulase, שמקנה להם את האפשרות לפרק את התאית לגלוקוזה ולהתקיים מצמחים שאין בהם די עמילן (אותו גם אנו יכולים לפרק). אולם מאחר והצמחים הם יצרנים ראשיים שמשקיעים מעט מאוד אנרגיה בשביל לייצר ולאגור מזון, ולעומתם בע"ח משקיעים לעיתים כמות גדולה מאוד של אנרגיה בהשגת מזון, גם מן הצומח, אין זהות בין כמות הצמחים שאוכל בע"ח כדי להתקיים, לכמות האנרגיה האגורה בבשרו. היחס הוא, כאמור, פי כמה וכמה קטן יותר. כלומר - הערך התזונתי של בעל חיים אוכל צמחים, לעולם יהיה קטן יותר מכמות הצמחים שאכל (על"מ להתקיים לאורך תקופה). זה בהחלט נכון שלא כל צמח מסוגל להתקיים בכל סביבה, ולמען האמת צמחים די רגישים לסביבתם. מים, טמפ', מליחות קרקע, לחות, לחץ-אוויר (גובה), כמות אור וגורמים נוספים משפיעים על יכולת ההסתגלות של צמחים לסביבתם. אולם, ההנדסה וההכלאה הגנטית בשיטות המודרניות מסוגלים להתגבר על מרבית הבעיות האלה. אין שום צורך לייבש אוקיינוסים, ואין שום סיבה לפגוע בפלנקטון. משפט זה אכן סותר איפשהו את מה שאמרתי בהתחלה, בנוגע לחוסר הפרופורציה בין יכולת תפוקת המזון העולמית, לגידול באוכלוסייה העולמית. אולם לצערי פוליטיקה עולמית משחקת תפקיד מהותי גם בנושא זה. לראייה אפשר להשתמש בעגבנייה כדוגמא. העגבניה היא הירק (פרי למען האמת, אבל לא נהיה קטנוניים) הנמכר ביותר בעולם כיום, וזאת למרות שערכה התזונתי די עלוב, אפילו ביחס למלפפון (למי שמתקשה להתמודד עם משפט זה, אבהיר שערך תזונתי הוא ערך קלורי, ולא מידת הטעימות של הירק או משהו כזה). בכל שנה מושקע סכום בלתי נתפס בהשבחת העגבניה, כמו גם התמודדות עם פתוגנים שונים, כפטריית הקימחון הידועה לשמצה (המתפתחת במקביל לעגבניה ומפתחת עמידות לשינויים שהוחדרו בעגבניה בהנדסה גנטית, מדי שנה). צמח העגבנייה גם די מפונק, באופן יחסי. והשאלה - הכצקעתה? פשוט מאוד - לארה"ב פתרונים. לא מפתיע לגלות שהירקות הנמכרים ביותר בעולם מקורם בחברות זרע אמריקאיות. לניגוד יש לומר שלא מעט מהם בעלי ערך תזונתי גבוה למדי (כמו התפו"א). אם מישהו רוצה לדעת איך ארה"ב שומרת על המונפול (מפליא לגלות שיש "פטנטים" שמורים גם בתעשיית הזרעים) ארחיב. בקצרה, לא - אי אפשר להפיק עגבניות תעשייתיות מצמח עגבניה שגודל בגינה, מהזרע שקנה החקלאי. לי, בכל מקרה, אין מסקנות חד משמעיות בנושא, מלבד אחת - אנו בהחלט צורכים הרבה יותר בשר ממה שאנו צריכים. בכל מקרה ובלי קשר, לדעתי התנאים שבהם מוחזקים בע"ח במשקים מתועשים כיום, הם פשוט מחרידים, וללא קשר לעניין המדעי, לעניות דעתי יש צעדים מרחיקי לכת שצריכים להעשות לשיפור תנאים אלו ובהקדם. נ.ב: יובל, טרם השבת לי תשובה לדוא"ל שנשלח אליך לפני מס' שבועות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדל בין גידול בהיקפים תעשייתים של חיות למאכל לבין ציד בג'ונגל (אגב, מי בכלל חי כך באופן בלעדי?) הוא לא הבדל מהותי אלא כמותי. האם אין העמדה כנגד אכילת בשר אמורה להיות עקרונית ללא כל קשר לצורה בה גדל החזיר? האם צריכה של תרנגולות Free Range לא מעוררת שום בעיה אצל המתנגדים? כי אם גידול כזה היה מתקבל על הדעת, אז הבעיה נהפכת לפשוטה מאד - בעיה כלכלית גרידא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם לצמחים טורפים יש זכויות? הם צמחים, אבל יש להם איברי חישה בתוך ה"לוע" שלהם, שמסמנים לצמח לסגור את הלוע כשאיזה חרק נכנס לשם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שכתבי שם למעלה, יצור בעל תחושה הוא מושא לעמדה מסוימת כנגדו, קרי הוא אובייקט מוסרי. התנאי הזה לא מתחיל פתאום בנקודה מסוימת, נניח החל מעכברים, אלא זה רצף שמתקיים לאורך כל הקו הביולוגי. השאלה היא מהו היחס של יצורים אחרים, בני אדם, לעומתו ומה בני האדם עושים עם היחס הזה. ברור שזה נורא בנאלי ומשעמם להתפלפל על עמדה מוסרית כנגד מלפפון, אבל ההבדל בין מלפפון, Venus Fly Trap ופרה הוא לא הבדל של סוגים שונים אלא של עוצמות שונות. אמנם עוצמות בהפרשים של סידרי גודל. העמדה כנגד/בעד אכילת בשר היא עמדה ערכית. כמו שיובל ענה בפרוטרוט למטה, חובת ההוכחה היא על מי שטוען שהאדם הוא לא קרניבור (או לפחות גם קרניבור) וההחלטה להיות צמחוני נובעת ממניעים ביולוגיים או רפואיים רק במקרים ספורים. השאלה היא איך אנחנו, כל אחד לעצמו, או כל חברה לעצמה, חיה עם הקונפליקט שמתעורר (והוא מתעורר רק אם חושבים עליו, אבל כמה בעולם כבר עושים את זה) בין הצורך שלנו לאכול בשר (ומכאן לצוד ולגדל אותו) ובין העובדה שאנחנו דורסים באופן שרירותי ומפירים את זכותו הטבעית של יצור סנטיננטי לממש את צרכיו והפוטנציאל שטמון בו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |