בתשובה למיכאל, 01/01/02 15:06
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא הבנתי למה 3 תגובות, אני עונה על כולן כתגובה לאחרונה. את התגובה הראשונה שלך הבנתי: לא טעים לך. טוב, אל תאכל. כידוע, על טעם ועל ריח וגו'. לעניות דעתי האישית, בין עגבניה שגדלה בחממה בתנאים טובים ועגבניה שגדלה בגינה הפרטית בתנאים טבעיים - עגבניית החממה טעימה פי כמה. את התגובה השניה שלך לא הבנתי בכלל. מה ניסית להגיד? (אם אפשר בלי משפטים בעלי יותר מ - 3 שורות.) והתגובה השלישית - לא יודעת מי פיתח את הזנים של הפלפל שמגדלים אצלנו, אבל כבר כמה שנים לא הופיע זן חדש שהיה יותר טוב ממה שאנחנו מגדלים (לא לבחון אותי בשמות, אני לא חקלאית טובה). כלומר - מה שטעים ומוכר - זה מה שמגדלים. גם את התגובה השלישית שלך, אגב, לא לגמרי הבנתי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
במיוחד הפלפלים האדומים. הם עולים המון(7 שקל קילו) וכשאתה פותח אותם אתה מגלה שהכל בפנים זה אויר וגרגים שאי אפשר לאכול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי, בכולופן, זה לא עולה כסף... היתרונות של להיות בת מושב... (: הידעת שפלפל ירוק זה פלפל אדום (או צהוב, או כתום) שעוד לא הבשיל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את בת מושב, מעניין. האם את מכירה מושב בשם ליצים שנמצא ליד מושב או קיבוץ בשם קיבינימט? פגשתי פעם מושבניקית אחת. שהתגוררה שם, כשרציתי לבקר אותה, לא הצלחתי למצוא את מושב ליצים הזה במפה, כששאלתי חברה שלה (מספר הטלפון שהיא נתנה לי היה מנותק מסיבה לא ברורה) ליד מה נמצא המושב הזה, שהרי מושבים בדרך כלל נמצאים ליד משהו ולא עומדים בפני עצמם, היא אמרה לי ללכת לקיבינימט ולשאול שם. לצערי אני לא מכיר גם את קיבינימט וכך, בשל חוסר התמצאותי בגאוגרפיה של ארץ ישראל החצמתי שוב את הזדמנות חיי לזכות באהבה המיוחלת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בזמנו, לפני עידן ההיי-טק נהגו לעשות הסבה מיקצועית לענפי החקלאות למיניה. לשאלתם בדבר עבודות קודמות, עניתי שאמנם עבדתי 5 שנים כטבח בצוללת, אך איני חפץ לעסוק יותר בענף המסעדנות. לשאלה אם יש לי העדפה כלשהי עניתי שאמנם כן, תמיד כמהתי לבליסת שקמים בערבה. הם החליטו מסיבה לא ברורה שאני מקרה לא קל, ונתנו לי הפנייה לכנס של מגדלי חרובים באיזור הצפון. לאחר מבט חטוף וקטע של הרצאה ששמעתי על תלאות הענף, החלטתי שהגעתי למקום הלא מתאים. כלומר לא רק שלא היו שם בחורות נאות, אלא שרוב הגברים היו בעלי גרוגרת בולטת, דבר שעורר בליבי תחושה שמדובר באנשים זעופים. מאז אני עדיין בחיפושים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחיפושים אחרי גרוגרות, שקמים, עבודה או אהבת אמת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרויד כבר אמר שמה שצריך לו לאדם זו עבודת אמת ואהבה ללא אשמות יתר. גם טולסטוי באחד מסיפוריו הקצרים מציג השאלה מה כבר צריך לו לאדם? רק שממש כמו איילים צמאים שבאים ללגום מים בנהר, ובדרכם להשבעת צרכיהם אורבים טורפים למיניהם, כך לגבי האדם. צרכים בסיסיים ודרכך להשגת המובן מאליו, עשוייה לזמן לדרכך את בעלי העניין למיניהם, ומכאן גם התלאות והתלאובות. חלק מהעניין הינו גם יצירת מחסורים למיניהם, כלומר פיקוק נתיבים באופן מלאכותי. הגברת צמאונך הופכת אותך לפחות זהיר לאותם המעונינים להשיג דבר או יותר במרמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא כזו שממצה את כישוריך. השקעת כמות נתונה של מאמץ ב-N יכולות משיגה יותר תפוקה ליחידת זמן מאשר השקעת אותו מאמץ ב- K-N יכולות בהן אתה פחות טוב. כך, אתה משיג יתר יעילות עבור השקעת מאמץ ביכולות בהן אתה עדיף. מכאן, שמימוש עצמי, דהיינו הן פיתוח והן מאמץ המוקצה לקבוצת יכולותיך העדיפות מלכתחילה, הינו בעל יתכנות גבוהה יותר. כך, מימוש עצמי הופך אותך למועיל יותר הן לעצמך והן לסביבתך. פעילות שלא לפי עקרון המימוש העצמי, כלומר בניגוד לטבעך, הופכת אותך, אם להשתמש באנלוגיה שפינוזיסטית, למעין כדור ביליארד שהוסת עקב השפעות שונות ממסלולו המיועד. תהליכי סאוב ועוינות יתר חברתיים, מכוונים אמנם בדיוק לזאת: להסיתך ממסלולך הטבעי. מכיוון שמסלול לא טבעי של הפרט אינו משתלם גם לסביבה החברתית, הרי מדובר בתהליכי רגרסיה חברתיים, בהם רק השמאן, המיסטיקן או כוהן השקר משיגים מטרתם, שהיא כווץ כלכלי, כווץ רווחה אזרחית, ועריצות. השאר נענשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיכף תגיד לי שגם ''להופך'' זו לא מילה. וגם הפועל השימושי ''להתחצות''. ד''א, אם כבר, מילה היא נקבה, ולכן השימוש ב''זה'' אינו נכון. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |