בתשובה לרון בן-יעקב, 16/06/09 17:39
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תגובתי היתה אמורה להיות סוג מסויים של התנצלות. אם הדבר לא נשמע כך, אין לי אלא להצטער על כך. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני התכוונתי למה שכתבת על תא''ל תמיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
OK, הגבתי מהר מדי והאפשרות הזאת עלתה על דעתי רק מאוחר מדי. מצד אחד, איני יכול להתיימר לבקיאות כלשהי ברזומה הצבאי של תא"ל תמיר ולכן אני מודה שיש ממש בדבריך. מצד שני, יש לי לפחות שתי טענות כלליות אל חסידיו של התא"ל: א. חסידיו של תמיר מרבים להזכיר את איכויותיו הישיגיו וכישוריו המיוחדים. מאחר והישגיהם של מפקדי הצבא נקנים לרוב בדמם של חיילים פשוטים ובימינו גם אזרחים סתם, מותר לנו לדרוש שמפקדים צבאיים יקיימו את הלכת "הצנע לכת" ולא ידברו על הישגים אישיים אלא אם כן מדובר על הישג מובהק הידוע לכולי עלמא. לי לא ידוע על אלו הישגים מופלאים בדיוק מתבססים כישוריו המיוחדים של תמיר. ב. דרגת התא"ל מכניסה את תמיר למדרג הקצונה שאליו כיוון בן גוריון בדבריו על "תדע כל אם עברייה ...". הצירוף של מפקד המוליך את אנשיו אלי סכנה ואל אפשרות של ממש להקריב את בריאותם וחייהם עבור הכלל, עם הפרחח הישראלי המצוי המשתמש ברכוש צה"ל כדי לשעשע את בנו ואח"כ כתוספת פשע על חטא, במקום להודות ולשאת באחריות מנסה לחמוק בחסות רמייה וטיוח, נראה לי שילוב מדאיג וממאיר. למזלנו אני איני הרמט"כל. אני חושב שהרמטכ"ל מטיב להכיר את הקליינט, את כישוריו ואת רקורד עלילותיו הצבאיים ולכן מוטב לנו לכולנו להניח את המשך הקריירה הצבאית של תא"ל תמיר בידיו. אם חשדותי נכונים, יש כאן הזדמנות להוציא דבש מן העז. בזמנו של בן גוריון נזרק מן הצבא מפקד שריון בכיר בגלל גניבת שק סוכר (אאז"ן שמו היה בן ארי והוא לא גנב את השק אלא רק ידע על כך). ברבות הימים אותו מפקד חזר לפיקודו והיה בין המפקדים המנצחים במלחמת ששת הימים. שום נזק וסכנה לא יצאו מן העונש ההוא לשלומה של מדינת ישראל. אם תא"ל תמיר בשם כבודו המחולל אינו רוצה להעמיד יותר את שירותיו לטובת המדינה, מוטב שיעשה כרצונו ויפה שעה אחת קודם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל''מ (ולימים תא''ל) אורי בן ארי. הוא אפילו לא ידע על גניבת אותו שק סוכר, אבל בדיעבד, לאחר שנתפס הרס''ר הגונב, הוא התנגד לסילוקו מהצבא. שר הבטחון (ב.ג.) אמר שאם הוא מתנגד לסילוקו של הרס''ר מהצבא הריהו כמקבל את מעשיו, ולכן אין לו מקום בצה''ל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יצויינו כמה דברים ביחס לבן-ארי: 1. אני דווקא חושב שנגרם נזק מכך שזרקו מהצבא את מי שהיה טקטיקן השריון המוצלח ביותר שהיה לנו. לא מעט חיי אדם, גם בששת-הימים, אבדו בגלל שגיאות לא הכרחיות, הגם שכמובן אין דרך להוכיח שאם בן-ארי היה נשאר טקטיקות השריון היו משתנות. 2. לפני שמתרשמים מבן-גוריון על דבקותו בקוצו של יוד, צריך לזכור שהוא היה מוכן להבליג לדיין על גניבת עתיקות, ניאוף (הוא קיבל עוד לפני מלחמת סיני תלונה מאיזה קצין על דיין שמתעסק עם אשתו של אותו קצין, וטייח אותה, חד וחלק) ועוד כהנה וכהנה. ודיין לא היה היחיד בן ארי חטף כי הוא היה מספיק בכיר כדי שסילוקו יותיר את הרושם הנכון, אבל הוא לא היה מבני-חסותו של בן-גוריון ולא מספיק בכיר כדי שסילוקו יעורר זעזוע מוגזם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברצוני להגיב בכמה נקודות: א. אני דוקא מעדיף להאמין בישרתו של הזקן, גם אם היותו של בן ארי איש הפלמ"ח אולי לא סייעה לו. הטיעון שלך בנוגע למשה דיין אולי מוסרי אך לא מעשי: אם אי אפשר להעניש את כל ראשי משפחות הפשע, האם צריך לשחרר את כל הגנבים הקטנים? אם ב"ג היה מבליג גם לדיין וגם לבן ארי, האם הדבר היה מגדיל את יוקרתו כאביה ומייסדה של הממלכתיות הישראלית? ב. אני רוצה לנצל את דבריך על בן-ארי ("טקטיקן השריון המוצלח ביותר שהיה לנו") כדי לחזק נקודה שהצגתי קודם: אני סבור שבתחום הצבאי רצוי להמעיט בקשירת כתרים וכותרים מפליגים. כפי שרמזת, אין דרך לדעת מה באמת היה משקלה של תרומת בן ארי לתורת השריון הישראלית. לך דע מה מעמדו של בן ארי ביחס לישראל טל, משה פלד, לסקוב, אביגדור בן גל ואולי גם דיין עצמו. מי מייצג טוב יותר את בן ארי האמיתי, מפקד חט' הראל בששת הימים או סגנו של גורודיש ביום כיפור? אני חושב שמוטב להשאיר את ההערכות הללו למומחים. יש גנרלים שהישגיהם "מדברים בעד עצמם" ולאחרים מוטב שיצניעו לכת ולא יכתירו עצמם כמתנת האלים לעמם או כאנשים שאין להם תחליף. ג. העובדה שאתה גנרל (ואפילו בעל זכויות אמיתיות או לא) אינה בבחינת פטור מהוראות החוק בדיוק כשם שהעובדה שאחרים יצאו פטורים מן החוק אינה כזאת. בודאי שהיא אינה סיבה מספיקה לדרישות אולטימטיביות וסחטנות רגשית של הציבור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני לא מאמין בישרתו של הזקן, מכמה וכמה סיבות. הסיפור הלא-כל-כך ידוע על שימוש בכספי ההסתדרות (''על חשבון דמי קדימה מתמלוגי הספרים'') לצרכי דירה מעיד שגם לו הייתה איזו קופת שרצים קטנה מאחוריו. יתרה מזו, לדיין הוא באופן עקבי מחל וסלח על דברים שלאחרים הוא לא סלח, וזאת הרבה לפני שאותו פקוד של בן ארי חשב בכלל להתחיל ולגנוב סוכר. העובדה ש-אחרי שהוא כבר הבליג לדיין לא פעם - הוא החליט לרדת על בן ארי העידה על איפה ואיפה מתוכננת היטב. הוא פשוט ראה בדיין באותו זמן מישהו שאין לו תחליף, וגם אמר את זה. ב. שאלה טובה. יצויין שממעט ההיכרות שהייתה לי עם בן-ארי, מדובר היה באדם די צנוע. באשר לשאלת מלחמת יוה''כ - העובדה שאחר-כך הוא המשיך וקודם במילואים (מפקד גי''ש) מעידה כנראה על כך שהוא לא נחשב כאחראי למהומה של גורודיש. ג. לא חלקתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק כקוריוז: אני זוכר עד היום את הקול של בן ארי במבטא הייקי שלו אומר ןחןזר ואומר בקשר: "לא להכנס עם הראש בקיר". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקווים כלליים ומן הסתם עם אי-דיוק קל בפרט זה או אחר, כיוון שאדרש לחיטוט נמרץ כדי למצוא את המקור: בן גוריון הסתייע ב'דמי קדימה' על ספריו מהסתדרות העובדים הכללית על חשבון התמלוגים מספריו כדי לרכוש דירה. דמי הקדימה היו כאלה שהוא היה צריך למכור ממש המון, המון, ספרים כדי לכסות אותם, יותר מהצפוי בכמה וכמה שנים. אגב, למיטב זכרוני לפני כמה שנים הסיפור פורסם באחד העיתונים, אם כי לא בקול גדול, ולטעמי טוב שכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה זוכר במקרה מתי? ואיזו דירה, זו שבשדרות קק"ל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצערי לא. נתקלתי בזה לפני כמה וכמה שנים, ובדרך-אגב למשהו שעניין אותי יותר. מן הסתם היסטוריון של תולדות היישוב יידע לענות על זה יותר לעניין ממני. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |