|
||||
|
||||
פתאום שמתי לב לעוד משהו שהפריע לי במאמר, מעבר לעובדה הבסיסית שכותב המאמר מסרב לכמת שום דבר עד שזה מגיע לכסף, ואז הכל מכומת לתפארה בסעיפים דבר דבור על מזומניו. אז נניח לרגע שזה רק הדמיון שלי, ונרד לשתי מילים שפתאום מצאתי שחסרות: היצע וביקוש. ז.א., ההסבר של המחבר מסביר שיש שלושה גורמים המשפיעים על השכר, למעט השעות - 1. נסיון, 2. השכלה, 3. רמת אחריות. היצע וביקוש? לא, הם לא מופיעים ולו כזית. לא צריך להיות מהמאמינים שהבונוסים של AIG מוצדקים כי המנהלים ה'טובים' שווים את כל הכסף גם אם הם לא מביאים תוצאות וגם אם אין להם לאן ללכת, כדי לתמוה איך זה שבמשוואה שמחבר המאמר מביא אין שום מקום להיצע וביקוש, למעט ההנחה (ההגיונית) שאם נזרים מספיק כסף למשכורות כולם ירצו לעבוד שם (למרות שמהמאמר אני מבין שיותר קל ויותר משתלם לעבוד בהיי-טק או ראיית חשבון או כל דבר שאפשר לפטר בו עובדים, אה, רגע). |
|
||||
|
||||
"למעט ההנחה (ההגיונית) שאם נזרים מספיק כסף למשכורות כולם ירצו לעבוד שם". ומה זה אם לא היצע וביקוש? אינך מסוגל להשתחרר מהסכמות ולהבין ששוק העבודה איננו שוק משוכלל. אם אנחנו מגדירים מה אנחנו רוצים ממורה, אין מנוס מלשנות באופן מכוון את השוק. על פי התמיהה שלך בחסרונן של שתי המילים:היצע וביקוש, פשוט אינך מבין איך מתנהל שוק העבודה. כרמו הרבה שווקים אחרים, כשלי השוק אינם פחותים מהמצבים בהם השווקים מתפקדים היטב: ההיצע והביקוש קובעים את א השוק ואיכות התפקוד היא חלק מהביקוש. ב"שוק" ההוראה, איכות החינוך איננו חלק מהביקוש וההיצע ולכן אפשר לומר שיש כאן כשל שוק חמור ואולי זה פשוט איננו שוק. |
|
||||
|
||||
אם אתה מסוגל לראות היצע וביקוש רק בהצעות לשיפור משכורת המורה, ולא מסוגל לראות אותן בגורמים המשפיעים על משכורת המורה כיום, ואם אתה מסוגל לראות את המשכורת כגורם היחיד שיתקן את החינוך, בעוד שלכל דרישת פיקוח או כימות שאיננה קשורה לתלוש אתה מתנגד - אזי דווקא כנראה לא אני זה שלא מסוגל להשתחרר מהסכמות. |
|
||||
|
||||
ובמה עוד *אתה* רואה היצע וביקוש בהוראה? |
|
||||
|
||||
נאמר ככה, העובדה שלא מעטים מחברי יכלו לעשות תעודת הוראה 'על הדרך' כגיבוי למקרה שלא ימצאו עבודה, אומרת משהו על ההיצע. כמוה אומרת העובדה שדרישות הסף להוראה נמוכות מאוד היום. אז כן, אפשר לחשוב שהסיבה היחידה לכך היא כסף, ולהאמין ש,כדבריו האירוניים של בן-גוריון לרב מיימון, ''בעד מספיק כסף תמצא גם שונאי בצע'', אבל העובדה בעינה עומדת שבמערכת החינוך יש הרבה מורים שהגיעו לשם כי אחרים לא רצו להגיע, ואותם מורים מן הסתם גם משפיעים על הביקוש של אלה שלמדו אצלם. ונסיון לשנות רק את השכר בלי לנכש את המערכת הוא טיפול רק בצד אחד של הבעיה, שמשול להנחה שאם נגדיל עכשיו את שכר המנהלים בוול-סטריט, ייפתר המשבר הכלכלי. |
|
||||
|
||||
היצע וביקוש הוא גם שכר לימוד ומה שההורים- הלקוחות- רואים כאיכות בית הספר. במערכת חינוך ארצית יש כשל שוק מובנה אם יחליטו להפריטה ולהשתיתה על היצע וביקוש. למערכת הזאת יש אותם מאפיינים כמו למערכת הבריאות:יש מרכיבים קשיחים: א. אין ל"קונים" אופציה לא לקנות. ב. ה"בחירה" החופשית אינה קיימת כי מדובר באוכלוסיה שלמה שחלק ממנה -חלק לא קטן- חי על הבנקט ומסוגל לשלם מעט לחינוך. החלק הזה אינו מסוגל לממן אפילו את המשכורות שמשלמים היום למורים. תבדוק איכות של מערכות חינוך בעולם- מערכות ארציות ולא איזה בית ספר פרטי משובח- תראה שביקוש והיצע אינם המרכיבים העיקריים של אותן מערכות. |
|
||||
|
||||
אני מדבר על היצע וביקוש בבחירה להיות מורה, לא אצל תלמידים. |
|
||||
|
||||
הבעיה היא שההיצע כאן בלתי מוגבל (אנשים תמיד יעדיפו ללמד דרדקים מאשר לשמור על פתחי הבתים או לאסוף תפוחי אדמה) ואילו הביקוש גמיש (אנשים לא מצפים ליותר מדי ממערכת החינוך ותמיד אפשר לא לחנך/ללמד בכלל). יש משהו בדברי איציק : יש כאן סוג מסויים של כשל שוק. אם היו פועלים כאן רק ע"פ היצע וביקוש משכורות המורים היו נמוכות עוד יותר. |
|
||||
|
||||
גם זמן המשוב. קראתי בכתבה מהשבוע האחרון שהיא ראיון עם ראשי ערים. החינוך הוא אחת הנקודות הראשיות שעולות שם. אחד מראשי הערים מזכיר כבדרך אגב שהורים רבים רואים באחוז הזכאויות לבגרות כקריטריון חשוב בבחירת מקום מגורים. כלומר הם מחליטים על העתיד לפי משהו שמושפע ממערכת החינוך ב־10 או 15 השנים האחרונות. מן הסתם עד שילדיהם יגיעו לגיל בחינות הבגרות יעבור מספר שנים דומה. מה הם יעשו אם יתברר באמצע הדרך שבחירתם היתה שגויה? |
|
||||
|
||||
יעברו דירה, כמובן... |
|
||||
|
||||
למה לעבור דירה? -אפשר למסור את הילדים לאימוץ. |
|
||||
|
||||
זה תמיד אפשרי, אבל במה זה יעזור? |
|
||||
|
||||
אז לא איכפת כבר ממערכת החינוך במקום מגוריך. |
|
||||
|
||||
אם הילדים שלך לא בחזקתך אז אתה לא מוטרד משכנים צעירים וחסרי חינוך? |
|
||||
|
||||
מוטרד, אבל פחות. הסורגים טובים כנגד מי שבחוץ ומנסה להכנס. ממי שכבר בפנים הסורגים מפריעים להמלט. |
|
||||
|
||||
הם יגלו את זה רק לאחר שהילד הראשון כבר יעבור חלק נכבד מחינוכו. ישנם גם גורמים אחרים: כל החברים של הילד נמצאים שם. למעבר למקום אחר יש מחיר גבוה. |
|
||||
|
||||
בהנחה שהם עוקבים אחרי החינוך של הילד הראשון שלהם ואחרי תוצאות הבגרות של הישוב, הם יגלו את ההתדרדרות במהלך השנה בה היא תתרחש. מהבחינה הזאת, כל בחירת מקום היא הימור. |
|
||||
|
||||
תוצאות הבגרויות משקפות את השנים הקודמות. לכן גם אם מערכת החינוך כיום טובה, התוצאות יכולות להיות עדיין נמוכות (ולהפך). למעשה אחת התוצאות של הכנסת מבחן משווה (גם בהנחה שמלחתחילה הוא השווה השוואה טובה) הוא בכך שלומדים כדי לקבל תוצאות טובות במבחן ולאו־דווקא כדי ללמוד טוב: זה ניצול יעיל יותר של הזמן. |
|
||||
|
||||
אנשים גם תמיד יעדיפו להיות מהנדסים על לאסוף תפוחי אדמה. הם גם יעדיפו להיות מנכ''לים של חברת ענק מאשר לאסוף תפוחי אדמה. זה לא אומר שבתחומים האלה ההיצע הוא בלתי מוגבל. בשביל להגביל את ההיצע, כל שעליך לעשות הוא להעלות את תנאי הקבלה, מה שיעלה את איכות המורים, וגם יקטין את ההיצע, ולכן יעלה את המשכורות. |
|
||||
|
||||
אני לא בטוח שאני מעדיף להיות מהנדס על לאסוף תפוחי אדמה. במילים אחרות, יש שאלה של התאמה לתפקיד והיצע וביקוש הוא לא תמיד המנגנון המתאים לארגון חברתי. ובכלל, זה לא הולך הפוך? במקום להעלות את תנאי הקבלה, אפשר להעלות את המשכורות, וכתוצאה מכך תנאי הקבלה יעלו. זה עבד בהיי-טק, ובמדעי החברה לסוגיהם. מדוע שבהוראה זה יהיה אחרת? |
|
||||
|
||||
עדיף מהנדס, הקפה יותר טוב, סמוך עלי בעניין הזה. |
|
||||
|
||||
לא נכון! אנחנו, אוספי תפוחי האדמה, שותים בד"כ קפה מבושל במה שנקרא פינג'אן מאז השירה הפלמ"חניקית. (לא שיש לי משהו נגד אספרסו) |
|
||||
|
||||
יכול להיות, אבל הקפה שלנו נלגם באווירה ממוזגת. |
|
||||
|
||||
מזגנים הה? טוב- אאאה... אין כמו לאכול תפו"ד אמיתי, ישר מהאדמה! |
|
||||
|
||||
אז לא סקלת אבנים בשדה! אין כמו אבן בעל טריה, ישר מהאדמה, מנוגבת ביד ולא שטופה... |
|
||||
|
||||
אולי. אבל הסטיגמה החברתית תהרוג אותי. אני אנצל את התגובה כדי להוסיף משהו: אני מכיר לא מעט אנשים מבריקים ממדעי הרוח וגם כמה ממדעי הטבע (לא הטכנולוגיה) שהיו הולכים להוראה בשמחה. הם לא מחפשים להרוויח כמו אנשי היי-טק, רואי-חשבון או עורכי-דין, אחרת הם לא היו פונים ללמוד מקצועות לא מעשיים מלכתחילה. אבל הם כן מחפשים מסלול מקצועי שיאפשר להם לפרנס משפחה באופן סביר. הבעיה אינה היצע וביקוש, כי בכל מקרה הממשלה היא זאת שקובעת את משכורות המורים. הסוגיה היא איזה אנשים אנחנו רוצים שיהיו מורים ומהו המחיר שאנחנו מוכנים לשלם עבור אנשים מתאימים. הם נמצאים כאן בינינו אם רק נרצה. |
|
||||
|
||||
אם בהיצע וביקוש ושוק חופשי עסקינן, מה דעתכם על ההצעה הבאה ההופכת את הקערה על פיה. הורים יקבלו מהמדינה תלושים לחינוך (ילדים ממשפחות חלשות ובפריפריה יקבלו יותר תלושים) בתי ספר ומורים יצטרכו להתחרות ביניהם על תלמידים, התגמול למורים ולמנהלים יהיה בהתאם למספר התלמידים הלומדים אצלם. ההנחה היא שההורים יבחרו בהתאם לאינטרס של ילדיהם. המדד יהיה שביעות הרצון של ההורה ולא רק מדד בירוקרטי אוביקטיבי. אם אני לא טועה מערכת מסוג זה נהוגה בהולנד, ארץ מתקדמת ומפותחת. |
|
||||
|
||||
משנה סדורה בנושא זה העלה המגיב הותיק ''יעקב'', כדאי לחפש ולקרוא. |
|
||||
|
||||
תגובה 205489 והפתיל הקצר שאחריה. תגובה 213740 והפתיל המאוד מאוד ארוך שאחריה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |