 |
הויכוח בין גיל לצפריר הוא עכשיו על חלוקת המים מאקוויפר ההר, אבל כיון שהברמנית החזירה נושא קודם מן הפתיל, אולי ראוי לציין כמה דברים בנוגע לתוחלת חיים, בנוגע לכובשים ונכבשים ובכלל.
זה לא "לא נעים", ולא "כן נעים", אלה פשוט עובדות החיים: כאשר כובש, ובייחוד כובש מערבי (הקולוניאליסט הבריטי) או כובש בעל יומרות מערביות (ישראל), משתלט על אוכלוסייה נחשלת שתהיה, להלן, אוכלוסיה כבושה - הוא עושה פעולות שונות לקידום תנאי החיים ותנאי הבריאות שלה. זאת הן כחלון ראווה אל מול העולם והן משום שלבריאות המקומיים יש השפעה על בריאות הכובשים - וזה נכון יותר במקרה של ישראל מאשר במקרה של בריטניה, כמובן, עקב סמיכות האוכלוסיות והערבוב ביניהן. רק זה היה חסר לישראל: מגיפות שינועו במהירות מעזה ומהשטחים לכיוון מרכז הארץ וייצאו מכלל שליטה.
בשנת 1967, היתה תוחלת החיים הממוצעת במצרים 49.72 שנה1
(אני מביאה את הספרות שאחרי הנקודה, היות ומדובר בהפרשים קטנים). אינני יודעת מהיכן שואב הד"ר דניאל נדב (עובד משרד הבטחון, כנראה היסטוריון צבאי שהתמחה ברפואה צבאית) נתונים נפרדים לגבי רצועת עזה בשנת 1967, ולמען האמת, אינני בטוחה שקיימים נתונים פרטניים כאלה מן הזמנים הטרום-ממוחשבים ההם לגבי אוכלוסיה קטנה שגודלה דאז שנוי במחלוקת - אך אם תוחלת החיים בעזה היתה אז 48 שנה - הרי ששירותי הבריאות שקיבל העזתי היו דומים, אפילו מקבילים, לשירותי הבריאות שקיבל האזרח המצרי.
ישראל עשתה ועושה פעולות לשימור מצב נסבל בעזה ובשטחים, ובכל זאת - לאחר 40 שנות שלטון, תוחלת החיים בישראל עצמה קרובה ל-81 שנה (80.73) 2 ובעזה 73.42 - הפרש של למעלה מ-7 שנים. מבחינת "חלון הראווה", שאותו הזכרתי, ואפילו אם לוקחים בחשבון משתני גדילת האוכלוסיה והצפיפות - זהו הפרש שקשה להצדיק אותו. למותר לציין שההשוואה הזאת היא רלוונטית לא פחות מן ההשוואה למה שהיה ב-1967.
ההשוואה, בתנאים של היום, למדינה עניה ונחשלת כמצרים, בעלת בעיות קשות מאוד, שתוחלת החיים בה כיום היא 72.12, ואשר ממנה עולה הפרש זעיר לטובת עזה - הפרש של פחות משנה וחצי - אינה מחמיאה לנו כלל, במונחי "חלון הראווה" האמור, המופנה כלפי העולם הנאור. וזאת בין אם זה "לא נעים" או "כן נעים", מבחינת צרכן התקשורת הפנים-ישראלי, שתוי או צלול-דעת ככל שיהיה.
1
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש