בתשובה להאייל האלמוני, 28/05/09 23:41
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מן הידועות היא. כאילו, זה כתוב בכל ספר היסטוריה, זה חלק מהחומר לבגרות, זה היה בעמוד האש... איפה היית בחמישים השנים האחרונות? בכל מקרה, כמה קישורים |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
למרות שבקישור השני יש סיומת : "חשוב לציין כי בשם "מצדה בכרמל" אין כוונה להתאבדות כמו בסיפור מצדה אלא הכוונה היא עמידה שיש בה סיכוי להצלחה", דברי טבנקים הם הפוכים בדיוק. ב"ג גוריון היה בעד נסיגה עם הבריטים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למי שבאמת לא היה כאן בשבעים השנים האחרונות (למה חמישים?): התוכנית של רטנר-שדה לא היתה תוכנית התאבדות המונית אלא תוכנית הגנה תוך הכרת הסיכונים. להציג אותה כתוכנית התאבדות המונית זו הגזמה פראית ומגוחכת. ההשוואה למצדה היתה חלק מן הדרמטיות שבה הוצגו הדברים ביישוב דאז ע"מ ליצור היענות ע"י רגש גבורה קולקטיבי (מזוייף משהו) - יצחק שדה, עם כל הכבוד, היה אישיות שנויה מאוד במחלוקת (אין צורך להפנות אותי לערך בויקיפדיה, תודה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתשובה לבן גוריון שצידד בנסיגה אם יכנסו הגרמנים לא"י הנה משפט אחד של טבנקין:"חצי מיליון יהודים אלה אינם צריכים לסגת. אף אחד מאתנו לא צריך להיות ניצל, הוא צריך לעמוד פה עד הסוף, למען זכותו בעתיד, למען כבודו העצמי, למען נאמנותו ההיסטורית." נכון שבמקומות אחרים הוא דיבר על מלחמה כדי לנצח אבל אם הגרמנים היו נכנסים לא"י, הרי זה היה לאחר שהביסו צבא בריטי גדול בהרבה. לא לחינם כונתה התענית "מצדה על הכרמל" ולא משהו אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מן הסתם הצבא הבריטי הגדול בהרבה היה מכרסם בכוחם של הגרמנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שהצבא הצרפתי, הפולני, הדני, הנורווגי, היגוסלבי, הבלגי, ההולנדי והיווני כרסמו בכוחם של הגרמנים? לא היה שום מקום להניח הנחה כזאת, ובאמת אף אחד לא הניח אותה, לכולם היה ברור שזאת משימת התאבדות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהנקודה של נועה תקפה. הצבאות הקטנים שתיארת אולי לא כרסמו משמעותית בכוחם של הגרמנים, אבל ממילא גם לא היה ספק בנצחון הגרמנים עליהם. הצבא הבריטי הוא סיפור אחר. בהיסטוריה אלטרנטיבית שבה הצבא הגרמני התגבר זה עתה על הבריטי, מן הסתם לאחר מאבק קשה, נשאלת השאלה מה כוחו עכשיו. מצד אחד, אפשר להסיק שכוחו עצום, כי הנה הוא הצליח להתגבר על כוח עצום אחר. מצד שני, באמת סביר שהנצחון הזה עלה לו ביוקר, וייקח לו זמן רב להשתקם. סביר בכל מקרה שההתגנדות היהודית בא''י היתה לא יותר מזבוב טורדני עבור הגרמנים בתסריט הזה, אבל ההערה של איציק שזה לאחר נצחון על הצבא הבריטי הגדול, לדעתי לא ברור אם היא מחזקת או מחלישה את ההשערה הזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי לנצחון היפוטתי שלא קרה וגם לא היה צפוי שיקרה. כל הקורפוס של רומל היה קטן ועם מגבלות אספקה חמורות- במיוחד עם השליטה הבריטית באויר ובים בזמן אל עלמיין. אם לרומל לא היו רק שתי דויזיות אלא 5-6 ואספקה סבירה...אבל איננו עוסקים ב"אם". בוא נניח שאם רומל היה כובש את א"י, היה מקבל מהיטלר תגבורת של איזו דויזיית וואפן ס.ס. כדי לטפל במצדה שעל הכרמל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצבא הצרפתי לא היה ''קטן''. הניצחון הגרמני על הצרפתים, ועל שאר הצבאות לא כרסם בכלל בכוחם של הגרמנים, אם כבר אז להפך, מנקודת מבטם של מי שחיו בשנות הארבעים, נראה היה שכוחם של הגרמנים רק גדל וגדל. במידה והגרמנים היו כובשים את בריטניה, ומספחים את הצבא הבריטי לכוחותיהם, ואולי גם מגייסים עוד כמה הודים... לא היתה שום סיבה להניח שהגרמנים יחלשו, או שהצבא הגרמני, שכרגע כבש וסיפח את כל אירופה (כולל בריטניה, מלבד רוסיה) וצפון אפריקה יתקשה מול אוכלוסיה של חצי מליון מהגרים שמתחבאים ב''הר'' הכרמל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצבא הגרמני לא היה מתקשה מול אוכלוסיה של מהגרים שמתחבאים בכרמל, גם אם לא היה כובש את בריטניה ומספח את צבאה, אלא סתם כובש את א''י. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבריטים ניהלו מלחמה עיקשת לאורך כל המלחמה, הרבה יותר מהצרפתים, הפולנים, הדנים, הנורווגים, היוגוסלבים, ההולנדים והיוונים (ביחד?), והצליחו לשמור על עצמאותם במהלך כל המלחמה. כל היתר החזיקו מעמד בין שעתיים (דנמרק) לחודשיים (נורווגיה) מתוך הנ"ל דנמרק והולנד היו בכלל ניטרליות, והותקפו אף על פי כן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני זוכר נכון את ספרו של צ'רצ'יל, הרי שצבא היבשה הבריטי אכן היה מצחיק בגודלו, בוודאי בתחילת המלחמה. דיוויזיות ספורות לעומת עשרות רבות אצל הצרפתים או הגרמנים. בריטניה שרדה משום שהיא שוכנת על אי, ובזכות הצי וחיל האוויר שלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמת. אבל באמצע המלחמה ובבוודאי בסופה היה להם חי"ר ראוי לשמו. ספרו של צ'רצ'יל - משמע הסדרה האדומה? כל "הטבעת מתהדקת" ו"חשרת הסופה" וחבריהם? ק ר א ת את זה?! _________ כבוד? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכלל הוא שהבריטים מפסידים בכל הקרבות, חוץ מהאחרון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם לא מעט יוצאים מן הכלל. המאפיין בכל הקרבות הללו היה שלא עמד בהם צבא בריטי על אדמת האי הבריטי מול פולש, בקרב יחיד ומכריע בו המנצח לוקח את כל הקופה. הפסד בקרב האחרון בצפון אמריקה לא הפיל את בריטניה רק סילק אותה מחלק של צפון אמריקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני. תגובה 503390 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, כמדומני לא צ'רצ'יל כתבו אלא חבורה של סופרי צללים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבורה של סופרי צללים כתבו עבור חתן פרס נובל לספרות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המיתוס של הסופר הבודד, הספון בחדרו ומפיק יצירות מופלאות כבר הולך בטל מן העולם. היום, כדי לייצר ספרות טובה, לא מספיק להיות מבריק, צריך להיות חלק מקהילה שוקקת, עם הפריה הדדית. עבודת צוות, בהנהלת סופר בכיר יוצרת את עיקר יצירות הספרות המפורסמות של ימינו. ועדת הפרס איננה יכולה להכיר את התרומה של כולם ולכן באופן טבעי מעניקה את הפרס לראש הצוות ואולי למספר שותפים בכירים. עוד דוגמא לחתן פרס נובל שנעזר בצוות גדול של "חוקרי צללים": |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא קשור לפרס נובל לספרות. לא נראה לי שאחד הזוכים בפרס נובל לספרות (חלקם משוררים/ות עבדו בעזרת צוות. מה שבטוח שאמנים - פסלים וציירים עבדו עם עוזרים; כל האמנים הגדולים של תקופת הרנסנס- מכאנג'לו, רפאל וכד', עבדו עם שוליות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם היום. אאל''ט לקדישמן יש גדוד עובדים שמציירים עיזים. והוא חותם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את הפרס הוא קיבל על תולדות העמים דוברי האנגלית, לא על הסדרה על מלח"ע 2. __________________ חוץ מזה, גם ערפאת קיבל פרס נובל לשלום... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חוששת שארז טעה בתגובה 503390, ובעקבותיו (?) גם את טועה. צ'רצ'יל זכה בפרס נובל לספרות בשנת 1953, בעיקר על ששת כרכי ספרו על מלחמת העולם השניה, שיצאו לאור עם סיום המלחמה, ב-1945, אך רשמית על כתיבתו באופן כולל עד לאותה תקופה (הוא כתב והוציא לאור ספרים עוד הרבה קודם). תהליך כתיבתם של ארבעת כרכי "תולדות העמים דוברי האנגלית" התמשך, לסירוגין, על פני כ-20 שנה, והם יצאו, לבסוף, לאור, בשנים 1956-58 - אחרי קבלת הפרס (ותורגמו בזריזות ע"י אהרן אמיר, ויצאו ב"עם הספר" ב-1958-9. הכרכים המצהיבים מונחים כאן לפני, והיכן שהוא בבית, במקום נגיש פחות, מצויים גם כרכי מהדורת המקור. אבי העריץ את שניהם - את צ'רצ'יל ואת אמיר, כך שבאופן הנראה לי כיום משעשע משהו - קראתי בהם כילדה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנתון שהבאתי אתמול מויקי האנגלית, כי THE SECOND WORLD WAR יצא לאור ב-1945, עם סיום המלחמה, נשמע לי כבר אמש בלתי סביר, והוא כנראה גם לא נכון. נכון יותר: 1953, שנת קבלת הפרס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אז בת כמה את אמורה להיות סביבות ששים? מאה? אני המממומה) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספרים, בניגוד למוצרי חלב, ניתן לצרוך גם כשאינם טריים. __ מה שלא אומר שלא חלף איזה עשור מאז ילדותה של החשמנית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה המספרים-דרופינג הזה? האייל נהיה מסוכן לבריאות. אבי השיג את ספרי צ'רצ'יל (ועוד המון אחרים, ביבליופיל עם פתק מהרופא) מיד שניה, ועברו עוד כמה שנים עד שהגיעו לידי שלי. הגיל שלי מקרטע בעוז באמצע הדרך בין ברקת לשכ"ג, ואם אתבקש למסור פרטים מדוייקים יותר - אני דורשת להביא קודם, ליתר בטחון, את העו"ד, הרופא המשפחתי, הפסיכולוג, הקרדיולוג, השי טובלי1, הרפלקסולוג והרעבעצין שלי. 1 תגובה 509878 |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |