|
||||
|
||||
אני אוהב את הפסיקות האלו של בג"ץ. הן אלו שהופכות אותו לכל כך פופולרי בצבור, בהדגישן את מהותו של הבג"ץ: בית דין גבוה ל*צדק*. במחצית השניה של חודש מרס נדחתה התביעה המתייחסת לטורניר אשר אמור להתקיים באפריל או במאי, מכיוון שהתובעים לא פנו למשטרה *בכתב* (דבר שע"פ החלטת בית המשפט עצמו אינם חייבים לעשות). אם וכאשר תוגש התביעה בשנית, אחרי פניה בכתב למשטרת ישראל שתאפשר את קיום הטורניר, היא תידחה בשנית בנימוקים של 1. היא הוגשה באיחור 2. בג"ץ כבר דחה בעבר (בג"ץ 2228/09) את התביעה. |
|
||||
|
||||
מתוך פסק הדין: "העותרת האריכה עד מאוד בתיאור פרטי המשחק..." - נו באמת... למי יש זמן פנוי וסבלנות להתחיל ללמוד את חוקיו של איזה משחק, "פוקר טקסס הולדם", ואחר כך עוד להתחיל להתפלסף אם זה משחק מזל. לכו לבלבל את המוח למישהו אחר. ובבקשה להשאיר 5000 ש"ח בקופה, כדי שתזהרו לא לחזור אלינו עם השטויות שלכם. |
|
||||
|
||||
המושבעים סרו לחדר המושבעים עם שתי חפיסות קלפים חדשות, לאחר ארבע עשרה שעות משחק וסכומים מזעריים של מזומן החליטו ברוב קולות שפוקר הוא משחק מחשבה... מחזה מעורפל המתקשר לי עם אחד הסיפורים הקצרים של - מרק טווין? ד. ראניון? או. הנרי? |
|
||||
|
||||
דווקא יש כאן הגיון - בדיוק בגלל שבג"צ הוא בית דין גבוה *לצדק*, שבו הסעד שניתן הוא סעד מן הצד שיש לביהמ"ש שיקול דעת אם לתתו, דורשים ממי שעותר לא לרוץ ישר לבג"צ לפני שהוא ממצא את כל דרכי הפעולה האחרות. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |