בתשובה לשוקי שמאל, 30/04/09 11:26
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לעיקרו של הדיון, אני מסכים עם תגובה 509337 באשר ליתרונות איסור-הפיטורין-אלא-אם-כן על הפיצוי המוגבה שאתה מציע, למרות שאני מסכים שיש יתרונות גם לאחרון, ואני יכול לחיות גם איתו. רק הערה על נקודה אחת בטיעוניך: אני חושב שאתה קצת מגזים בתיאור "המפלצת הביורוקרטית" שנלווית לאיסור על פיטורי הריוניות ומילואימניקים. אני מנחש שמדובר במשרד של שניים-שלושה עובדים במשרד העבודה והרווחה, אולי עוד שניים-שלושה בהסתדרות, שלושה-ארבעה עורכי-דין שמתמחים בתביעות בגין החוק, ואחוז מסוים מזמנם ההתנדבותי של פעילי "ידיד". ב"ברירת הקנס" שאתה מציע במקום, כל העשרה האלו אמנם יתפנו לעבודה פרודוקטיבית יותר, אבל כנגד זאת הוספת עוד תקנה שאלפי מנהלי החשבונות בארץ יצטרכו להתחשב בה, וגם לזה יש מחיר - בעומס מנטלי עליהם, בהגדלת מספר הטעויות (או אף טעויות בחצי-זדון, בשיטת מצליח), וביכולת של המוטבים (אם אפשר לקרוא כך למפוטרים...) לבדוק אם קיבלו את המגיע להם. בעצם, גם זה סוג של ביורוקרטיה. ומכיוון אחר: נכון שמעבידים שמאוד רוצים לפטר את ההריונית או המילואימניק בגלל שהם כאלה, יוכלו עם קצת מאמץ למצוא תירוץ או תמרון שיאפשרו להם לעבור על החוק, ומן הסתם דברים כאלו קורים. אבל אני חושב שהם קורים מעט; שרוב המעסיקים הם נורמטיביים, ומכבדים גם את רוח החוק. החוק פשוט מוציא את הפיטורים ממערך האופציות שהם שוקלים. נכון שאפשר היה להחליף את החוק בנורמה חברתית, אבל אני מתרשם (לצערי המסוים) שהחוק הוא כלי יעיל למדי להשפעה על הנורמה החברתית. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
המנגנון של קביעת הפיצויים וגודלם צריך להיות קיים בכל מקרה. אבל הטיעון העיקרי שלי נסמך על ההנחה שביסוד החוקים מונחת אקסיומה שפיטורי אישה בהריון הם תמיד עוול בלתי מוצדק. איני מבין מדוע פיטורין של אשה בהריון הם פשע גדול יותר מפיטורים של אדם עם אסטמה. לדעתי אפשר בהחלט לטעון שפיטורין של גבר הנשוי לאשה בהריון שאינה עובדת הוא עוול גדול יותר מפיטורין של אישה בהריון שבעלה עובד. אנשים רחמנים נוטים תמיד לחשוב על עובדת הנקיון המשתכרת לצרור נקוב ומפוטרת מיד כשמתגלה שהיא בהריון. מה בדבר מנהלות בכירות, המנהלות פרוייקטים עם אחריות לתעסוקתם של עובדים רבים וגם הן נכנסות לפעמים להריון ואוהבות חופשות הריון ארוכות. החוק המדובר במקרה זה דוקא מביא לתוצאות אנטי-פמיניסטיות. אני פשוט חושב שקביעת תג המחיר יוצרת איזון הגיוני יותר המאלץ את המעסיק לבדוק עם עצמו עד כמה הוא באמת רוצה לפטר את העובדת. אם העניין הזה ממש ''בוער בעצמותיו'' אני לא מאמין בחוקים שיאלצו מישהו להעסיק מישהו בניגוד לרצונו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הטיעון העיקרי שלי נסמך על ההנחה שביסוד החוקים מונחת אקסיומה שפיטורי אישה בהריון הם *תמיד* עוול בלתי מוצדק" (הדגשה שלי, ינ"ב). לא! הרי החוק מאפשר את המנגנון (שנגדו יצאת) שבו המעסיק יכול לטעון שהפיטורין אינם קשורים להריון. מכאן שהחוק מניח שהפיטורין לפעמים כן מוצדקים. באשר לשאר הטיעונים שלך, נדמה לי שהם בדיוק מה שטענת קודם, ואחרים ואני ענינו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שלפי הפסיקה האחרונה של ביה''מ אסור לפטר עובדת בהריון אפילו אם המעביד כלל לא ידע שהיא בהריון. נדמה לי שהמנגנון במקור נועד למקרים בהם המעסיק פושט רגל, סוגר את כל הסניף וככה. בכל מקרה המנגנון נראה לי אבסורדי ומיותר וכפי שהעירו גם אחרים, די אנטי פמיניסטי מפני שהוא עשוי לגרום עיכוב לקידומן של נשים לתפקידים בכירים ובעלי אחריות. (למשל החוק בטח פועל לטובתן של מורות בהריון, אבל לא בטוח שהוא מקדם מינוי נשים לתפקידי מנהל ביה''ס). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |