|
||||
|
||||
אז מה? |
|
||||
|
||||
אז מה? אז טענות גדולות צריכות חיזוקים משמעותיים, וטענות שנשמעות על פניו מופרכות מעליהן (ילדים של עקרות בית אלימים פחות מילדים של נשות קריירה) צריכות חיזוקים אמפירים קצת יותר אמינים ממחקרים שברקת אולי קראה פעם באיזה ספר ניו-אייג'י מבית מדרשם של הילד יודע ועיקרון הרצף. מאחר וכולנו מכירים מספיק בוגרים שאמהותיהן היו עקרות בית, ומספיק בוגרים שאמהותיהן היו נשות קריירה, היה אפשר לצפות שבמידה ויש כאן קשר מובהק, כולנו נוכל לזהות אותו בקרב מכרינו. אבל, כנהוג בקרב עדות הניו אייג', קודם קובעים את העיקרון, אחר כך אוספים כמה "מחקרים איכותניים" ומעוותים כמה סטטיסטיקות של מחקרים לא מובהקים, ומסיקים שהעיקרון שקבענו נכון, ולעזאזל העובדות או הילדים שנאלצים לגדול תחת חוקי הטרנד האחרון (שהוא כמובן לא טרנדי, אלא טבעי לחלוטין, וככה גדלו ילדים באותם שבטים פרההיסטורים מוצלחים וממוצאים, ולכן, כמובן, ככה צריכים לגדול ילדים גם היום). |
|
||||
|
||||
השאלה היתה אז מה אם אתה תופתע. למה לברקת לטרוח לחפש מחקרים, מעבר לספר שהיא הפנתה אליו, ובעליל לא בדקת ( ניו אייג'? המחבר של הספר הוא פסיכולוג ילדים, לא שאמאן)? לאף אחד אין מושג מי אתה ומה תעשה אם וכאשר "תופתע". *אני* מאוד אופתע אם מעבר להצהרות שלך על "מחקרים איכותניים" אתה תביא הוכחות שסטטיסטיקות עוותו. |
|
||||
|
||||
למה לברקת לטרוח לחפש מחקרים? היא באמת לא חייבת, מצד שני, אם היא רוצה לשכנע אותי, אז זאת הדרך לשכנע אותי. מה לעשות, כזה אני: כשאני שומע על סיבתיות אני מחפש קורלציה בתור התחלה, והסבר בהמשך. אני מבטיח שמידה ותביאי מחקר אחד שמראה על קורלציה כזאת אני אסביר למה אני חושב שהסטטיסטיקות עוותו, למה הן לא אומרות שום דבר, או שפשוט אומר שאני מופתע. יש לי יותר מתחושה שלא תביאי מחקר כזה (בעיקר כי - הרשי לי לנחש - אין כזה). כידוע, גם לאקאן היה פסיכולוג (ומשה קליין, אגב, היה מתמטיקאי). רוב הפסיכולוגים נוהגים יותר כמו שמאנים מאשר כמו מדענים, אז הנה עוד אחד. |
|
||||
|
||||
אותך אני ממש לא מנסה לשכנע. הבנתי שאתה מבטיח שאם אראה לך מחקר כזה תסביר לי שהסטטיסטיקות עוותו. כלומר, אין שום מצב שבו מחקר כזה ייראה לך אמין או מבוסס? אז מי כאן בעצם מציב את המטרה לפני החץ? |
|
||||
|
||||
לא הבנת. אם תראי לי מחקר כזה יקרה אחד משלושה דברים: 1. "אני אסביר למה אני חושב שהסטטיסטיקות עוותו" 2. אני אסביר לך "למה הן לא אומרות שום דבר" 3. "פשוט אומר שאני מופתע" (מצד שני, בהתחשב בעובדה שככה הצלחת להבין משפט פשוט....) |
|
||||
|
||||
זה לא משפט פשוט אלא משפט מורכב. |
|
||||
|
||||
אתה "מבטיח" שתסביר למה אתה חושב שהם עוותו? ואם לא תקיים את ההבטחה? הרפיוטישן שלך יפגע? אתה אלמוני. ההבטחות שלך שוות משהו רק אם ליושרה שלך יש בסיס היסטורי. הרצון להפתיע אלמוני הוא קיים כמובן, אבל במידה חלשה בלבד. בוא תפתיע אתה אותנו (נכון, גם אני אלמוני- פט) קודם, ותבסס את טענתך בעניין "רוב הפסיכולוגים". |
|
||||
|
||||
אני לא טוען אף טענה, ולא מנסה לשכנע אף אחד בשום דבר. אני רק מפקפק בטענה של מישהו אחר, ובשביל לפקפק לא צריך מוניטין. |
|
||||
|
||||
איזה טיעון מחץ אנקדוטלי. "כולנו מכירים מספיק אנשים ש...". תיכף תגיד לי שהיניקו אותך ובכל זאת יש לך אסטמה :-) |
|
||||
|
||||
זהו, שאם הרבה אנשים מכירים הרבה מקרים בלתי תלויים, זה כבר לא אנקדוטה (כמובן שזה יכול להיות לא נכון, אבל, כאמור, בשביל זה צריך עדות משכנעת מספיק). |
|
||||
|
||||
ואם זה כבר לא אנקדוטה, יש לזה תוקף מדעי-איילי? |
|
||||
|
||||
לא, אין לזה תוקף מדעי, יש לזה תוקף של common knowledge כמו "כל הברבורים לבנים" או "השמש זורחת בבוקר". ברור שזה שכולם יודעים משהו לא אומר שאותו משהו נכון (הרי לא כל הברבורים לבנים) אבל זה כן אומר שבעל מנת לשכנע אותנו שמשהו שכולם יודעים לא נכון ("טענה גדולה") צריך נימוקים מאד משכנעים ("נימוק גדול") יותר ממשהו שאף אחד לא יודע ואז מספיק נימוקים קצת משכנעים (כמו "קראתי פעם איפשהו"). |
|
||||
|
||||
אם הבנתי נכון, ההנחה שלך היא, שהטיעון שלך הוא-הוא אותו "משהו שכולם יודעים"? של מי הברבור הלבן כאן, שלי או שלך? |
|
||||
|
||||
טוב, אז הטלית שלי. |
|
||||
|
||||
כן, אבל אתה אפילו לא יודע שהרבה אנשים מכירים הרבה מקרים בלתי תלויים, אתה פשוט מכיר כאלה ומסיק מזה שהרבה אנשים מכירים. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |