בתשובה לירדן ניר, 01/01/02 23:38
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זכרתי שמור ניסה להפריך את הרעיון הזה פעם, אז מצאתי את זה: (לא קראתי בעצמי, אבל שיהיה, אולי יפסיק להספיק לך) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא בהכרח. בכל בדיון הזה ניסיתי להדגיש את החשיבות של הגוף וההתגשמות של מה שקוראים בשפה עממית "תודעה" במערכת הביויולוגית של האורגניזם. אז גם ניתוח של תופעות שונות הקורות לגוף יראה ש-percipi איננו בהכרח esse. מאד מקובל להשתמש בכאב כאמצעי לבחינה של תהליכים קוגניטיביים. מקובל על כולם שאם כואבת לי האצבע זה אומר שאני מודע לכאב שנגרם על ידי חתך באצבע. זאת אומרת שה-esse התפיסה היא פעולה מודעת, כביכול. אבל ישנם פעולות יומיומיות ושגרתיות שנגרמות על ידי כאבים שאנחנו לא מודעים להם בכלל. במשך היום אנחנו מבצעים עשרות או מאות שינויים זעירים בתנוחת הישיבה, בהטיית הראש ושרירי הצוואר, בשילוב או שיכול רגליים, כדי להקל על מתח ולחץ בשרירים או באברים השונים. לפעמים אנחנו מתמתחים חזק תוך מודעות ברורה למה שאנחנו עושים. אבל הרבה פעמים אנחנו לא מודעים לשינויים קטנים, תוך נהיגה, שכיבה, ישיבה או עמידה. אפילו בלילה, תוך שינה הגוף משנה תנוחה כל הזמן כדי להקל על הגב או הרגל, וזאת מבלי שנהייה מודעים, או לפחות ערים, לפעילות המוטורית הזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם, היה קל לראות שזו תגובה לירדן ניר בה אני מנסה לסייע לו לדחות את האידיאליזם, אבל עכשיו נדחקתי מטה. אני, אינני אידיאליסט, כי אם מטריאליסט (למרות שטענתי פעם שאלו אמונות שקולות במובן מסויים, וGeG, כשהסמסטר יפסיק לדרוס אותי אני אשתדל להראות לך למה, ואיך דואליזם פוגע בעצמו), כך שתגובתך מפוספסת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שבזמנו דילגתי על תגובתך הראשונה, ובאתי רק לתמוך בעזרת דוגמא ''מהחיים''. בכל מקרה, אני מקווה ששום דבר, איכשהו, לא מפוספס. אשמח לקרוא את דעתך על הדואליזם. האם, אגב, אתה מתכוון לדואליזם הקלאסי או גם לגירסא המודרנית שלו (אקלס, למשל) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשיחת דיומא עם אחד מחבר מרעי, שנסובה על מאמר שהנ"ל הקריא לתלמיד שנבחן באנגלית, העליתי סברה כי הכאב מרמז על מידת הפגיעה בגוף החי (האמת שהניסוח כאן הוא לשון המעטה לגירסה המקורית שטענה כי הכאב הוא מדד למרחקנו מהמוות). לפי גירסה זו אם בבחינת אורגניזמים, ואף יהיו אלו חד תאיים כחיידקים או שמרים, נזהה כי הם נפגעו, לדוגמה על ידי זיהוי קפלים לא אופייניים בממברנה, נוכל לומר כי "כואב להם" או ש-"הם סובלים". (התנצחות?! טפו!) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי מה זה קשור ל-esse est percipi אבל נה מפקא נינה. על זה שאורגניזנים אחרים, אפילו פרימיטיביים, מרגישים וזוכרים אין עוררין. ראה דוגמת הצמח הטורף Venus Fly Trap או אפילו כאן תגובה 45213 על הכאב היה מאמר בהארץ ואם תרשה לי, נראה לי שזו קפיצה גדולה מאד משימוש בגוף שלישי ל"טפו". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין כל קשר ברור. ההודעה נכתבה כהמשך וחיזוק לפסקה האחרונה בהודעתך. תגובה 53161 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חן-חן על היוזמה, אבל לא עוזר לי. ככל שאני יכול להבין, הטענה שמור ניסה להפריך היא הטענה לנכונות האידאליזם - הטענה שיש להעדיף את האידאליזם. ואילו הבעייה שלי כאן היא עם טענה חלשה יותר, לפיה האידאליזם *אפשרי*. ככל שהבנתי, מור לא מתמודד עם זה: הטיעון שלו בא לסתור נימוק מרכזי בזכות האידאליזם. מה שמעניין אותי הוא רק טיעונים נגד האידאליזם... מוזכרת שם טענה שלו שהאידאליזם קורס לסוליפסיזם. על זה בערך אני מדבר: יש קונצנזוס, אני מאמין, שהסוליפסיזם הוא אפשרות שלוגית לא ממש ניתנת לסתירה, ובכל זאת אני לא מכיר מישהו שבאמת מאמין בזה. כך אני רואה גם האידאליזם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |