|
||||
|
||||
אני למדתי בבית ספר עם חינוך ארוך (סיימנו ללמוד ב-15:15), ולא היתה לנו הזנה. אמא שלי, שהיום אני מבינה שהילדות שלה היתה טריה לה בדיוק כמו ששלי בשבילי היום, התחרפנה מזה, ולא הבינה איך שולחים ילדים להיות יום שלם על סנדביצ'ים, ואיך זה שהם למדו עד 12:00 וקיבלו אוכל חם, ואנחנו לומדים עד אחה"צ ולא. היום גם אני לא מבינה. אם כי עובדה ששרדנו. |
|
||||
|
||||
על בסיס ההיכרות שלי עם מערכת החינוך הישראלית, אין סיכוי שאני אסכים לילדים שלי לאכול משהו שהיא אחראית עליו. |
|
||||
|
||||
על בסיס ההיכרות שלי עם עצמי, אין סיכוי שאני אסכים שהילדים שלי יאכלו משהו שאני אחראי עליו. |
|
||||
|
||||
אז אולי עדיף שתימנע מלעשות ילדים. לא חייבים, אתה יודע. |
|
||||
|
||||
מבלי להכיר את זהריקו, בוא נניח לרגע שהוא אוהב ילדים ויהיה אבא טוב, יקדיש זמן לילדיו, ישחק איתם במשחקים מרתקים, יסייע להם ברגעים קשים, יעזור להם במתמטיקה לכשיגיעו לתיכון, ומה שחשוב מכל - ישכיל להעניק להם ערכים אנושיים יסודיים שיישארו עימם גם בבגרותם. ונניח שהמגרעת הגדולה שלו היא היעדרם של כישורים קולינריים - בעיה שבעולם המודרני (ונדמה לי שגם בחברות מודרניות פחות) יש לה פתרונות - האם גם בהינתן כל אלה, עדיף שיימנע מלעשות ילדים? |
|
||||
|
||||
לא דובר על כישורים קולינארים, דובר על מספיק אחריות להאכיל את הילדים שלך. |
|
||||
|
||||
לא כישורים קולינאריים ולא חוסר אחריות אלא חיבה למזון עתיר קלוריות http://www.tapuz.co.il/pCards/myCard/?UserId=1452595 |
|
||||
|
||||
בבית הספר שלי למדתי יומיים בשבוע עד 16:00 ובין 13:00 ל-14:00 היתה ארוחת צהריים בחדר האוכל של הקיבוץ הקרוב ביותר לבית הספר (במקרה לגמרי זה היה הקיבוץ שלי, כך שמבחינתי זה היה כמו כל יום אחר). |
|
||||
|
||||
היה לכם יום די קצר. אצלנו יום חינוך ארוך היה עד 17:00 או אולי אפילו 18:00(?). לא זוכרת שעה מדויקת, רק זוכרת שבימות החורף כבר היה חושך, ואנחנו היינו עדיין עסוקים במלאכת יד או דרמה יוצרת, עם הסייעות החביבות ובלי נוכחות הורית, בצריפי האסבסט האלה... זו אגב לא היתה תוכנית שתקפה לכל הילדים, היה צריך לרשום אליה ולשלם תוספת. לדעתי אמא שלי פשוט סברה ששם אכין את שיעורי הבית יותר באדיקות (לא היתה שום סיבה אחרת, למשל מבחינת אילוצי העבודה שלה, שאהיה שם). לא חושבת שסבלתי אז, זה אפילו נראה לי מעניין או משהו. היום זה נראה לי דבר שלא ייעשה לילד (אלא לילדים שבאים משכונות מצוקה של ממש עם הורים נרקומנים או אלימים, שאז כדאי לאפשר להם קצת "אוורור" מהבית ולוודא שהם יקבלו את מנת החלבונים היומית)1. אני זוכרת תירוץ קבוע שלי: "המורה, אני ביום לימודים ארוך ולא הספקתי להביא X / להכין Y". זה היה די עצוב. 1 לילדים כאלה אולי גם תתאים יותר הגישה הפטרונית של המערכת בנושא זה, גישה שיכולה להיות הרסנית לילדים ממשפחות נורמטיביות. |
|
||||
|
||||
שכחתי לציין, למען הסדר הטוב ושמי המפוקפק, שהייתי ביול''א רק כשנה או פחות. |
|
||||
|
||||
כלום. לא זוכרת. רשמו אותי לתקופה כלשהי והיא נגמרה (זה היה איפשהו בסביבות כיתה ה' אולי?). |
|
||||
|
||||
היה טעים? מה אכלתם? אני זוכר בתיכון, בתחילת שנות השבעים, שקיות שוקו שחילקו בהפסקת עשר, לא אהבתי. |
|
||||
|
||||
לא זוכרת... שוקו ולחמניה היה אקסלוסיבי לקייטנות :-) |
|
||||
|
||||
כשהייתי בגיל הקיטנות עוד לא היו אריזות פלסטיק, או אריזות קטנות, איני זוכר מה שתינו בקיטנה, כנראה מיץ תפוזים של יפאורה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |