בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר, 27/05/09 6:38
תכלית מה אתה מעדיף 512311
המסביר לצרכן • בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר יום ד', 27/5/2009, 20:19
===>"יצירה אנושית שאחת התכליות הדומיננטיות של היוצר ביצירתה היא לעורר רגש".

יש גם כמה עיזים שנשארות בחוץ למרות שמקומן בפנים (ברוח הדברים של שוקי). למשל, "שירים למגירה". בהרבה מקרים האומן היוצר לא מיעד את יצירתו להשפיע על אחרים אלא (בתאור הקלאסי) נותן בה ביטוי לפרץ הרגשות שלו, והוא אדיש לאפקט של זה על אנשים אחרים. אז אולי: יצירה אנושית שנותנת ביטוי לרגשות היוצר.

זה מכניס (אולי) עז אחרת: האקט של נתינת פרחים לאהוב/ה, הוא יצירת אומנות - אם הוא ביטוי לרגשות הנותן. הוא איננו יצירת אומנות אם הוא מיועד לעורר את רגשותיו/ה של המקבל/ת. רוב האנשים לא יסכימו שהאקט של נתינת פרחים, או מתנה או אמירת המילים "אני אוהב אותך" הם יצירת אומנות. אז אולי צריך להוציא מההגדרה "אקטים" ולהסתפק ביצירות בנות קיימא. כלומר: יצירה אנושית בת-קיימא שהייתה, בשעת יצירתה, ביטוי לרגשותיו של היוצר.

להתמקדות ברגשותיו של היוצר, במקום אלו של הצופה/ים, יש יתרון נוסף: היא עוזרת לנו לסנן את הקיטש והפרסומת שהועלו קודם. זה גם מוציא מההגדרה כל עניין מסחרי. כלומר, אם לאונרדו צייר את המונהליזה לשם פרנסה (כמו צלם חתונות), אז היא לא יצירת אומנות. היא יכולה להיות יפה (כמו כלה) או לא, יפה, לעורר את רגשותי או להשאירני אדיש, אבל בכל מקרה היא לא אומנות, למרות שהיוצר אולי התכוון לסחוט ממני דמעה. אם, לעומת זאת, נסחטה *ממנו* דמעה בשעה שיצר אותה, אז היא אומנות, ורגשותי או טעמי לא משנים מאומה - ממילא אני לא מבין באומנות.

הבעיה שנותרת היא אפיסטמולוגית. מי יודע מה חש האומן בשעה שעבד על יצירתו? אולי הוא היה קר ומחושב, ולמעשה זייף פרץ של רגשות שאיתו הוא ציפה - לאור חישובים פסיכולוגיים - שצופים רבים יזדהו. מה שמעלה על דעתי שיפוץ נוסף להגדרה (אולי לאומנות טובה): יצירה אנושית בת-קיימא שהייתה, בשעת יצירתה, ביטוי לרגשותיו של היוצר, ומאפשרת לצופים להזדהות דרכה עם הרגשות הללו.

זה נראה לי די טוב אבל לא מספיק. כי זה לא הגדרה אובייקטיבית ואני - חסר בטחון ותעודות באומנות - צריך "כמרים" שיתווכו ביני ובין היצירה. אז אולי יותר טוב להישאר בלי הגדרה.
תכלית מה אתה מעדיף 539718
צחי בר • בתשובה להמסביר לצרכן יום ו', 9/4/2010, 1:47
שירים למגרה הם יצירת אומנות בעיניי המשורר מכיוון שתכליתם העיקרית בעינייו היא לעורר רגש. זה שמשורר הוא גם צרכן האומנות היחידי אינה משנה דבר, הרי בכל מקרה הקביעה המוצעת כאן אם משהו הוא אומנות היא יחודית לאדם.

לגבי נתינת פרחים, אני מתייחס לעניין בגוף המאמר. בקצרה, לנתינת פרחים לבת זוג יש כפי הנראה תכלית עיקרית אחרת - חיזור. במקרה הזה עירור הרגש הוא כלי להשגת התכלית העיקרית.

באחת התגובות למעלה התייחסתי להבדל בין קיטש לאומנות. בקצרה, בעיניי קיטש היא יצירה אנושית בה יש סתירה בין הרגש שהיצירה מעוררת בצרכן הקיטש לבין היצר אותו התכוון היוצר לעורר. ההרגשה שמנסים לבצע עלינו מניפולציה רגשית היא זאת שמעוררת בנו סלידה.
יכול להיות שיצירה תהייה עבור אחד קיטש ועבור השני יצירת אומנות.

השארת הגדרת היצירה כאומנות בידי היוצר מבטלת את האפשרות של צרכן האומנות להגדיר עבור עצמו מהי אומנות. ואם הצרכן לא יכול להחליט עבור עצמו למה שיקבל קביעות של אחרים?
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש והצהרת נגישות © כל הזכויות שמורות