|
||||
|
||||
בתגובה תארת בדיוק את הבעיות שההגדרה המוצעת פותרת. בשביל לענות על השאלה אם המונה ליזה היא יצירת אומנות אין צורך שתדע מה חשים אנשים אחרים שמביטים בתמונה, אתה לא צריך לדעת אם תשוב להתרגש בפעם הבאה שתראה אותה ואתה לא צריך לדעת איזה רגש התכוון לאונדרו לעורר בך. כל מה שאתה צריך לדעת הוא האם התכלית העיקרית של התמונה בעייניך היא לעורר רגש או מחשבה. יתכן שביום מסויים המונה ליזה תהייה יצירת אומנות בשבילך וביום אחר לא. אם התכלית העיקרית של המונה ליזה בעיניי אנשים אחרים היא לעורר רגש ומחשבה אז עבורם זאת יצירת אומנות. אבל זה הם שיחליטו עבור עצמם. אם התכלית העיקרית של המונה ליזה נשארה לעורר רגש ומחשבה גם בפעם הבאה שאתה רואה אותה, אז גם באותה פעם היא יצירת אומנות. הכוונות של לאונרדו חסרות משמעות, לפי מה שאתה מתאר הוא כנראה לא ראה בציור אומנות, על פי ההגדרה הנוכחית. אם תבטיח לא לספר לאף אחד אז אני אספר לך בשקט בשקט שאני לא מבין על מה כל המהומה סביב המונה ליזה. במה היא נבדלת מהרבה ציורי דיוקן שצויירו בזמנה. בעיניי היא סתם ציור של אישה (ושמעתי שאפילו זה לא בטוח). מעבר למחשבות על ההיסטריה מסביבה היא לא מעוררת בי כלום. |
|
||||
|
||||
אני חייב להודות (וגם עשיתי זאת בעבר) שאני מתקשה עם השיח הזה. תראה, ===>"בשביל לענות על השאלה אם המונה ליזה היא יצירת אומנות..." מכאן אני למד ששהמושג "יצירת אומנות" הוא תכונה של חפצים/עצמים. כמו למשל , המונה ליזה היא "ציור שמן". ==>"יתכן שביום מסויים המונה ליזה תהייה יצירת אומנות בשבילך וביום אחר לא." כאן הקושי הראשון. אם *היא* "ציור שמן" אז זה לא בעיני ולא היום או מחר. מדובר על *היא* ולא עלי. אם "יצירת אומנות" זה מושג שמדבר עלי, אז לשאלה מלמעלה - אם המונליזה היא יצירת אומנות - אין משמעות. כתבת במאמר שאומנות דומה לקדושה, ואני מסכים - שני המושגים אינם מוגדרים כהלכה. אפשר לחיות עם זה (הרי זה מה שעושים כבר שנים). אבל אני לא חושב שזה עוזר להסביר את מושג האומנות. זה רק אומר שהוא לא בהיר כמו מושג לא בהיר אחר. אני חושב שהשאלה "האם האבן השחורה קדושה" היא חסרת משמעות, אבל לשאלה "האם האבן השחורה קדושה למוסלמים?" אפשר לייחס משמעות. אז לפי זה, השאלה מלמעלה - "האם המונה ליזה היא יצירת אומנות?" - היא חסרת משמעות. אתה אולי מציע שנשאל "האם המונהליזה היא יצירת אומנות עבורי עכשיו?". אבל אם זה מה שאתה רוצה לדעת, עליך להשתמש בשפה המדוברת ולשאול "האם המונליזה מעוררת בך רגש עכשיו?", כי בשפה המדוברת, אם תשאל אם המונהליזה *היא* אומנות, רוב האנשים לא יבינו שאתה מדבר עליהם ויחשבו שאתה שואל עליה בלבד. גם עם המשפט הבא אני מתקשה: ===>"שאמנות היא יצירה אנושית שתכליתה העיקרית, בעיניי צרכן היצירה, היא...". למי מיוחסת התכלית? בטח לא לחפץ, נכון? רוב האנשים יבינו את זה שכוונתו של האומן לעורר ברך רגש ולתכלית זאת הוא יצר את היצירה. האם זו כוונתך? או שהתכלית שלשמה *אני* מתבונן ביצירה היא לעורר בעצמי רגש? --- טוב, אם מדברים בלחש, גם אני לא הבנתי על מה המהומה עם המונהליזה. אבל כשעמדתי מולה לא העזתי להגיד את זה בקול רם. למה להסתבך עם הצרפתים, ועם אישתי? אמרתי - כמו כולם - שזה מקסים, נוגע ללב, מרגש עד דמעות, בייחוד "החיוך המיסתורי". אני - כמו רובם - משתדל להתנהג כמו שמצפים ממני. וככה מתנהגים ליד הגברת! (כל זה אומר שבשבילך ובשבילי המונה ליזה איננה יצירת אומנות - אתה חייב להודות שזה מפחיד) |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |