|
אם אמנות נמצאת אק ורק בעיני המתבונן אין כל דרך לדבר עליה, ללמוד אותה, או להבין אותה. המבע האמנותי מעורר הידהודים שונים ומשונים באמצעות *תחבולות*, ותחבולה חייבת להישען על ידע עולם משותף, על רקע תרבותי משותף או על סוג אחד של זהות בין היוצר לצרכן, אחרת לא יוכל הצרכן למלא את הפערים ולמשמע את היצירה. חלק מחוקרי האסתטיקה טוענים שההבדל בין קיטש לאמנות טמון בין השאר במידת הרעננות של התחבלות, כשבקיטש האפקט הוא לגמרי "מן המוכן", כלומר שאין כל צורך להשקיע מאמץ בפיענוחו - אבל גם הגדרה זו לא תמיד עומדת במבחן המציאות. כך או כך - אין, לדעתי, שום דרך להפריד בצורה משכנעת בין אמנות ושיח.
|
|