בתשובה להאייל האלמוני, 21/03/09 15:56
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אבל זו ספקולציה שלא מבוססת על דבר. מלחמת לבנון שנתפסת על ידי הציבור כהפקרה של החיילים על ידי שלטון מושחת ולא מיומן ומפקדי פלזמות העלתה את המוטיבציה לשיאים שלא נראו כאן מזמן (ואני מבסס את זה על נתונים מספריים שנחשפתי אליהם במסגרת שירותי הצבאי), כמו גם את הנכונות להתייצב למילואים. כך גם בנוגע לגלעד שליט שכבר הופקר הלכה למעשה במשך שלוש שנים והדבר לא פגע במאום במוטיבציה של החיילים. באופן כללי יש כאן איזו הנחה שאולי נשמעת לוגית אבל היא מנותקת לחלוטין למציאות, והיא שחיילים (ילדים בני 18, ליתר דיוק) מבצעים כל מיני שיקולים אסטרטגיים כשהם מתגייסים. ליפול בשבי זה לא הרבה יותר גרוע מלמות, אם אתה שואל אותי, ובכל זאת ככל שהסיכויים למות ביחידה מסוימת גדלים כך גם המוטיבציה להתגייס לשורותיה... בקיצור, כן, טיעון שכלתני. אבל שגוי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
טענתך לגבי המוטיבציה לאחר מלחמת לבנון ב' נשמעת לי הזויה לחלוטין, אבל בהנחה שהיא נכונה - איך אתה מסביר אותה? הגיל לבדו לא יכול להיות אחראי לטמטום הרמה הזאת. לעומת זאת, להרוגי המלחמות יש אצלנו לא פחות הילה מאשר לשאהידים של הפלסטינים, בהחלט שונה משבי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלבנון II העורף הישראלי הופגז יותר מאי פעם מאז 48, אם אינני טועה. תגובה רגשית סבירה מאוד של נער בן 18 עם הרבה טסטוסטרון שמפגיזים לו את הבית, היא לצאת ולהילחם במפגיזים. אין פה שום דבר "הזוי". זה מאוד דומה למה שקורה כשמפגיזים עיר פלסטינית. בכלל, המילה "הזוי" הפכה ליותר מדי שימושית. יש בה משהו מאוד לא נעים; אולי כדאי להחליף אותה ב"לא מובן לי". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שלפחות אחד מאיתנו טעה בהבנת דבריו של עומר. אני חשבתי שהוא מדבר על המוטיבציה ש*אחרי* מלחמת לבנון ושנוצרה בתוצאה ממנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כך גם אני הבנתי את דבריו, ועל מוטיבציה זו - שלאחר הפגזה - דיברתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפגזה ומלחמה הם שני דברים שונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, אבל מה זה רלוונטי? בלבנון II זכינו בשתיהן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה רלוונטי משום שהמוטיבציה להילחם במי שפוגע בך יכולה להיות גדולה מאוד, אבל להילחם - או להתגייס למקרה של מלחמה - לאחר שהנ''ל הפסיק לפגוע זה עניין אחר לגמרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אחר לגמרי. לאנשים יש זיכרון, וחלקם אפילו מסוגלים להשתמש בו כדי לשער שגם העתיד צופן עוד סיבוב מלחמתי. הזיכרון של אנשים, אגב, הוא די חלש, ואחרי שנתיים-שלוש הם צפויים לשכוח. אבל לא מיד באותו קיץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה גם האחראי לתגובה 506580 אזי נראה כאילו מצבה של מדינת ישראל המתואר שם אינו אלא משאת נפשך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך בנית את ההיסק הזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טענתי היא עובדה. מרגיז אותי שאתה מפקפק במשהו שאין לך ככל הנראה מושג או חצי מושג בו. את החודשיים האחרונים של שירותי הצבאי העברתי בבקו"ם, ראיתי הרצאה של מפקד הגיוס עם דיאגרמות ברורות למדי שמצביעות על עלייה משמעותית במוטיבציה ובשיעורי הגיוס מאז מלחמת לבנון והגיעו לשיא באוגוסט 2007. אבל אם אתה לא מאמין, תסתכל בעצמך על ציד המכשפות שנעשה למשתמטים בעקבות המלחמה - כלומר, זה נתפס הרבה פחות לגיטימי להשתמט דווקא אחרי שהוכח, לפחות בעיני הציבור, שהממשלה שולחת באופן בלתי אחראי את חייליה למות. ואני שו מזכיר לך כיצד מלחמת לבנון נתפסה בעיני הציבור - מלחמה כושלת שנוהלה על ידי פוליטיקאים מושחתים ולא מוכשרים, רמטכ"ל שלא מבין דבר בקרבות יבשה וממהר למכור את תיקי ההשקעות שלו עם פרוץ המלחמה, שר ביטחון ורה"מ שלא מבינים דבר וחצי דבר בביטחון. מפקדים שמעדיפים לשבת מול הפלזמות בעורף ולשלוח את החיילים ללא ציוד ועם תצ"אות לא מעודכנות ופקודות שסותרות אחת את השנייה. פעולה מיותרת אחרי הפסקת האש שהביאה למותם של כ-30 חיילים. אז כן, אם זה לא פגע במוטיבציה אלא להיפך, אני לא רואה סיבה ש"הפקרתו" של גלעד שליט תביא לפגיעה כזו. אני יכול לספק הסברים פסיכולוגיים לתופעה הזו, אבל אני לא מבין למה. זו המציאות, אני לא חייב לפרש אותה, מספיק שהיא לא עולה בקנה אחד עם הטענות שלך ואפילו סותרת אותן. המשפט האחרון שלך הוא ניסיון עקום למדי לנסות להתאים את המציאות לטענות שלך, כי הרי אפשר לטעון בדיוק את ההיפך - האם יש חלל צה"ל שזכה להילה דומה לזו של רון ארד, גלעד שליט, זכריה באומל וכיו"ב? באופן כללי, צה"ל לא נתפס כזרוע של הממשלה אלא כאיזה טאבו נפרד, וכך גם היחס אליו. המוטיבציה לא עולה או יורדת ביחס ישר לפופולאריות של הממשלה, ומושפעת כמעט באופן ישיר מכמה המצב מחורבן. אם המצב מחורבן, וזה לא משנה אם זה בגלל שהחיזבאללה מתקיף אותנו או בגלל שאולמרט "מפקיר" את גלעד שליט, העם מתלכד ומתגייס נגד האויב המשותף - חיזבאללה או החמאס. אם המצב הכלכלי משתפר ואין תחושה שהבית נמצא תחת איום, או אז המוטיבציה יורדת. נשמע מוזר? אולי, אבל אפשר למצוא לכך הסברים פשוטים למדי. אבל זה לא רלוונטי, מה שרלוונטי הוא שהמציאות מראה שזה מה שאכן מתרחש בפועל. אז לסיכום הודעה די ארוכה - אין שום ביסוס לספקולציה כאילו היחס שלנו לעניין שליט ישפיע על המוטיבציה לגיוס. נכון, זה באמת טיעון שכלתני ולכן עדיף על הרפש של מעריב (http://media.nana10.co.il/Article/?ArticleID=623449) או של אושרת קולטר (http://news.nana10.co.il/Section/?SectionID=10266 מצד ימין למעלה). אבל טיעון שגוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי אם נפגעת ממני, נראה שכשלתי בניסוחיי. לא התכוונתי לאמר שטענתך הזויהנ במובן שהיא שקרית - לא פקפקתי בה כלל - אלא שהמצב שהיא תיארה נראה לי הזוי. וודאי שאני מסכימה לכל התיאור כיצד נתפס המצב הכללי בארץ אחרי מלחמת לבנון: זו בדיוק הסיבה שהפתיעה אותי המוטיבציה הגוברת שדיברת עליה. אינני מפקפקת גם בדבריך על ציד המכשפות הגובר נגד המשתמטים באותה תקופה, על אף שלא הכחנתי בעצמי בהתגברותו. נראה לי שזהו ציד מתמשך שאין בו שינויי רמה גדולים כבר אי אלה שנים. הרעיון ש"המצב מחורבן אז העם מתלכד" אכן יכול להסביר את העניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מפקפק בנתונים שהציג מפקד הגיוס. יש אולי עליה בהתנדבות לסיירות אך יש ירידה באחוזי הגיוס באוכלוסיה שאיננה דתית לאומית. אינני יודע האם אותו מפקד גיוס לקח בחשבון את גידול האוכלוסיה לעומת אי גידול הצבא. יתכן שהיתה עליה מסויימת בהתגייסות בשנות ה-90 - מה שנחשב כמאמץ של העליה הרוסית והאתיופית להתחבר למרכז ההוויה הישראלית דרך הצבא. פילוח מפורט יותר יראה על המגמות של האוכלוסיה שאינה דתית לאומית. גם הדור השני של העולים ישתלבו במגמה הזאת-אם כבר אינם משתלבים בה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באוגוסט 2007 צה"ל תכנן לקלוט מס' מסוים של חיילים ליחידות קרביות (צה"ל נוהג לייעד מס' גבוה מאוד של חיילים ליחידות הקרביות מתוך הנחה שחלק לא מבוטל מהם יעשה בעיות ויצליח להתחמק מהשירות הקרבי עוד לפני הבקו"ם) ובפועל קלט ב-30% או 40% יותר. את זה אני יודע בודאות. כל מה שאתה אומר אולי נכון, אבל דבר אחד בטוח - ע"פ הלוגיקה שהוצגה בפני כאן על ידי אחת האלמוניות, מלחמת לבנון והדרך בה היא נתפסת היתה אמורה להביא לירידה משמעותית במוטיבציה וזה בודאות לא קרה. אותו הדבר בנוגע להשתמטות - אירוע כמו מלחמת לבנון השנייה שסימן שבר אמון בין ההנהגה וראשי הצבא לבין העם והחיילים הפשוטים אמור להגדיל את הלגיטימציה של השתמטות - מי לא ירצה להשתמט מצבא מושחת, מסואב, חסר ציוד שמונהג על ידי מפקדים ללא רוח מנהיגות וכישרון ומנווט על ידי פוליטיקאים מושחתים ותבוסתנים - ולא להביא לציד המכשפות המגוחך. מה שלא יהיה - הטענה הזו פשוט לא מחזיקה מים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שתהליכים כאלה מתרחשים לאט יותר ואי אפשר לראות מיד ריאקציה למלחמת לבנון. אני מניח שכאשר נביט אחורה עשר שנים לאחר מלחמת לבנון השניה, נראה את התהליך . בשיחה פרטית חזה רבין את ירידת המוטיבציה כי אי אפשר לנהל מלחמות נצח. מחקר בתהליכים הללו הוא מאד מורכב כי צריך לראות את התהליך מעבר להבלחות הטסטוסטרון של בוגרי י''ב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אדרבא, אם התהליך כ''כ מורכב וקשה לניבוי, אזי הטענה כאילו מדיניות אולמרט בנוגע לשליט תגרום באופן חד חד ערכי ומורגש לירידה במוטיבציה הופכת לעוד יותר ספקולטיבית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התהליך לא רק שניתן לניבוי אלא הוא הגיוני וצפוי - לפני 20 שנה חשבתי שיתרחש מהר יותר אך לא צפיתי את העליה הרוסית שהאטה את התרחשותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נקווה שבסופו של דבר המוטיבציה להתגייס ולהלחם אכן תגיע לרמות המקוות ואז יוכל להיות כאן סוף סוף שלום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חיילים, גם כאלה המשרתים ביחידות קרביות, לא לוקחים בחשבון את השבי כאופציה ריאלית. עוזרים לכך גם היחס בין מספר ההרוגים והפצועים בפעילויות קרביות לבין מספר השבויים, וגם אופי הפעילות: אם אינך טייס, או לוחם ביחידה מיוחדת הפועלת בכוחות קטנים מאחורי קווי האויב, מה פתאום שתיפול בשבי האויב? לשם כך על האויב לנקוט בפעולת קומנדו מורכבת ונועזת, ולחטוף אותך מתוך תחום שליטתו המגונן של צה"ל החזק והאדיר. תוסיף לכך את העובדה שכמעט ואין סיפורי שבי הירואיים1, ותבין את הסיבות. ___ 1 אני מצליח להיזכר כרגע בשניים, שניהם בפעולה של כח קטן מאחורי קווי האויב: אורי אילן ויצחק ג'יבלי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |