בתשובה להמסביר לצרכן, 02/05/09 10:53
 |
|
 |
||
|
||||
 |
טוב, אז אני איני יכול להשתתף בהסכמה הזו. אפשר לבוא בכל מיני טענות לשרון-ברק אבל חוסר אומץ לב אינה אחת מהן. לפי הבנתי ברק למד את השיעור שלו בקמפ דייויד. כל המו''מ שנוהל עם הפלשתינאים אח''כ כולל טאבה, אנאפוליס ומפת הדרכים היו מהלכים דיפלומטיים נכונים אך חסרי תוכן. מעין נסיון לתחזק את המצב ולא להיות שלילי ללא טעם. אני מאמין שלפחות שני הצדדים ידעו שהשיחות לא יכולות להוביל לשום מקום. חוסר היכולת להתקדם לפשרה נובע מן האמונות והרצונות של העמים ומחולשת ההנהגות ולא משחיתות או זדון של ההנהגות הפוליטיות. מנהיג פוליטי שינסה ללכת על הסכם ישראלי-פלשתיני רק יוכיח שאינו ראוי לתפקידו (קרוב לודאי שיוליך להתפרצות נוספת ובתהליך גם יאבד את כסאו). בנימין נתניהו יבחן לא ביכולתו להגיע להסכם ריק עם מנהיגות פלשתינית מעורערת אלא ביכולתו לדפוק את ליברמן ואת הקיצונים ממחנהו ולא להגרר אחריהם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אומץ זה עניין יחסי. כמו שאמרתי לארז, למעלה, אין לי ספק שברק ושרון (ביחוד שרון) הוכיחו אומץ לב מעבר לכל ראש ממשלה אחר ובטח יותר משלי. אז קשה לי לקרוא להם "פחדנים". אבל אני רוצה לראות ראש ממשלה יותר אמיץ אפילו משרון - כזה שיעשה בגדה מה ששרון עשה ברצועה. כלומר, יפנה התנחלויות (ורק אחר-כך, אולי את הצבא). זה בעייתי מבחינת הישרדות פוליטית? כמובן. בגלל זה הוא גם צריך להיות נבון ממני. אני מסכים איתך וכבר כתבתי בעבר על חוסר התוחלת שבנסיון להגיע להסכם בעת הזו. ביקורת בסגנון "למה פפה רה"מ לא מביא לנו הסכם" עם רקיעות ברגלים והטחת הראש בקיר היא בכיינות ילדותית. וגם איתה צריך לחיות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |