|
נו טוף. גם אצלך כבר ראיתי ביטויים שפרידמן היה מכתיר כ"סוציאליסטיים". היות שקראתי את ספרו של פרידמן קאפיטליזם וחרות, אני יכול לומר לך שהוא איננו סוציאליסט גם בהגדרה המיוחדת שלך לסוציאליזם. זה שהוא הציע את שיטת השוברים לא עשתה אותו לסוציאליסט; אולי ההבדל בינו לבינך הוא שפרידמן בכל זאת רואה בעיני רוחו מדינה מודרנית. אתה מדבר על חירות אך מתכוון -אולי בלי לדעת - למשהו אחר. מה שאתה רואה באמת הן מדינות מסויימות במרכז ודרום אמריקה ובים הקריבי- שעל פי הקריטריונים שלך הן חופשיות. המדינה אינה גובה מיסים מהעשירים כדי לממן חינוך לכל; הבערות של רוב האוכלוסיה היא עוצמתה של "החרות" במדינות הללו. אם תקח לדוגמה את התקופה בה שלטו הסנדיניסטים בניקרגואה תראה, שהיתה ירידה דרמטית בבערות. כנראה שזה היה אחד הגורמים העיקריים לכעס נגד המישטרים הללו כי השינוי הזה הוא שינוי מבני שלא יאפשר קיום של רפובליקת בננות. אפילו פרידמן הבין שבלתי אפשרי לקיים חברה-סליחה, אוסף אינדיווידואלים- שהחינוך יהיה כמו כל מוצר אחר שאיננו מסובסד. למרות שאולי תכחיש את זה, אתה בבסיס מתנגד לחינוך לכל כי גם חינוך אמור להתנהל בתחרות חופשית ויהיו רבים שיפסידו בתחרות ולא יקבלו חינוך. אחד מהמעריציה של איין ראנד- אורי רדלר המוכר כאן, חשף טפח מתפיסת העולם הזאת וטען שזכות הבחירה החופשית לכל איננה דבר טוב וצריך להכניס צנז רכוש שיהיה תנאי לזכות הזאת. מה שמאפיין את דבריך, את מעריצי איין ראנד וגם את מילטון פרידמן "הסוציאליסט", היא הפראזיולוגיה המנופחת שלא היתה מביישת את הפראזיולוגיה של המפלגה הקומוניסטית בבריה"מ בתקופת סטלין. דיבורים רמים על החרות האנושית ומתחתיה מסתתר בוז לאנשים בעלי פחות יכולת. האם קראת את ספריה של איין ראנד והם מכוונים באופן הרבה יותר עמוק לתפיסתה את האדם מאשר ההרצאות שנשאה. בבסיסה קיים הבוז ואפילו התיעוב לאנשים הפשוטים והלא מצליחים. אין הגדרה מתאימה יותר לתפיסה שלך מאשר דרוויניזם חברתי- נכון יותר, אנושי כי אני מניח שנאמנים עליך דבריה של מרגרט תאצ'ר שאין דבר כזה חברה אלא אוסף של אינדיווידואלים. (קוריוז שצץ לי פתאום: מתחת לפני השטח המילה אינדיווידואלים מכילה שתי מילים: אינדיודואום ואלים). זוהי פחות או יותר התוצאה של הדרוויניזם שאתה תומך בו - כמו החרות שקיימת בממלכת החי.
|
|