|
||||
|
||||
מענין שאצל רוב הקוראים היתרון הוא לספרי קריאה. אצלי רוב הספרים הם ספרי עיון, באופן מוחץ. נראה לי שכך זה בקרב הדוסאים למיניהם. |
|
||||
|
||||
בתור לא דוס באופן מוחץ, גם אצלי יש רוב מוחץ לספרי עיון, בעיקר פילוסופיה. אבל ברגע שגיליתי שספרים (מטעמי חיסכון אני קונה באינטרנט) מגיעים לכדי 69.5 מסעיף ההוצאות שלי, התחלתי לקחת ספרים מהסיפריה באופן קבוע (זאת, למרות האזהרה בתחילת ספריו של קרוי "ספריות ההשאלה שודדות בעזרתך את פרי עמלם של סופרים ומו"לים". האירוני הוא שלקחתי את ספריו בסיפריה). השאלה היא האם אתה מחשיב ספרי קודש (שמטרתם היא להראות לדוס השכן שלך שאתה לא פחות דוס ממנו. 99% מהספרים לא יורדים מהמדף העליון בסיפריה) כ "ספר עיון". |
|
||||
|
||||
כמובן שאני מחשיבם כספרי עיון. מטרתם אינה להראות דבר לדוסאי השכן (אין לי שכנים דוסאים) אלא לשמש אותי כשאצטרך. |
|
||||
|
||||
"מטרתם אינה להראות דבר לדוסאי השכן" - כנראה שעדר דתיי-המחמד שלי שונה מהותית ממך. חוץ משישה-שיבעה ספרים פופולריים (מורה-נבוכים וכו') רוב הספרים מונחים כבר שנים במדפים העליונים. ניסיון להוציא אותם הוא חסר תועלת; הם כבר דבוקים (בדבק מיוחד אותם מפרישים ספרים בכריכה קשה לאחר כשנתיים של חוסר תזוזה). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |