|
||||
|
||||
אני מסכים עם רוב דבריך. בסעיף 7 שלך-גיל 55 כגיל פרישה מקסימלי- חשוב לדעתי לאפשר גם גיל פרישה נמוך יותר כשהמורה מגיע לשחיקה, הפנסיה תשולם רק כל זמן שאין לו עבודה או שתשמש להשלמת שכר שהוא נמוך במיוחד. סעיף אחר הוא הכשרתו של מורה. ההתמקדות רק בהכשרה אינה מספקת; למורה דרושה כריזמה ומנהיגות מסויימת שבלעדיה לא יעזור גם דוקטוראט והיא הבסיס לאפשרות לעסוק בתחום של החינוך. כריזמה ויכולת מנהיגות שוות הרבה כסף ולכן הן צריכות לבוא לידי ביטוי בשכר המורים -לכך אתה כן אתה מתייחס . מורים ללא כריזמה כזאת אינם צריכים לעסוק במקצוע הזה ולא התייחסת לשאלה כיצד ייעשה הדבר. לדעתי אפשר לפתח שיטה שלא תכניס למערכת החינוך מורים אשר אין להם את התכונות הללו. |
|
||||
|
||||
אולי כדאי שתפרט את המשפט האחרון בתגובתך, לפחות בקוים כלליים - הרי הבעיה הזו, בעיית המורים - היא הבעיה המרכזית שבכל עניין החינוך אצלנו. |
|
||||
|
||||
בודאי שזו הבעיה המרכזית. אני מתכוון שמקצוע ההוראה דורש לא רק הכשרה אלא גם, ובעיקר, תכונות. תכונות של רמה של אוטריטה טבעית, מנהיגות, תחושת שליחות, רצון לשמש דוגמה, אהבת ילדים/נוער. את הרמה המינימלית של התכונות הללו אפשר וצריך לאתר אצל אלו שהולכים ללמד. נכון שזה קשה יותר מאשר לחייב תואר X והשתלמויות Y . עבדתי פעם בבית ספר מסויים שמורות הטובות ביותר היו שתיים שלא סיימו את התואר מסיבות שונות (לא בגלל חוסר יכולת אינטלקטואלית). |
|
||||
|
||||
אני הייתי מוסיף אבחנה בין מחנכים למורים מקצועיים. במערכת החינוך קיימת אבחנה בין "מחנך", למורה מקצועי. מורה מקצועי, נניח מורה למתמטיקה, מלמד תלמידים שונים מתמטיקה. המחנך לעומת זאת מלווה את אותה קבוצת תלמידים לאורך כמה שנים, והתפקיד שלו אינו לימוד מקצוע בלבד. המחנך הוא בעל אותו תפקיד לא רשמי של חינוך התלמידים. כלומר כל אותם דברים שאינם נגזרים באופן ישיר מלימוד מקצועות בכיתה. בהקשר של ההצעה של כותב המאמר, אני הייתי מחיל את הדרישות וההטבות על המחנכים קודם ובעיקר. זה מקל את העניינים: קשה ויקר למצוא מספיק חומר אנושי טוב כדי לאייש כל משרה על-ידי מורה בעל התכונות שהועלו כאן. אבל מצד שני גם אין בכך צורך: רק אותו חלק קטן יחסית של המורים (המחנכים) באמת צריך להיות בעל הרקע והכישורים האישיים שנמנו כאן, ובהתאמה רק הם צריכים להיות אמונים על ה"חינוך" בניגוד ל"לימוד". |
|
||||
|
||||
הנחתום אינו מעיד על עיסתו. אבל איציק ש. הוא מורה להיסטוריה ולפחות עבורי גם מורים להיסטוריה, אזרחות, אנגלית ומקצועות אחרים היו חלק מהחינוך. גם בתיכון. |
|
||||
|
||||
יש מקצועות שהמורים המלמדים אותם לא ראויים להיות מחנכים? (המחנכת שלי בכיתות י'-י"ב היתה גם המורה למתמטיקה. בשני התחומים היא היתה לדעתי כשלון חרוץ). |
|
||||
|
||||
*לא ראויים* להיות מחנכים? קשה לי מאוד להאמין: זה יותר עניין של אישיות מאשר תחום נוראה. במקרה היכרתי שניים שהיו מורים למתמטיקה ומחנכים. לגבי אחד מהם נראה לי די ודאי שהוא היה טוב בשני העניינים. לגבי השני - שהוא היה טוב כמחנך, אין לי מושג לגבי ההוראה. |
|
||||
|
||||
אבחנה כזאת אולי תתקיים אצל חלק מהמורים אך היא אולי רע נסבל שככל שיפחתו המורים שאינם מחנכים כך טוב יותר. כל שעור -כולל מתמטיקה- יכול וצריך להיות בעל מרכיבים של חינוך ולא רק הקאת חומר. |
|
||||
|
||||
...שלא לדבר על כך שבכל שיעור יש מרכיבים כאלה, רק שלא תמיד הם מהווים חינוך טוב במיוחד. |
|
||||
|
||||
ההפרדה הזו היא, לדעתי, מוטעה. למחנך שלי אין ולו דבר לחינוך לערכים שלי, בעוד שמורה מקצועית דווקא דוחפת ערכים בכל הרצאה שהיא נותנת. מה גם שרוב אם לא כל המחנכים הם גם מורים מקצועיים. אולי כדאי להחליט מי יחנך כיתה לפי מידת הערכיות שלו, אם כי גם זה נראה לי בעייתי. |
|
||||
|
||||
הגדרת נכון את הדברים. עבודת חינוך נעשית או לא נעשית בכל מפגש בין מורה לתלמידיו. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |