|
||||
|
||||
ה"זעקה" שקרים באה על מנת להסביר מדוע לדעתי הדרישה הבוטה להקפאת ההתנחלויות מצד אובמה היא בגדר חידוש. הגיון הטענה שלי (אני חוזר על כך למעשה) הוא כזה: במשך שנים ישראל דיברה על שלום, אולם למעשה שיקרה - וה-ראיה- לכך היא המשך התרחבות ההתנחלויות. ברור כי אם ישראל רוצה בסיום הכיבוש, אין הגיון בהרחבתו. השקרים הללו הם הסיבה שאני רואה חידוש בהתנהלותו של אובמה - משום שהדרישה הזו נוגעת במהות השקר הישראלי, ומאיימת, כפי שנטען פעם על ברק, "לחשוף את פרצופה" של ישראל. בוודאי שהמכשול לשלום לדעתי הוא ההתנחלויות עצמן. מה לא ברור כאן? לא נראה לי שיש טעם לדון ברצינות על נחיצותן של ההתנחלויות, זה דיון רחב מדי וכלל לא קשור לנאום אובמה. אם אתה חושב שהן נחוצות, ניחא. אני חולק עליך. |
|
||||
|
||||
שלום וסיום הכיבוש הם לא היינו הך. גם סיום הכיבוש ופינוי ההתנחלויות הם לא היינו הך. לכן אפשר לדבר על שלום ובמקביל להרחיב את ההתנחלויות בלי לשקר. זה דורש כמובן תפיסת שלום שונה מזאת של השמאל והקהילה הבינלאומית, אבל כל עוד לא דנו בה לא נוכל לפסול אותה מראש ולכן ניאלץ לקבל אותה בתור אפשרות. יתר על כן, בדוחק אפשר גם שאדם יראה לנגד עיניו הסכם שלום כמו זה שהשמאל והקהילה הבינלאומית רואים לנגד עיניהם, ובכל זאת יתמוך בהרחבת ההתנחלויות עד אז מכל מיני טעמים (הפעלת לחץ על הפלסטינים, חוסר רצון להתמודד עם לחץ מצד המתנחלים כל עוד אין הסכם וכן הלאה). |
|
||||
|
||||
סיום הכיבוש איננו זהה לשלום, אולם בוודאי שהוא תנאי הכרחי, אלא אם כן נגרר לאבסורדיים לוגיים כגון שלום בין האדון לעבד שלו. לגבי סיום הכיבוש ופינוי ההתנחלויות, במישור הפילוסופי אני מסכים שאתה צודק. יש אנשים שחושבים כך אולי, אלם משקלם הפוליטי בישראל זניח, וקולם לא נשמע. אני זוכר למשל שיש איזה רב, מנחם פרומן נדמה לי, שהינו מתנחל בעצמו, תומך בהרחבתן, ונשמע כרודף שלום. אולם אני חושב שתהא זו רמאות עצמית שאין כדוגמתה להאמין שהשלטון בישראל הוא כזה. אולי אם היתה אי פעם הפרדה בין תנועת ההתנחלות לתנועת הנישול של הפלסטינים - ניתן היה להאמין בזאת. לו, נניח, היתה ישראל שוקדת על פיתוח הארץ (כל הארץ) לטובת כלל תושביה (כל תושביה), ניתן היה להאמין בזאת. אולם אין הפרדה כזו, וישראל תמידה תכננה את ההתנחלויות (עוד משנות השבעים) כך שהפיתוח הישראלי יבוא על חשבון הפיתוח הפלסטיני, וההתנחלות היהודית תוכננה כך שתנשל פלסטינים. בשל כך אין הכיוון הזה נראה לי רלוונטי. הטענה השניה גם בלתי ניתנת להפרכה מבחינה לוגית, אולם היא אכן ''דחוקה'' למדי. ברור לכל מי שעיניו בראשו שבמצב הקיים הצד הערבי מבין בדיוק את כוונתנו - להמשיך לברבר על שלום ועל מו''מ מצד אחד ולנשל את הפלסטינים מאדמתם ומזכויותיהם מצד שני. זה לא מקל על הגעה להסכם ולזניחת האלימות. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |