|
||||
|
||||
אני מדבר על מרחב של מערכות מתחרות, כך שלחינוך הממלכתי לא יהיה מונופול על שכרו של המורה. כשנחסמים בפני המועסק ערוצים אלטרנטיביים -דבר שהינו מלאכותי כמובן - שכן עבור שרות בעל ערך יש גורמים נוספים שישכרוך -הרי שבמציאות של פיקוק כוחני, גם השכיר מגיב באסטרטגיות כוחניות. לדעתי, עיקר כוחו של המורה לא אמור לנבוע מהתגודדות כוחנית, אלא מיכולתו לעבור לאלטרנטיבה עדיפה מבחינתו. גובה שכרו, אמור גם הוא לנבוע מעקרון החלופיות: ככל שרמתו והישגי תלמידיו גבוהים יותר על פי דרוג אוביקטיבי, כך זמינות לרשותו יותר אלטרנטיבות תעסוקתיות במקומות מתחרים. (הוא מבוקש יותר). עקרון הרמה והיכולת אמור להיות מרכיב חשוב במשכורתו, אך לא הבלעדי. אנא, עשה סוויץ מהגישה הרווחת הרואה בנו התגודדות של יצורים הצמודים לעטין אחד, ונאבקים זה בזה על יותר טיפות. |
|
||||
|
||||
נ.ב., כבר שאלתי במקום אחר מי אמר שחינוך ממלכתי חייב להיות עסק זול. אמנם מזכיר הסתדרות המורים התווה את העקרון של ''חופשי חופשי, בקלי קלוטו'' אך דומני שממקום מושבו במחבוש, יתקשה לעשות כרגע נפשות לגישתו. |
|
||||
|
||||
אף פעם לא החזקתי בגישה הרואה בנו "התגודדות של יצורים הצמודים לעטין אחד, ונאבקים זה בזה על יותר טיפות". האם המערכות המתחרות יהיו ממומנות ע"י המדינה (ומשלמי המיסים) או ע"י הלקוחות (ההורים והתלמידים)? האם צריכה להיות, לדעתך, בקרה ממלכתית על איכות הלימודים? האם המערכות צריכות להיות עסקים שקיימים למטרות רווח (וממי, מהמדינה, מההורים, או מהרווחים הפוטנציאלים של התלמידים)? מה יבטיח את קיומן של המערכות ואת התחרות בינהן? יש בישראל לפחות ארבע מערכות שמתחרות זו בזו (ממלכתית, ממלכתית-דתית, חרדית וערבית), אבל אתה צודק שלא מדובר בתחרות אמת. ונשאלת השאלה, בהינתן המצב הנוכחי, איך יכול המורה להגדיל את שכרו (ולפי תגובות ההמשך שלך, אני מבין שגם אתה חושב, שיש למדינה אינטרס בהעלאת שכרו של המורה)? מה שאני מבין, זה שגם אתה לא מסכים אם הודעתו המקורית של מר רובנר. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |