 |
סיום הכיבוש איננו זהה לשלום, אולם בוודאי שהוא תנאי הכרחי, אלא אם כן נגרר לאבסורדיים לוגיים כגון שלום בין האדון לעבד שלו.
לגבי סיום הכיבוש ופינוי ההתנחלויות, במישור הפילוסופי אני מסכים שאתה צודק. יש אנשים שחושבים כך אולי, אלם משקלם הפוליטי בישראל זניח, וקולם לא נשמע. אני זוכר למשל שיש איזה רב, מנחם פרומן נדמה לי, שהינו מתנחל בעצמו, תומך בהרחבתן, ונשמע כרודף שלום. אולם אני חושב שתהא זו רמאות עצמית שאין כדוגמתה להאמין שהשלטון בישראל הוא כזה. אולי אם היתה אי פעם הפרדה בין תנועת ההתנחלות לתנועת הנישול של הפלסטינים - ניתן היה להאמין בזאת. לו, נניח, היתה ישראל שוקדת על פיתוח הארץ (כל הארץ) לטובת כלל תושביה (כל תושביה), ניתן היה להאמין בזאת. אולם אין הפרדה כזו, וישראל תמידה תכננה את ההתנחלויות (עוד משנות השבעים) כך שהפיתוח הישראלי יבוא על חשבון הפיתוח הפלסטיני, וההתנחלות היהודית תוכננה כך שתנשל פלסטינים. בשל כך אין הכיוון הזה נראה לי רלוונטי.
הטענה השניה גם בלתי ניתנת להפרכה מבחינה לוגית, אולם היא אכן ''דחוקה'' למדי. ברור לכל מי שעיניו בראשו שבמצב הקיים הצד הערבי מבין בדיוק את כוונתנו - להמשיך לברבר על שלום ועל מו''מ מצד אחד ולנשל את הפלסטינים מאדמתם ומזכויותיהם מצד שני. זה לא מקל על הגעה להסכם ולזניחת האלימות.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש